../images/Emo31.gif
ברור שהשירים שונים, אבל לטעמי המהות היא אחת- שיר חביב, מחוייך, שעוסק בגברים החווים דחיה על ידי נשים, שזו תופעה מוכרת במציאות בה בדרך כלל הגברים הם אלה שיוזמים ולכן הנשים הן אלה שמסרבות. כמובן שיש חריגים. כאן המקום לספר שבין חברי הפורום יש כמה וכמה שמכירים זה את זה כבר שנה ושנתיים ויותר, ובתדירות של אחת למספר חודשים חוזרים לדוש בשני השירים האלה (כשאת אומרת לא, זמר שלוש התשובות) שהפכו כאן לסמל, וכבר "מן המפורסמות" שהם מעודדים במפורש ובמרומז כל מיני מעשים שכולנו מגנים. אלא, שמידי פעם באים לשכונה בחורים חדשים, ובאמת אינם מבינים על מה הקצף, וגם אני שכבר שמעתי את כל הטיעונים מרגיש מאוד לא בנוח עם הטיפול בהם (בשירים) ויש לי רושם שמעמיסים עליהם הרבה יותר משיש בהם. לפחות לגבי "כשאת אומרת לא" אני משוכנע שזה שיר תמים, שנכתב בתום לב, וצריך הרבה זדון כדי להפוך אותו לשיר שנותן לגיטימציה להטרדה מינית. בדיוק כמו השיר של גידי גוב. תפקידיו של הסניגור לעזור לנאשם והוא יעשה זאת בכל דרך אפשרית, כולל גיוס פזמונים שהפכו לקלאסיקה. האגדה מספרת שהסניגור של אייכמן ציטט להגנת הנאשם את הציווי הקטיגורי של קאנט. אז מה? נחרים את קאנט? הדוגמה המופיעה בלינק מזכירה לי דווקא את הנאיבית של יונתן גפן (הגבר שלך מי יודע היכן הוא).