לאחר כמה שמיעות...
- פותח הנושא SpaceDog
- פורסם בתאריך
רגע,
את באמת מסכימה עם מה שכתבת פה- שאת יכולה להיות בסדר ושמחה ועדיין לכתוב מאותו המקום בבטן? אבל אין לך כבר סערות באותו המקום. כבר פתרת. את כבר בסוג של "מנוחה ונחלה" לגבי אותם דברים שישבו ועשו לך בלגן באותו המקום בבטן. אז כן, בלי לחתוך [מטאפורית] כי זה אכן פתטי, לחתוך כדי לשחזר, ובלי לנסות להעלות באוב דברים שכבר נגמר לך לדבר/ לעסוק/ לחשוב עליהם, מה נשאר? כשאין לך יותר מדי סערות בפנים, גם אם תכתבי מאותו המקום בבטן, לא ייצא הטירוף שייצא לך כשיש לך סערות אישיות. אז יצא ADP, שהוא מופתי בעיני בפני עצמו, שבו טורי לוקחת את המוזיקה והיצירה שלה כדי לדבר על דברים שלא קיבלו כזו התייחסות וכזה מקום באלבומים המוקדמים, הנערצים כאן, שלה. נניח, נלך על הציר שעובד לפי המימרה של 'האישי הוא הפוליטי'. ב-LE גם אונס, שיכול להיות עניין פוליטי מאוד, הוא אישי עד כדי שירת אקפלה חשופה מאוד. הילדות שנידו אותה בפרשס, את יכולה להזדהות איתה כשהיא מתארת את זה, אבל זה תיאור מאוד אישי ומאוד שלה. ההזדהות שלך גורמת לשיר הזה להיות משהו שיובן לך בעוד רמה, אבל זו עדיין השפה של טורי. מאוחר יותר, "all the girls are freezing cold" זו שורה עם חתיכת משמעות פוליטית בעיני. וזו עדיין רק שורה, האמירות של טורי בכיוון הזה היו אמירות נוקבות אבל כאלה שנמצאות בתוך שירים מאוד אישיים ופרטיים ואסוציאטיביים ועם זאת ציוריים ומוחשיים עד כדי הבנה, הזדהות ואהבה על ידי הרבה אחרים. ב-ADP ולא רק בו, גם לפני כן, אבל הרבה מאוד בו, המצב השתנה. ישנן אמירות פוליטיות בריש גלי, שלא ראית ולא שמעת אצל טורי קודם. בעיניי זה מאוד קשור לפתרון בעיות פנימיות. בעיניי לא תמיד ישנם הכוחות לצאת החוצה ולהתמודד עם הרבה ממה שקורה בעולם הזה כל עוד את בתוך כאוס משלך. לגבי תהליך היצירה, בעיניי זו לא מוזיקה שאמורה לא לשקר לך. ולא הקנבס, ולא העט, ולא הנייר. זו את. אלה הם רק כלים. אם הם מכויילים או לא, זו שאלה אחרת. אם את מחוברת אליהם, אם השפה שבה התרגלת להתבטא נכונה לך או שכבר לא, אלו שאלות אחרות, שמעמידות את היוצר במרכז, ולא את הכלי שלו. לא תמיד זה גם עניין של שקר. [שוב, מבלי לחוות דעה על האלבום החדש:] אני לא תופסת משהו ממה שטורי עשתה, כשקר. כן, גם לא הביקיפר. אלה נסיונות התמודדות לא מוצלחים, זה נסיון פחות אסתטי של שימוש בשפה שהיא יצרה וצריכה ליצור בכל פעם מחדש.
