"לאהוב אותו" פרק 5!
תודה למרי על הבטא! פרק חמש- קגומה חזרה הבייתה מאוחר, עייפה אך מחייכת. היא נכנסה לחדרה בשקט, כולם ישנו. היא החליפה את בגדיה לפיג'מה ונשכבה במיטתה. 'כנראה שהייתי צריכה את הדייט הזה בשביל להרגע טיפה, להנות ולשכוח שעוד כמה ימים אינויאשה יבוא ויגרור אותי לעידן הפיאודלי. אם הוא יעז, בכל זאת, הוג'ו ממש נחמד וזה היה סרט יפיפה. וגם המסעדה שהלכנו אליה אחריו, הוא ממש יודע איך דייט אמור להיות!' קגומה חשבה, כמעט בקול רם. היא שכבה במיטתה, חושבת על הפגישה שלה עם הוג'ו, עד שנרדמה. "לילה טוב נזיר." אמרה סאנגו, הולכת לבקתה קרובה לזו ששהו בה כעת מירוקו ושיפו. "לילה טוב, סאנגו." מירוקו קרא, נשכב על המזרן. סאנגו נכנסה לבקתה ונשכבה על מזרנה. בזמן האחרון היא הייתה מאוד בודדה. לא היה לה עם מי לדבר בלילות, ועם מי לרכל ולצחוק. קגומה נטשה אותה. "קגומה-צ'אן, תחזרי." היא ביקשה בלחישה. לאחר שעה ארוכה של בהייה בתקרה היא החליטה ללכת לאגם ולשטוף את פניה, אולי להתקלח ולאחר מכן ללכת לבית התפילה ולהתפלל לשלום קגומה. היא לקחה איתה מגבת, עוד אחת ממתנותיה של קגומה, ויצאה מהבקתה. היא התקדמה לאגם וקרבה אליו, טובלת את ידיה במים ומשפריצה אותם על פניה. כשהיא התכוונה להשאיר את בגדיה מאחור ולהיכנס היא הזדעזעה ממה שלפניה. "הושי (נזיר)-סאמה?!" היא שאלה בהבעת פנים מבוהלת סופנית ומבועתת. "מה אתה עושה כאן?" "אני רק רציתי לשטוף פנים." מירוקו התחמק. "ואולי לטבול במים כדי להתרענן," הוא הוסיף. "אין סיכוי! אני טובלת עכשיו במים! אני באתי קודם!" סאנגו נכנסה לפאניקה מסיבה לא מובנת. "בסדר," מירוקו ניסה להרגיע אותה. "תכנסי את ראשונה, אני אחכה כאן." סאנגו נאנחה והחלה ללכת עד שהגיעה מספיק רחוק ממירוקו, והחלה לפשוט את בגדיה. "כנראה שאני באמת ממש צריכה את הרחצה הזו, אני לא ממש בשיא השלווה לאחרונה." היא מלמלה לעצמה ונכנסה למים שהקפיאו אותה למספר שניות. מירוקו נשאר עומד מאחורי שיח שליד האגם. הוא לא באמת התכוון להציץ לסאנגו, רק שראשו, ללא כוונה רעה, הציץ מבעד לעלים, והוא התבונן בגבה החשוף של סאנגו. 'לא!' הוא ניסה לנצח במחשבתו את הקול הקטן שאמר לו לעשות כך. "אני הבטחתי לסאנגו פרטיות, ופרטיות היא תקבל!" הוא לחש לעצמו. לאחר שעה ארוכה סאנגו יצאה מהמים. היא התעטפה במגבת שקגומה הביאה לה, וספגה בה את המים המקפיאים. לאחר שהיא התייבשה ולבשה את בגדיה סאנגו החלה ללכת אל עבר מירוקו. "הושי-סאמה!" היא קראה והחוותה בראשה אל האגם. מירוקו הנהן בראשו, והחל לצעוד לכיוון האגם. סאנגו בהתה בו לרגע, ואז מיהרה לחזור חזרה לבקתה, פן תצטנן מהקור. קגומה ישבה ליד שולחן העץ הגדול שניצב בחדר האוכל. היא נשענה על מרפקיה והניחה את ראשה בין כפות ידיה, בעוד מחשבותיה מתעופפות מהוג'ו לאינויאשה. היא לא האמינה שהיא באמת חושבת על הוג'ו. עד עכשיו הוא סתם היה ידידה, מחזר, שתמיד רדף אחריה. ועכשיו, היא יצאה איתו לדייט! לפתע נשמע צלצול, קגומה קמה וניגשה להרים את שפורפרת הטלפון. "הלו?" "היי, היגוראשי!" נשמע קול מהצד השני. היה זה קולו