לאור הביקוש
(טוב, אפי זה נחשב מספיק ביקוש), החלטתי לשתף אתכם בחיי המרתקים כקליפת השום. למעשה, לא תיכננתי להגיד על זה כלום, וסביר להניח שתקראו את מה שאכתוב עכשיו, תבהו במסך המחשב ותשאלו את עצמיכם: למה לעזאזל הוא כתב את זה ואת מי זה מעניין. הו, נקודה מרתקת. זה לא מעניין כנראה אף אחד, אבל אחרי כמעט חודש העדרות, מותר לי לכתוב גם דברים לא מרתקים. אז, תסבלו בשקט ואם זה יצא ממש, אבל ממש משעמם, אפי את מוזמנת לשרשר את זה לאיזה עוף (ולזכות לחרם מצידי לנצח נצחים). סדר יומי המרתק מתחיל כאשר אני קם במרץ בבוקר. שותה קפה, מצחצח שיניים, הולך להתרחץ, מתלבש במיטב מחלצותיי, משנס מותניי, ו.. מתיישב ללמוד. התפטרתי מעבודתי, ולכן כיום אני מובטל גאה לתפארת המדינה. את היום אני מעביר בקריאת חומר מרתק מתוך עשרות אלפי הדפים שיש על שולחני, אשר היו מסודרים פעם בסדר מסויים, וכיום הם פשוט עומדים שם. אני מניח שאת הדף שאצטרך בימים הקרובים, אני לא אמצא, ואז במקום ללמוד, אני אחפש במשך יומיים איפה לעזאזל תקעתי אותו, לא אמצא, אתקשר לחבר שלי, הוא יגיד שבדיוק את הדף הזה הוא השאיר אצל אמא שלו, אתחיל לבכות, אגיד שנמאס לי ואני לא עושה את המבחן יותר, אכנס לאוטו כדי ללכת לקנות לעצמי גלידה ולבכות כמה רע לי ואז אגלה את הדף שאני צריך על המושב הקידמי. מייאש. זה מה שאני עושה עד שבע בערב. עדי חוזרת הביתה. yey! party time
האמת שההרגשה מוזרה ונפלאה כשאתה חולק עם עוד מישהי את ביתך הקט. פתאום צריך להתאים את עצמך למישהו אחר והפרטיות שלך קצת נפגמת. דברים שהיית רגיל לעשות לבד ונראה לך מובן מאליו שאתה עושה לבד, עוד מישהי מצטרפת וזה בהחלט מוזר, אבל גם נעים. בקיצור, נראה לי שאני מרדים את הסביבה, אז אני רק אגיד שחיברתי את עצמי לאינטרנט. גם כי נמאס לי כל היום לראות דפים מול העיניים ולשנן חוקים שאני בטח אשתמש ברבע מהם בחיים, גם כי חלק מהחומר שלי לבחינה נמצא באינטרנט (יופי, אני מתנתק כדי ללמוד והם מאלצים אותי להתחבר!
), וחוץ מזה, התגעגעתי לזה שאפי קוראת לי אוויל. אז אני לא אהיה פה כל יום, אבל אני אשתדל להיכנס לפחות כמה פעמים בשבוע, שבת שלום וחג פורים שמח.
(טוב, אפי זה נחשב מספיק ביקוש), החלטתי לשתף אתכם בחיי המרתקים כקליפת השום. למעשה, לא תיכננתי להגיד על זה כלום, וסביר להניח שתקראו את מה שאכתוב עכשיו, תבהו במסך המחשב ותשאלו את עצמיכם: למה לעזאזל הוא כתב את זה ואת מי זה מעניין. הו, נקודה מרתקת. זה לא מעניין כנראה אף אחד, אבל אחרי כמעט חודש העדרות, מותר לי לכתוב גם דברים לא מרתקים. אז, תסבלו בשקט ואם זה יצא ממש, אבל ממש משעמם, אפי את מוזמנת לשרשר את זה לאיזה עוף (ולזכות לחרם מצידי לנצח נצחים). סדר יומי המרתק מתחיל כאשר אני קם במרץ בבוקר. שותה קפה, מצחצח שיניים, הולך להתרחץ, מתלבש במיטב מחלצותיי, משנס מותניי, ו.. מתיישב ללמוד. התפטרתי מעבודתי, ולכן כיום אני מובטל גאה לתפארת המדינה. את היום אני מעביר בקריאת חומר מרתק מתוך עשרות אלפי הדפים שיש על שולחני, אשר היו מסודרים פעם בסדר מסויים, וכיום הם פשוט עומדים שם. אני מניח שאת הדף שאצטרך בימים הקרובים, אני לא אמצא, ואז במקום ללמוד, אני אחפש במשך יומיים איפה לעזאזל תקעתי אותו, לא אמצא, אתקשר לחבר שלי, הוא יגיד שבדיוק את הדף הזה הוא השאיר אצל אמא שלו, אתחיל לבכות, אגיד שנמאס לי ואני לא עושה את המבחן יותר, אכנס לאוטו כדי ללכת לקנות לעצמי גלידה ולבכות כמה רע לי ואז אגלה את הדף שאני צריך על המושב הקידמי. מייאש. זה מה שאני עושה עד שבע בערב. עדי חוזרת הביתה. yey! party time
