לאחת, שיודעת שזו היא...
אני כותבת לך בכאב המהול בצער. אנחנו מכירות כבר קרוב לשנה. הכרות שאני יכולה להגדיר אותה כהכרות מעמיקה, שיחות מלב אל לב, חברות נפש. למרות הפרש הגילאים אני לא מרגישה שאני משוחחת לנערה הצעירה ממני באיי אילו שנים, אני מרגישה שאת חברתי מזה שנים. אני משתפת אותך בחייך, אולי לא מספיק אולי רק במעט אבל זה מה שאני יכולה להציע לך כרגע. כשהכרתי אותך, היית כבר אז במלחמה עם האוכל. לא אכלת ימים רצופים וכמו אחד האדם, בסופו של דבר "נשברת" והתחלת לבלוס. אחרי מספר חודשיים מצאת לך את "שיטת הפלאים" - ההקאות. בהתחלה סיפרת לי שאת לא מצליחה להקיא, אח"כ סיפרת שאחת מבנות הפורום הסבירה לך היא מקיאה אז האמצת את שיטתה. ועכשיו את מקיאה ללא הפסקה. אנחנו משוחחות שעות על גבי שעות בטלפון. בתקופה האחרונה רוב נושאי השיחה נוסבו סביב ההקאות. לצערי יש לי נסיון רע ומר בכל מה שקשור להפרעת אכילה. כמי שנמצאת בתוך המחלה הארורה הזאת כ - 12 שנים, אינני מסוגלת לשבת מנגד לראותך מדרדרת, גוססת ודועכת. "ההרצאות" שלי אינן מרתיעות אותך כהוא זה. סיפור חיי נכנס לך באוזן אחת ויצא באוזן השנייה. אני שאיבדתי בחיי 4 מחברותיי הטובות ביותר, כתוצאה מאנורקסיה ובולמיה לא אהיי מסוגלת לאבד עוד אחת - שהיא בשבילי ה -אחת. כשאת אומרת "לי זה לא יקרה" את באמת יודעת "שלך זה לא יקרה"?.... גם לימור ז"ל, שהקיאה הרבה פחות ממך אמרה "לי זה לא יקרה".. וזה קרה. לימור כבר לא איתנו בין החיים. לימור נפטרה מדום לב, בעיצומה של הקאה, הקאה אחת יותר מדיי. לימור הייתה בת 20 במותה. אני לא כותבת כאן הספד חלילה, אבל את באמת רוצה לשיים את חייך בגיל כלכך צעיר? את לא רוצה לזכות לראות את גדילתם של...? את לא רוצה לסיים את הצבא, לטוס לטיול לחו"ל ולקרוע את העולם? את לא רוצה להכיר את אביר חולומותייך ולבוא איתו תחת חופה? את לא רוצה ללדת את ילדיך ולגדל אותם בשמחה ובאושר? כל אלה הם שאלות רטוריות, כי אני יודעת שאת כן רוצה. לצערי, אם תמשיכי בדרכך החולה לא תוכלי להגשים את כל חלומותייך, משאלות לב אלה ישארו רק בגדר חלום. ככל שמחלימים יותר מהר מהמחלה הארורה ניתן להישתקם יותר מהר. דוגמה חיה (או מתה..) יש לך אותי. השנים האלה במחלה, הרסו כל חלקה טובה בגופי ובפשי. לא בטוח שאוכל ללדת ילדים בעתיד. הבריאות שלי רופפת, הלב איננו תקין. העצמות בגופי חסרות סידן מצבי הנפשי משתפר אך עדיין איננו בריא. אתמול, שאמרתי בטלפון את מה שאמרתי... התכוונתי לכל מילה. לא רוצה לאבד למוות עוד חברה - לא רוצה!!!!!!!! מכתב זה נכתב במלוא עוצמתו של הרגש. את חשובה לי ואת לא יודעת עד כמה. לא רק לי את חשובה. אני יודעת על עוד ילדה מלאכית וקסומה שיושבת עכשיו בביתה ודואגת לך עד מאוד. תרימי אלייה טלפון - היא כואבת עכשיו. מקווה שתביני את מעשיי. גם אם תכעסי אני יודעת שאת לא כועסת באמת. המחלה מדברת מגרונך - זאת לא את!!!! מתי שאת צריכה - אני איתך. דואגת מאוד