את באמת מסכימה עם מה שכתבת פה- שאת יכולה להיות בסדר ושמחה ועדיין לכתוב מאותו המקום בבטן? אבל אין לך כבר סערות באותו המקום. כבר פתרת. את כבר בסוג של "מנוחה ונחלה" לגבי אותם דברים שישבו ועשו לך בלגן באותו המקום בבטן. אז כן, בלי לחתוך [מטאפורית] כי זה אכן פתטי, לחתוך כדי לשחזר, ובלי לנסות להעלות באוב דברים שכבר נגמר לך לדבר/ לעסוק/ לחשוב עליהם, מה נשאר? כשאין לך יותר מדי סערות בפנים, גם אם תכתבי מאותו המקום בבטן, לא ייצא הטירוף שייצא לך כשיש לך סערות אישיות. אז יצא ADP, שהוא מופתי בעיני בפני עצמו, שבו טורי לוקחת את המוזיקה והיצירה שלה כדי לדבר על דברים שלא קיבלו כזו התייחסות וכזה מקום באלבומים המוקדמים, הנערצים כאן, שלה. נניח, נלך על הציר שעובד לפי המימרה של 'האישי הוא הפוליטי'. ב-LE גם אונס, שיכול להיות עניין פוליטי מאוד, הוא אישי עד כדי שירת אקפלה חשופה מאוד. הילדות שנידו אותה בפרשס, את יכולה להזדהות איתה כשהיא מתארת את זה, אבל זה תיאור מאוד אישי ומאוד שלה. ההזדהות שלך גורמת לשיר הזה להיות משהו שיובן לך בעוד רמה, אבל זו עדיין השפה של טורי. מאוחר יותר, "all the girls are freezing cold" זו שורה עם חתיכת משמעות פוליטית בעיני. וזו עדיין רק שורה, האמירות של טורי בכיוון הזה היו אמירות נוקבות אבל כאלה שנמצאות בתוך שירים מאוד אישיים ופרטיים ואסוציאטיביים ועם זאת ציוריים ומוחשיים עד כדי הבנה, הזדהות ואהבה על ידי הרבה אחרים. ב-ADP ולא רק בו, גם לפני כן, אבל הרבה מאוד בו, המצב השתנה. ישנן אמירות פוליטיות בריש גלי, שלא ראית ולא שמעת אצל טורי קודם. בעיניי זה מאוד קשור לפתרון בעיות פנימיות. בעיניי לא תמיד ישנם הכוחות לצאת החוצה ולהתמודד עם הרבה ממה שקורה בעולם הזה כל עוד את בתוך כאוס משלך. לגבי תהליך היצירה, בעיניי זו לא מוזיקה שאמורה לא לשקר לך. ולא הקנבס, ולא העט, ולא הנייר. זו את. אלה הם רק כלים. אם הם מכויילים או לא, זו שאלה אחרת. אם את מחוברת אליהם, אם השפה שבה התרגלת להתבטא נכונה לך או שכבר לא, אלו שאלות אחרות, שמעמידות את היוצר במרכז, ולא את הכלי שלו. לא תמיד זה גם עניין של שקר. [שוב, מבלי לחוות דעה על האלבום החדש:] אני לא תופסת משהו ממה שטורי עשתה, כשקר. כן, גם לא הביקיפר. אלה נסיונות התמודדות לא מוצלחים, זה נסיון פחות אסתטי של שימוש בשפה שהיא יצרה וצריכה ליצור בכל פעם מחדש.
אכן, בחרתי מילים מעט קשות
כדי להעביר את מחשבותיי. אולי לו שקר, אבל כשיש לך עכבות, יראו אותן ביצירה שלך. ובוודאי ובוודאי שזו לא המוזיקה, לא הקנבס ולא העט והנייר שמשקרים. זו את, הם אלו שמשקפים את זה החוצה. מה שבאתי להגיד זה, שאם את מביעה, את לא תוכלי לברוח מזה, גם אם תנסי. אם תהיי בינונית ותנסי לחפות על זה - יראו בינוניות למרות הכל. אני מסכימה שכשאת יוצרת מתוך רגשות שונים, זה מגיע ממקומות שונים בתוכך. אבל זה עדיין מגיע מתוכך. ואת לא חייבת שיאנסו אותך, או להפיל, כדי לחוות רגש. זה לא שאם לא קורים דברים -ממש- רעים, אז את לא מרגישה יותר כלום. יש קשת מגוונת מאוד של תחושות ורגשות שאפשר ליצור ממנה, בעזרתה. אף אחד פה, לדעתי, לא מחכה לעוד פלה או לעוד LE. אנחנו לא צריכים את השחזור הפאתטי. אבל אני כן מחכה להרגיש רגש, ואם היא תשיר מאוד גבוה ויהיו כינורות ברגע, זה לאו דווקא מה שיעביר לי אותו. אני צריכה להרגיש -אותה- בפנים, ואני חושבת שזה מה שבעיקר חסר לי. אני לא מרגישה -אותה- בתוך היצירה. וזה מה שמרגיש לי מנותק וליצור בלי לשקף את עצמך. וזה מה שבגללו אני לא מצליחה כלכך להתחבר. גם ב-ADP לא ממש התחברתי. אני לא צריכה שהיא תשיר על כל צרות חייה, זה לא רק המילים או רק המוזיקה שמנתקת אותי. יכול להיות שהיא כתבה בצורה נפלאה ב-ADP ונגעה בנושאים מאוד חשובים, אבל גם דילן בזמנו שם בצורה מאוד פשוטה "how many ears must one man have, before he can hear people cry?", וזה היה מאוד לא-אישי ונוגע בי יותר מכל "היי ג'ורג'" של טורי. טורי היא לא אמן של מילים או של מוזיקה, היא אמן של הכל. היא יוצרת במלוא המובן הרווח של המילה, והיצירה שלה מתבטאת גם בהופעות, בהצגה שלה, במי שהיא. ופעם לא הרגשתי מחיצות. גם אם נחפשתי למוזיקה שלה בדיעבד, אחרי שנות היצירה, גם בסרטונים ביוטיוב וגם בהאזנה לבוטלגים, לא הרגשתי מחיצות. היא הייתה שם ממש לידי והחזיקה לי את היד. והיום אני לא מרגישה את זה. אני פשוט לא מצליחה.
