לאחר מספר שירשורים
גרסת הטאי צ'י ל BJJ או של מי יותר טוב במהלך ולאחר קריאה (בעניין רב) את שרשורי ה BJJ Vs. Judo האחרונים, כמו גם את שרשור הגרסה הקוריאנית, רציתי להאיר נקודה שחשובה לדיונים אלו, אך אולי נשכחה מעט. נתחיל בסיפור או שניים – חבר שלמד איתי בטאיוואן, שהה בשנת 1994 בארה"ב מספר חדשים, ולמד במהלך חודשים אילו BJJ (אז קראו לזה גרייסי ג'ו ג'וטסו). כשחזר לטאיוואן הוא הראה לכולם דברים שונים מהשיטה, וסיכם "זה הדבר הקרוב ביותר לטאי צ'י, רק על הקרקע" מה בעצם הוא רצה לומר? טים, בעל עבר עשיר באמנויות לחימה פנימיות, רצה להצביע על העובדה ששום פעולה או טכניקה שלמד באותה מסגרת לא חרגה מעקרונות הטאי צ'י. כמובן שהטכניקות שלמד לא נלמדו בבתי ספר לטאי צ'י, אך לדעתו, אין סתירה בין הדברים אלא השלמה מופלאה. עוד סיפור – כשפגשתי לראשונה את אבי מוריה, הוא סיפק לי שהוא למד ומלמד אסקרימה, בהמשך השיחה הוא הסביר לי כי אמנות הלחימה הזו, שהתפתחה בפיליפינים, חולקת את אותם העקרונות עם השינג אי כפי שלמד אצל הונג בטאיוואן (ושוב, על מנת להסיר ספק, הונג לא מלמד לחימת מקלות קצרים) אז מה אני מנסה לומר? ישנה אפשרות להשוות בין טכניקות, וישנה אפשרות להשוות בין עקרונות. כמובן שאסקרימה אינה שינג אי, וBJJ אינו טאי צ'י, אך בראיית השורש המשותף תמונה הבטחה גדולה ויכולת התפתחות שונה. ההשוואה הראשונה, מחדדת אצלנו את העשייה הטכנית, את הראיה ה"מעשית" שרואה בשיטת לחימה בראש ובראשונה אוסף טכניקות שמטרתן הגנה עצמית ההשוואה השנייה מאירה את הפן המאחד, ה"תת-קרקעי" של אומנות הלחימה. מהשוואה זו אנו גם יכולים להמשיך ולראות את אמנות הלחימה כחלק מהחיים, כחלק מהעבודה, הזוגיות והקיום בעולם זה. שני דרכי ראיה אלו יכולת להתקיים בנפרד – אמנות לחימה שכבר אינה עוסקת בטכניקות, אלא בעקרונות בלבד, או אמנות לחימה שמתגבשת ללא יותר משיטת טכניקות (טכניקות מדהימות, דינאמיות וצומחות, אך רק טכניקות). עבורי הדרך הנכונה, לעומת זאת, היא לנסות ולשלב בין השניים. זוהי בעיני הראיה הקלאסית של אומנויות הלחימה – שיטה שצומחת , מתפתחת, דינאמית אך לעולם שומרת על מקורות שרלוונטיים תמיד, מאחר והמקורות הם העקרונות. האם אפשר ללמד פריקת אקדח בבה גווה? האם אפשר ללמד BJJ בשיעורי טאי צ'י? האם אפשר ללמד בעיטות באייקידו? אני חושב שכן, אני חושב שאין מניעה. זאב
גרסת הטאי צ'י ל BJJ או של מי יותר טוב במהלך ולאחר קריאה (בעניין רב) את שרשורי ה BJJ Vs. Judo האחרונים, כמו גם את שרשור הגרסה הקוריאנית, רציתי להאיר נקודה שחשובה לדיונים אלו, אך אולי נשכחה מעט. נתחיל בסיפור או שניים – חבר שלמד איתי בטאיוואן, שהה בשנת 1994 בארה"ב מספר חדשים, ולמד במהלך חודשים אילו BJJ (אז קראו לזה גרייסי ג'ו ג'וטסו). כשחזר לטאיוואן הוא הראה לכולם דברים שונים מהשיטה, וסיכם "זה הדבר הקרוב ביותר לטאי צ'י, רק על הקרקע" מה בעצם הוא רצה לומר? טים, בעל עבר עשיר באמנויות לחימה פנימיות, רצה להצביע על העובדה ששום פעולה או טכניקה שלמד באותה מסגרת לא חרגה מעקרונות הטאי צ'י. כמובן שהטכניקות שלמד לא נלמדו בבתי ספר לטאי צ'י, אך לדעתו, אין סתירה בין הדברים אלא השלמה מופלאה. עוד סיפור – כשפגשתי לראשונה את אבי מוריה, הוא סיפק לי שהוא למד ומלמד אסקרימה, בהמשך השיחה הוא הסביר לי כי אמנות הלחימה הזו, שהתפתחה בפיליפינים, חולקת את אותם העקרונות עם השינג אי כפי שלמד אצל הונג בטאיוואן (ושוב, על מנת להסיר ספק, הונג לא מלמד לחימת מקלות קצרים) אז מה אני מנסה לומר? ישנה אפשרות להשוות בין טכניקות, וישנה אפשרות להשוות בין עקרונות. כמובן שאסקרימה אינה שינג אי, וBJJ אינו טאי צ'י, אך בראיית השורש המשותף תמונה הבטחה גדולה ויכולת התפתחות שונה. ההשוואה הראשונה, מחדדת אצלנו את העשייה הטכנית, את הראיה ה"מעשית" שרואה בשיטת לחימה בראש ובראשונה אוסף טכניקות שמטרתן הגנה עצמית ההשוואה השנייה מאירה את הפן המאחד, ה"תת-קרקעי" של אומנות הלחימה. מהשוואה זו אנו גם יכולים להמשיך ולראות את אמנות הלחימה כחלק מהחיים, כחלק מהעבודה, הזוגיות והקיום בעולם זה. שני דרכי ראיה אלו יכולת להתקיים בנפרד – אמנות לחימה שכבר אינה עוסקת בטכניקות, אלא בעקרונות בלבד, או אמנות לחימה שמתגבשת ללא יותר משיטת טכניקות (טכניקות מדהימות, דינאמיות וצומחות, אך רק טכניקות). עבורי הדרך הנכונה, לעומת זאת, היא לנסות ולשלב בין השניים. זוהי בעיני הראיה הקלאסית של אומנויות הלחימה – שיטה שצומחת , מתפתחת, דינאמית אך לעולם שומרת על מקורות שרלוונטיים תמיד, מאחר והמקורות הם העקרונות. האם אפשר ללמד פריקת אקדח בבה גווה? האם אפשר ללמד BJJ בשיעורי טאי צ'י? האם אפשר ללמד בעיטות באייקידו? אני חושב שכן, אני חושב שאין מניעה. זאב