לאחרונה

[דניאל גליקר]

לאחרונה

אני צריך לבדוק בכותרת איפה אני.
כי לעתים קרובות אני מקבל את הרושם שאני בפייסבוק.
קורא פוסטים שבינם לבין "מדיטציה" המרחק הוא רב.

אמנם, יש יותר תנועה בפורום.
אבל, שוב, "מדיטציה" אין כאן הרבה.

 

[lightflake]

 

[בן טל-שחר]

אה, רגע, זה לא פייסבוק?

אויש, אופס

 

[ושתי המלכה1]

פה זה לא פייסבוק ובן אינו המנהל של פייסבוק

זה היה רק חלום!

סיפור מדויק מעורר ועוצמתי ששמעתי

בן חלם שהוא מארק צוקרברג. ובחלומו הוא ניהל את פייסבוק. בהתחלה הוא עבד ימים כלילות מהגאראז', בהמשך גנב רעיונות מחברים, ואז בוםםםם האתר החברתי זכה להצלחה מטאורית, בן נהיה מיליונר, מולטי מיליארדר, יצא להנפקה, נהיה פילנטרופ דגול, ואף קיבל מכתב מאחד דניאל על כך שיש יותר מדי הודעות בלי קשר למדיטציה.
ואז, אחרי שנים רבות, הוא פתאום התעורר. וגילה שהוא במיטה, ועליו לצאת לעוד יום אפור של מנהל פורום מדיטציה.
וכך, כשקורי השינה עדיין תלויים ליד כורי העכביש בפינת החדר, תהה בן
"האם אני בן שחלם שהוא מארק צוקרברג, או אני מארק צוקרברג שחולם שהוא בן??"

המשך יבוא...

 

[lightflake]

רק היית צריכה לסיים ב "עד שיום אחד..."

 

[ינוקא1]

 

[סטיבן מקטאולי]

 

[בן טל-שחר]

שששש...!

 

[ושתי המלכה1]

להיפך

הכל צפוי והרשות נתונה

בפורום הפתוח לכל דכפין, הכל צפוי, בבחינת - כל אחת וכל אחד רשאי יכול ומסוגל להיכנס ולכתוב כמעט ככל העולה על רוחו וכטוב ליבו ביין. כך שניתן לצפות שיהיו הרבה תכתובות שאינן קשורות במישרין לנושא הכותרת או נספחיו.

לעומת זאת, דף הפייסבוק של דניאל אמור לייצג נאמנה אותו, אישיותו, השקפותיו, המדיטציה שלו, חבר מרעיו, חיבותיו וכל מה שמעסיק את מחשבותיו ימיו ולילותיו. מבחינת דניאל, כשהוא נכנס לפייסבוק (בדיוק כמו בחיים אגב) אין משהו אחר מלבד תודעת-דניאל על שלל צורותיה וביטוייה. מן הסתם ישנם פוסטים מאת מהרישי, כתבות על ריפוי אדריכלות ותזונה ודיות, סיפורים מעוררי השראה מסביב לעולם, שיתופים של עמיתים וחברים, ועוד מטעמים משובחים שכאלה המחיים גוף ונפש. כך שתמוה שדווקא בפייסבוק של דניאל יופיעו פוסטים שהמרחק ביניהם למדיטציה/הארה/התפתחות הוא רב.

בברכת סאטצ'יטאננדה

 

[ושתי המלכה1]

(פייסבוק = הרשות נתונה)

 

[דניאל גליקר]

מסכים.....

אבל...
אדם, בפורום שנקרא (אולי, משום מה) "מדיטציה" יצפה לראות בפורום הזה גם דיונים על מדיטציה.
על רוחניות.
על התפתחות התודעה...

לא על מה זה אכל או השני שתה או האחר הביא לסבתא שלו.
לזה ב ד י ו ק המקום אצל צוקרמן.

 

[ושתי המלכה1]

אכן

וציפיות מובילות לסבל. לא תמיד מודע הסבל הזה. כי המגע הכואב בין סוביקט-מצפה לאוביקט-ציפיה או היעדרו, די נסתר באופן רגיל.

מצפים והציפיה מתממשת, אז מסופקים זמנית. הנה שוב הוכחה היכולת לחזות מה קורה בעולם, או מה צריך לקרות לי.
מצפים והציפיה לא מתממשת, לא מסופקים, אבל אז בדרך כלל הכאב/חוסר-סיפוק עובר תיווך. למשל, תולים את האשם בעולם. משהו לא בסדר בחוץ.

לפחות אין פה סרטונים של חתולים מטרידים תינוקות

 

[דניאל גליקר]

לא מסכים

ציפיות מכסות את הכרית.
הן לא מביאות לשום סבל.
להיפך, לישון על כרית בלי ציפית, איזו נוצת אווז יכולה להיכנס לאוזן.
הן מפחיתות סבל.

המעשים שלנו, הדברים שאנחנו אומרים ואפילו המחשבות שלנו, כל אלה מביאים לסבל.
הם מביאים גם לאושר אינסופי.

אם היינו צריכים להכניס בעיטה רצינית בישבן של זה שאחראי לבעיות שלנו, לא היינו יכולים לשבת לפחות שבוע.

לא חתולים, אבל סרטונים אחרים שמתאימים לפייסבוק יש כאן בשפע.

הייתי מאוד שמח, בפורום שנקרא "מדיטציה" לקרוא דברים שונים מ-"קמתי, צחצחתי שיניים ונזכרתי שהחתול לא אכל..." (הנה הכנסתי אני חתול לפורום).

 

[lightflake]

היכן ראית דיונים על אוכל שתיה או מתנה לסבתא?

מעניין שלא שמתי לב... דווקא אשמח לאיזה מתכון לאיזו פשטידה מנצחת
עשית אותי רעב

 

[בן טל-שחר]

תיזהר שהמנהל העצבני לא יחסום אותך.

הוא לא אוהב שמדברים סרה בפייסבוק שלו.
אה, בפורום שלו.
כן, "שלו" - יש לו מעין שגעון גדלות כזה, שכאילו זה הפורום "שלו" וכל זה.
הוא גם מרבה לאיים על גולשים ולהפריח בדיחות שאף אחד לא מבין.
זה מה שקורה כשמזדהים יותר מדי עם מימשק אינטרנטי ב"תפוז".
מתחילים בלקרוא לזה "פורום" ומסיימים בלהגן עליו ולהילחם עליו.

 

[דניאל גליקר]

צר לי על ביקורת

היא לא הייתה מופנית בשום צורה אליך.
אתה לא נושא בשום אחריות לכל מה שנכתב כאן.
נהפוך הוא.
התגובות שלך לפוסטים נוסח הפייסבוק הולטות בהעדרותן.

ואתה צודק.
קודמך, וקודמו לפניו, היו חוסמים אותי על מילות הכפירה האלה.
תודה לך על אורך הרוח שלך.
סובלנות היא אחד מסממני ההתפתחות הרוחנית.

 

[שנטידווה]

"קודמו לפניו"

התכוונת אליי במקרה? כי אני לא חסמתי אותך על כלום, ובוודאי שלא הייתי חוסם אותך וגם לא אף אחד אחר על הביקורת הנכונה לדעתי, שביטאת.

 

[דניאל גליקר]

אולי כרונולוגית

זה היה זה שקדם לך.