אני כותבת לך בכאב המהול בצער. אנחנו מכירות כבר קרוב לשנה. הכרות שאני יכולה להגדיר אותה כהכרות מעמיקה, שיחות מלב אל לב, חברות נפש. למרות הפרש הגילאים אני לא מרגישה שאני משוחחת לנערה הצעירה ממני באיי אילו שנים, אני מרגישה שאת חברתי מזה שנים. אני משתפת אותך בחייך, אולי לא מספיק אולי רק במעט אבל זה מה שאני יכולה להציע לך כרגע. כשהכרתי אותך, היית כבר אז במלחמה עם האוכל. לא אכלת ימים רצופים וכמו אחד האדם, בסופו של דבר "נשברת" והתחלת לבלוס. אחרי מספר חודשיים מצאת לך את "שיטת הפלאים" - ההקאות. בהתחלה סיפרת לי שאת לא מצליחה להקיא, אח"כ סיפרת שאחת מבנות הפורום הסבירה לך היא מקיאה אז האמצת את שיטתה. ועכשיו את מקיאה ללא הפסקה. אנחנו משוחחות שעות על גבי שעות בטלפון. בתקופה האחרונה רוב נושאי השיחה נוסבו סביב ההקאות. לצערי יש לי נסיון רע ומר בכל מה שקשור להפרעת אכילה. כמי שנמצאת בתוך המחלה הארורה הזאת כ - 12 שנים, אינני מסוגלת לשבת מנגד לראותך מדרדרת, גוססת ודועכת. "ההרצאות" שלי אינן מרתיעות אותך כהוא זה. סיפור חיי נכנס לך באוזן אחת ויצא באוזן השנייה. אני שאיבדתי בחיי 4 מחברותיי הטובות ביותר, כתוצאה מאנורקסיה ובולמיה לא אהיי מסוגלת לאבד עוד אחת - שהיא בשבילי ה -אחת. כשאת אומרת "לי זה לא יקרה" את באמת יודעת "שלך זה לא יקרה"?.... גם לימור ז"ל, שהקיאה הרבה פחות ממך אמרה "לי זה לא יקרה".. וזה קרה. לימור כבר לא איתנו בין החיים. לימור נפטרה מדום לב, בעיצומה של הקאה, הקאה אחת יותר מדיי. לימור הייתה בת 20 במותה. אני לא כותבת כאן הספד חלילה, אבל את באמת רוצה לשיים את חייך בגיל כלכך צעיר? את לא רוצה לזכות לראות את גדילתם של...? את לא רוצה לסיים את הצבא, לטוס לטיול לחו"ל ולקרוע את העולם? את לא רוצה להכיר את אביר חולומותייך ולבוא איתו תחת חופה? את לא רוצה ללדת את ילדיך ולגדל אותם בשמחה ובאושר? כל אלה הם שאלות רטוריות, כי אני יודעת שאת כן רוצה. לצערי, אם תמשיכי בדרכך החולה לא תוכלי להגשים את כל חלומותייך, משאלות לב אלה ישארו רק בגדר חלום. ככל שמחלימים יותר מהר מהמחלה הארורה ניתן להישתקם יותר מהר. דוגמה חיה (או מתה..) יש לך אותי. השנים האלה במחלה, הרסו כל חלקה טובה בגופי ובפשי. לא בטוח שאוכל ללדת ילדים בעתיד. הבריאות שלי רופפת, הלב איננו תקין. העצמות בגופי חסרות סידן מצבי הנפשי משתפר אך עדיין איננו בריא. אתמול, שאמרתי בטלפון את מה שאמרתי... התכוונתי לכל מילה. לא רוצה לאבד למוות עוד חברה - לא רוצה!!!!!!!! מכתב זה נכתב במלוא עוצמתו של הרגש. את חשובה לי ואת לא יודעת עד כמה. לא רק לי את חשובה. אני יודעת על עוד ילדה מלאכית וקסומה שיושבת עכשיו בביתה ודואגת לך עד מאוד. תרימי אלייה טלפון - היא כואבת עכשיו. מקווה שתביני את מעשיי. גם אם תכעסי אני יודעת שאת לא כועסת באמת. המחלה מדברת מגרונך - זאת לא את!!!! מתי שאת צריכה - אני איתך. דואגת מאוד
שלום
