לאה
מעולם לא היתה רחל. היו אחרות – בלב, בגוף, במחשבות... אף אחת מהן אינה רחל. אולי גם יעקב לא היה בראש מעינייך על מי את חולמת לאה? – את זה מעולם לא סיפרו לנו. ובינתיים הם יחד. שבע השנים הפכו לנצח. היה את הלילה הראשון – שבו אולי הוא חשב שאת רחל. אולי בלילה ההוא באמת היית רחל. הוא כבר מכיר כל טפח בגופך, בנשמתך. הוא אוהב אותך. הוא עורג אלייך, מהלילה הראשון. כבר אז הוא ידע מי את. אבל תמיד תהיי לאה. והוא יעקב. ותמיד תהיה התשוקה אל רחל. הוא תמיד יחפש את השבילים אלייך לאה. והגן תמיד יהיה סגור. את תראי לו את הארץ המובטחת, תתני לו לגעת, תתני לו לטעום, תתני לו בנים זכרים. לא תתני לו להיכנס. אבל זה כבר סיפור אחר.