של הוג'ו. "אני יכול לקרוא לך קגומה?" הוא שאל, קולו נשמע מובך. "היי הוג'ו-קון! ברור, אתה יכול לקרוא לי קגומה!" היא השיבה, לא שמה לב יותר מדי למה שהיא אומרת. "טוב אז... הי- קגומה..." הוג'ו מלמל במבוכה. "את רוצה לבוא איתי היום למסיבה? ריו עורך אחת, וחשבתי, אולי את רוצה לבוא איתי?" הוא שאל. "באיזו שעה המסיבה?" קגומה שאלה. "היא תתחיל בסביבות שמונה." הוג'ו ענה. "תבוא לאסוף אותי בחמישה לשמונה?" "קבענו!" הוג'ו אמר בשמחה. "אז להתראות." קגומה הניחה את השפורפרת במקומה. היא לא האמינה. כרגע קבעה עם הוג'ו ללכת למסיבה. מה היא תלבש? עם איזו תסרוקת תלך? למה בכלל מעניין אותה איך היא תראה? היא תהתה. 'מה שאני לא אעשה, אני לא הולכת להתקשר לארי,' קגומה הבטיחה לעצמה. "אני מניחה שאני אלבש אחת משש החצאיות שקניתי איתה וחולצה כלשהי." היא נאנחה. הצהריים עברו במהרה, ובשעה 7 וחצי קגומה נעמדה בחדרה מול ארון הבגדים הגדול שלה. בעוד חצי שעה הוג'ו עומד להגיע ושניהם ילכו ביחד למסיבה של ריו. עכשיו זה יהיה רשמי, הם יוצאים. קגומה נאנחה והביטה בבגדיה הרבים. היא השתהתה זמן קצת מול הארון, ולבסוף החליטה ללבוש חצאית ורודה בעלת אבזם כסוף, וחולצה שחורה מעוטרת בפרחים סגולים מקטיפה. אחרי שסירקה בפעם החמישית את שיערה, שכעת היה חלק לגמרי מהחפיפה הארוכה שבה פינקה את עצמה שעתיים קודם לכן, היא שמעה צפצוף מכונית. היא רצה בקושי, על נעלי הפלטפורמה השחורות שבחרה לעצמה, נופפה להוג'ו ונכנסה למכוניתו. "שלום, קגומה," בירך אותה הוג'ו כשנכנסה. היה מוזר לשמוע אותו אומר את שמה, ולא את שם משפחתה. הוג'ו היה לבוש במכנס ג'ינס שחורות וגופית קולר כחולה שהתאימה לשיערו שסודר שונה מהרגיל. קגומה נכנסה למכונית והתיישבה לצידו. הוג'ו החל לנהוג, מסובב את ההגה לצדדים לפי פיתולי הכביש המהיר שהוביל לביתו של ריו. "שלום, הוג'ו- קון," השיבה קגומה בחיוך. היא הביטה בחלון, מסתכלת על כל הבניינים והחנויות שחלפו על יד המכונית. "ריו גר קרוב לכאן?" קגומה שאלה, מנסה נואשות להעלות שיחה קצרה בדרך, שלא קשורה לדייט שלהם, למרות שידעה בדיוק איפה ריו גר בהתחשב שהיא הייתה קרובה מאוד אליו כידידה. "כן, הוא גר ממש פה בפינה," הוג'ו השיב. הוא לא יכל להסתיר את התרגשותו. בעוד דקות אחדות ידעו כל חבריו שהוא יוצא עם קגומה. אחרי כל הזמן הזה, שקגומה הייתה חולה, הוא תמיד חשב עליה. מסכנה, שוכבת בבית חולים, לא יכולה לדבר, לפעמים גם לא יכולה לאכול או לשתות. הוא לא ידע מה גרם לה לשנות גישה כלפיו, אך זה מצא חן בעיניו מאוד. "הנה זה! שכחתי שאני יודעת איפה הוא גר!" קגומה צחקה צחוק מזויף, שלדעתה היא הצלחה להסוות את המזויפות שלו די טוב. "בואי נכנס, בטח כולם כבר כאן!" אמר הוג'ו, מסתכל בשעונו כדי לגלות שהם באו רבע שעה אחרי שמונה. הם הגיעו לדלת וקגומה דפקה עליה קלות. "מי זה?" נשמע קול מתוך הבית. "קגומה והוג'ו!" קראה קגומה. הדלת נפתחה, ובפתח עמד ריו, לבוש בחולצת טריקו אפורה וג'ינס ארוך ומשופשף. "תיכנסו," הוא אמר. "היי ריו, מוזיקה נחמדה!" הוג'ו קרא, מושך איתו בעדינות את