כדי להעביר את מחשבותיי. אולי לו שקר, אבל כשיש לך עכבות, יראו אותן ביצירה שלך. ובוודאי ובוודאי שזו לא המוזיקה, לא הקנבס ולא העט והנייר שמשקרים. זו את, הם אלו שמשקפים את זה החוצה. מה שבאתי להגיד זה, שאם את מביעה, את לא תוכלי לברוח מזה, גם אם תנסי. אם תהיי בינונית ותנסי לחפות על זה - יראו בינוניות למרות הכל. אני מסכימה שכשאת יוצרת מתוך רגשות שונים, זה מגיע ממקומות שונים בתוכך. אבל זה עדיין מגיע מתוכך. ואת לא חייבת שיאנסו אותך, או להפיל, כדי לחוות רגש. זה לא שאם לא קורים דברים -ממש- רעים, אז את לא מרגישה יותר כלום. יש קשת מגוונת מאוד של תחושות ורגשות שאפשר ליצור ממנה, בעזרתה. אף אחד פה, לדעתי, לא מחכה לעוד פלה או לעוד LE. אנחנו לא צריכים את השחזור הפאתטי. אבל אני כן מחכה להרגיש רגש, ואם היא תשיר מאוד גבוה ויהיו כינורות ברגע, זה לאו דווקא מה שיעביר לי אותו. אני צריכה להרגיש -אותה- בפנים, ואני חושבת שזה מה שבעיקר חסר לי. אני לא מרגישה -אותה- בתוך היצירה. וזה מה שמרגיש לי מנותק וליצור בלי לשקף את עצמך. וזה מה שבגללו אני לא מצליחה כלכך להתחבר. גם ב-ADP לא ממש התחברתי. אני לא צריכה שהיא תשיר על כל צרות חייה, זה לא רק המילים או רק המוזיקה שמנתקת אותי. יכול להיות שהיא כתבה בצורה נפלאה ב-ADP ונגעה בנושאים מאוד חשובים, אבל גם דילן בזמנו שם בצורה מאוד פשוטה "how many ears must one man have, before he can hear people cry?", וזה היה מאוד לא-אישי ונוגע בי יותר מכל "היי ג'ורג'" של טורי. טורי היא לא אמן של מילים או של מוזיקה, היא אמן של הכל. היא יוצרת במלוא המובן הרווח של המילה, והיצירה שלה מתבטאת גם בהופעות, בהצגה שלה, במי שהיא. ופעם לא הרגשתי מחיצות. גם אם נחפשתי למוזיקה שלה בדיעבד, אחרי שנות היצירה, גם בסרטונים ביוטיוב וגם בהאזנה לבוטלגים, לא הרגשתי מחיצות. היא הייתה שם ממש לידי והחזיקה לי את היד. והיום אני לא מרגישה את זה. אני פשוט לא מצליחה.
