לאחר השלושים

לאחר השלושים

שלום לכולם, נעזרתי בכם מאד לאחר השבעה. השבוע היה השלושים. קשה מאד. חשבתי שלאחר מכן יהיה קל יותר. לדאבוני המועקה כבדה מיום ליום והגעגועים אף יותר. השבתות קשות מנשוא. אני שולחת את בנותיי הקטנות להורי ונשארת עם בתי הבכורה בבית ואנו עובדות על עבודת השורשים שלה. אני משתדלת להתעלות מעל עצמי לידה ולעזור אבל בפנים קשה לי מאד. הכל מתוקתק כמו שצריך. הבנות נקיות, הבית נקי, כל הסידורים נעשים, אני הולכת לעבודה, גם לטיפול פסיכולוגי מטפחת את עצמי כמו קודם כמו שהוא אהב וכמו שאני רגילה אבל הלב שלי איתו. עכשיו הגענו לשלב האמיתי. ההסתגלות לחיים בלעדיו קשה וכואבת ברמות שאיני יכולה לתאר. הוא חסר בכל רגע בכל מקום בכל שניה. כמו שכתבתי בעבר אני עטופה במשפחה וחברים טובים. זה מקל באותו רגע אח"כ הכל חוזר. ביחוד הזכרונות משבתות מקסימות, מחיי משפחה חמים ואהבה רבה בבית. הוא דאג לנו כל הזמן. עשה קניות הסיע אותנו - אבא בבית. אומרים לי שהזמן מקל. אני מאד מקווה. אחרי שהשתפכתי אני חוזרת לעבודה. שיהיה לכולם יום טוב ורק בשורות טובות. פנינה.
 
יהי זכרו ברוך

כל כך מזדהה איתך.....מבינה..מתגעגעת... זכית בזוגיות נפלאה ,זכות גדולה שלא מובנת מאליו, ולא כל אחד זוכה בה. מבינה את הכאב שאת חשה עכשו ..עוצמות שלא ידעת על קיומן... אבל לא ניתן לשנות דבר וצריך להתגבר ולהמשיך הלאה. עם הזמן לומדים לחיות בצל הכאב,לומדים לחיות באושר ממה שיש . מבטיחה לך שעוד יבאו ימים קלים . טוב שאת כותבת ומוציאה ..תמשכי בכך . מחזקת אותך טלי
 

טטי22

New member
לפאני קראתי את מה שכתבת על עבודת השורשים

וזה הזכיר לי בדיוק את אותה תקופה לפני 4 שנים שבעלי נפטר ובתי היתה בכיתה ז' ועבדה על עבודת השורשים. היא היתה באמצע הראיון איתו ולא הספיקה לשאול אותו את כל השאלות שתכננה. המשכנו יחד את העבודה וזו לא היתה משימה קלה עבורנו. בסוף הקדישה לו את העבודה וכתבה לו משהו מאוד מרגש. עבודתה נבחרה לתצוגה בבית התפוצות ובסוף קיבלה תעודה הוקרה מבית התפוצות. מה אני יכולה להגיד לך? תמשיכי להיות חזקה. אני לא מרגישה שהזמן מקל אבל עם הזמן לומדים להתמודד עם מציאות חדשה ואחרת. לומדים לחיות עם הכאב והגעגועים ובאותו זמן גם להנות ממה שיש...הכאב לא נעלם אבל לומדים להתמודד איתו.
 
תודה בנות

מעודד במקצת לקרוא. סדר היום שלי עמוס מאד. עבודה וטיפול בשלוש בנותיי ועוד המון סידורים מסביב הקשורים לענין הפטירה. הכל עדיין טרי וכואב ובמיוחד בסופי השבוע. טטי, תודה שכתבת על עבודת השורשים. הראיתי גם לבתי. אנו מתקדמות לאט לאט עם זה. היא הספיקה לראיין אותו לפני מותו וכללנו זאת בעבודה. כל העבודה היא זכרון אחד גדול. מיד כשקרה המקרה בתי אמרה שתקדיש את העבודה לאביה. נקווה לימים קלים יותר. גיליתי שכל דבר קשה בפעם הראשונה לאחר מכן: להכנס לבית הורי בשבת לבד בלעדיו, קניות, חוגים עם הבנות, מספרה כאילו הכל טפל וחסר טעם. החודש יש לשתיים מבנותיי יום הולדת. אני חייבת לחגוג להן כמו כל שנה. מקווה לאגור את הכח ולקיים את הדברים כמו שהן צריכות שיתקיימו. יום נעים לכולם. פנינה.
 
למעלה