באולי קליפורניה
אני פשוט לא מאמין לה. מצטער. הקול המרגש? היא יכולה לשיר על נעלי בית ולהשמע מרגשת. זה משחק ילדים בשבילה. אבל שורות כמו, "מלאכים נופלים מהשמים והם יזהירו אותנו" או כמו בשיר THAT GUY : "will we break up? will we make up?" היא לא ילדה מתבגרת, וככה בדיוק היא כותבת. אם היית אומרת לי לפני חודש שטורי עומדת להוציא את מה שיכול להיות האלבום החלש שלה ביותר, לא הייתי מאמין לך. לא אחרי ADP ולא אחרי שהיא עצמה אמרה שהביקיפר היה בהרבה מובנים טעות. אבל מסתבר שטורי מנותקת מקהל המעריצים שלה ומעולם המוזיקה של היום. הביקורות בעולם בקושי מגרדות את השלושה כוכבים. כל ביקורת, וגם המפרגנות ביותר, מדברות על האורך המגוחך. מעבר לזה, באלבום הזה טורי לראשונה עבדה ללא לחץ של חברת תקליטים. במשך שנים היא התלוננה על ההתערבות של חברות התקליטים בעבודה שלה, בניסיון שלהם להגביל אותה. אז הנה, סוף כל סוף היא עצמאית, אף אחד לא אומר לה מה לעשות. ומה היא עושה עם ההזדמנות הזו? מקליטה את מה שהוא כנראה האלבום הכי בטוח שלה. זהו אלבום שחברות התקליטים היו שמחות לקבל (אם כי בצורה קצרה יותר). אז מה הטעם להלחם נגד חברות התקליטים אם בסופו של דבר את לא עושה שום דבר עם הנצחון שלך? ובאמת, שאני לא אתחיל אפילו לדבר על הקליפים האלה שהיא החליטה לשחרר. גדל לי המספר בעיניים רק מלהסתכל על חלק מהם.
אני פשוט לא מאמין לה. מצטער. הקול המרגש? היא יכולה לשיר על נעלי בית ולהשמע מרגשת. זה משחק ילדים בשבילה. אבל שורות כמו, "מלאכים נופלים מהשמים והם יזהירו אותנו" או כמו בשיר THAT GUY : "will we break up? will we make up?" היא לא ילדה מתבגרת, וככה בדיוק היא כותבת. אם היית אומרת לי לפני חודש שטורי עומדת להוציא את מה שיכול להיות האלבום החלש שלה ביותר, לא הייתי מאמין לך. לא אחרי ADP ולא אחרי שהיא עצמה אמרה שהביקיפר היה בהרבה מובנים טעות. אבל מסתבר שטורי מנותקת מקהל המעריצים שלה ומעולם המוזיקה של היום. הביקורות בעולם בקושי מגרדות את השלושה כוכבים. כל ביקורת, וגם המפרגנות ביותר, מדברות על האורך המגוחך. מעבר לזה, באלבום הזה טורי לראשונה עבדה ללא לחץ של חברת תקליטים. במשך שנים היא התלוננה על ההתערבות של חברות התקליטים בעבודה שלה, בניסיון שלהם להגביל אותה. אז הנה, סוף כל סוף היא עצמאית, אף אחד לא אומר לה מה לעשות. ומה היא עושה עם ההזדמנות הזו? מקליטה את מה שהוא כנראה האלבום הכי בטוח שלה. זהו אלבום שחברות התקליטים היו שמחות לקבל (אם כי בצורה קצרה יותר). אז מה הטעם להלחם נגד חברות התקליטים אם בסופו של דבר את לא עושה שום דבר עם הנצחון שלך? ובאמת, שאני לא אתחיל אפילו לדבר על הקליפים האלה שהיא החליטה לשחרר. גדל לי המספר בעיניים רק מלהסתכל על חלק מהם.
חחחח אוף הפורום הזה דרדר אותך לחלוטין 
אני מצטערת סתם. לא יודעת. לא הקשבתי עדיין, אני באמת לא מצפה לכלום, אבל גם לא ציפיתי לכלום. ולא כדי שאני לא אתאכזב, אלא כי פשוט הכיוונים שהיא נוקטת בהם בשנים האחרונות לא מדברים אליי, כמו מה שהיא יצרה פעם. אני עדיין מעריכה אותה מאוד כבנאדם והיא עדיין מסמלת בשבילי המון, אבל המוזיקה שלה כבר לא טובה בעיניי ולא מרגשת אותי ולא נוגעת בי ולא גורמת לי לחשוב. אז אני מתרכזת בזו שכן, כי היא טיימ-לס, וכי היא מצליחה לעשות את זה גם כשאני כבר חושבת שלא. ושואבת ממה שטורי מייצגת בעיניי את מה שיקר לי. אבל אני לא מגיעה בציפיות גבוהות לאלבומים חדשים, כי אני כבר יודעת שזה פשוט לא יהיה זה.
אני מצטערת
סתם. לא יודעת. לא הקשבתי עדיין, אני באמת לא מצפה לכלום, אבל גם לא ציפיתי לכלום. ולא כדי שאני לא אתאכזב, אלא כי פשוט הכיוונים שהיא נוקטת בהם בשנים האחרונות לא מדברים אליי, כמו מה שהיא יצרה פעם. אני עדיין מעריכה אותה מאוד כבנאדם והיא עדיין מסמלת בשבילי המון, אבל המוזיקה שלה כבר לא טובה בעיניי ולא מרגשת אותי ולא נוגעת בי ולא גורמת לי לחשוב. אז אני מתרכזת בזו שכן, כי היא טיימ-לס, וכי היא מצליחה לעשות את זה גם כשאני כבר חושבת שלא. ושואבת ממה שטורי מייצגת בעיניי את מה שיקר לי. אבל אני לא מגיעה בציפיות גבוהות לאלבומים חדשים, כי אני כבר יודעת שזה פשוט לא יהיה זה.
ירגזי כחול
New member
חח אני לגמרי איתך בעניין הדרדור ../images/Emo16.gif
כי רעות תמיד צודקת ../images/Emo46.gif ../images/Emo16.gif
מזל שעדיין יש זמרים שאפשר לצפות מהם לדברים, כמו מהאלבום החדש של רונה (שעדיין אין לי
) והקשבתי לו היום ואתמול (לא הקשבתי לו פעמיים חס וחלילה, חילקתי את זה ועל פעם שמתי איזה שיר וחצי ואז שיעמם לי והפסקתי), ויש שם כמה שירים חביבים, כאלה שאפשר אולי להקשיב להם, אבל אין משהו מדהים ממש, ובאופן כללי אני כבר לא ממש מקשיבה למילים מאז כל מה שאחרי סקארלט, אין שם ממש פניני חוכמה או משפטי סטיקרים
.
מזל שעדיין יש זמרים שאפשר לצפות מהם לדברים, כמו מהאלבום החדש של רונה (שעדיין אין לי
ירגזי כחול
New member
חח, זה בדיוק מה שחשבתי על ADP
רק שמסתבר שתמיד יכול להיות יותר גרוע [אמרה הפולניה שבי]
רק שמסתבר שתמיד יכול להיות יותר גרוע [אמרה הפולניה שבי]
ירגזי כחול
New member
טוב, תכלס,
שמעתי היום את ביקיפר ואת דול פוסי ואת הדנדש, והגעתי למסקנה שאכן you don't know what you got till it's gone או בפולנית, תמיד יכול להיות יותר גרוע אחרי החדש הצלחתי להנות מרב דול פוסי כמו שלא נהנתי אי פעם קודם, ושמעתי את הביקיפר אולי לראשונה רצוף במלואו ונשבעת לכם שהוא יפה
שמעתי היום את ביקיפר ואת דול פוסי ואת הדנדש, והגעתי למסקנה שאכן you don't know what you got till it's gone או בפולנית, תמיד יכול להיות יותר גרוע אחרי החדש הצלחתי להנות מרב דול פוסי כמו שלא נהנתי אי פעם קודם, ושמעתי את הביקיפר אולי לראשונה רצוף במלואו ונשבעת לכם שהוא יפה
ירגזי כחול
New member
דוקא ADP הרגיש לי כמו סלט גדול...
עוד לא התאפסתי על החדש אבל אני לא מצליחה להסכים לגבי ADP.
עוד לא התאפסתי על החדש אבל אני לא מצליחה להסכים לגבי ADP.
ירגזי כחול
New member
יודע מה, יש מצב
יש בזה גם איזה הגיון כלשהו -אבל בכל אופן, בלי להשוות לקודמים של ממש, אני ממש אוהבת את ביקיפר כרגע והרבה פחות סולדת מדול פוסי. אשכרה. הלוואי שמשהו עוד יצליח להפתיע אותי לטובה בחדש.
יש בזה גם איזה הגיון כלשהו -אבל בכל אופן, בלי להשוות לקודמים של ממש, אני ממש אוהבת את ביקיפר כרגע והרבה פחות סולדת מדול פוסי. אשכרה. הלוואי שמשהו עוד יצליח להפתיע אותי לטובה בחדש.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.