קגומה שנישקה את ריו על הלחי. שלושתם נכנסו לתוך הבית הגדול, מוזיקה רועשת מהדהדת באוזניהם. קגומה הביטה על חדר הכניסה. הוא היה מקושט ומעוטר בלבבות קטנים ואדומים שהיו טלויים בכל פינה. פה ושם נראו פסלים של מלאך בעל חץ וקשת- הקופידון. כשראתה זאת קגומה מיד עלתה במוחה תמונה שלה ושל אינויאשה, הוא אוחז בטסאיגה, והיא בקשתה. היא מיהרה לסלק מחשבה זו. "מה הולך כאן?" היא שאלה, עיניה עוד עוקבות אחר הקישוטים התלויים על הקירות והרהיטים. "זה חג האהבה!" ריו השיב בעודו זז מצד לצד בקצב המוזיקה. "באמת?" קגומה שאלה בבלבול. "כן!" ריו אמר, משפשף את שיערה בעדינות בדרך שקגומה שנאה. קגומה דחפה את ידו מראשה. [נטוי]כבר חג האהבה? [סנטוי] חשבה. [נטוי]כל כך הרבה זמן שהיתי בעידן הפאודלי? [סנטוי] קגומה לא האמינה. היא זכרה שבפעם האחרונה שביקרה בעולם המודרני, מלבד הפעם בה חזרה הבייתה והלכה עם חבריה לבריכה, היה זה תחילתו של החופש הגדול. כל כך הרבה זמן עבר מאז? "רוצה לרקוד?" קולו של הוג'ו החזיר אותה למציאות ממחשבותיה. "כן." קגומה הנהנה. הוג'ו הושיט את ידיו אל קגומה ואחז במותניה. היא הניחה את ידיה על צווארו, ואת ראשה הניחה על כתפו. השיר שהתנגן ברקע היה שיר איטי ומרגיע. קגומה והוג'ו נשארו מחובקים, זזים מעט, צעד אחרי צעד. כל חבריהם עמדו ובהו בהם. עד עכשיו אף אחד מהם לא חשב שיקרה מה שקרה באותו רגע. הרי קגומה מעולם לא הסכימה לחיזוריו של הוג'ו, אז מה קרה עכשיו?
תודה למרי על הבטא! פרק חמש- קגומה חזרה הבייתה מאוחר, עייפה אך מחייכת. היא נכנסה לחדרה בשקט, כולם ישנו. היא החליפה את בגדיה לפיג'מה ונשכבה במיטתה. 'כנראה שהייתי צריכה את הדייט הזה בשביל להרגע טיפה, להנות ולשכוח שעוד כמה ימים אינויאשה יבוא ויגרור אותי לעידן הפיאודלי. אם הוא יעז, בכל זאת, הוג'ו ממש נחמד וזה היה סרט יפיפה. וגם המסעדה שהלכנו אליה אחריו, הוא ממש יודע איך דייט אמור להיות!' קגומה חשבה, כמעט בקול רם. היא שכבה במיטתה, חושבת על הפגישה שלה עם הוג'ו, עד שנרדמה. "לילה טוב נזיר." אמרה סאנגו, הולכת לבקתה קרובה לזו ששהו בה כעת מירוקו ושיפו. "לילה טוב, סאנגו." מירוקו קרא, נשכב על המזרן. סאנגו נכנסה לבקתה ונשכבה על מזרנה. בזמן האחרון היא הייתה מאוד בודדה. לא היה לה עם מי לדבר בלילות, ועם מי לרכל ולצחוק. קגומה נטשה אותה. "קגומה-צ'אן, תחזרי." היא ביקשה בלחישה. לאחר שעה ארוכה של בהייה בתקרה היא החליטה ללכת לאגם ולשטוף את פניה, אולי להתקלח ולאחר מכן ללכת לבית התפילה ולהתפלל לשלום קגומה. היא לקחה איתה מגבת, עוד אחת ממתנותיה של קגומה, ויצאה מהבקתה. היא התקדמה לאגם וקרבה אליו, טובלת את ידיה במים ומשפריצה אותם על פניה. כשהיא התכוונה להשאיר את בגדיה מאחור ולהיכנס היא הזדעזעה ממה שלפניה. "הושי (נזיר)-סאמה?!" היא שאלה בהבעת פנים מבוהלת סופנית ומבועתת. "מה אתה עושה כאן?" "אני רק רציתי לשטוף פנים." מירוקו התחמק. "ואולי לטבול במים כדי להתרענן," הוא הוסיף. "אין סיכוי! אני טובלת עכשיו במים! אני באתי קודם!" סאנגו נכנסה לפאניקה מסיבה לא מובנת. "בסדר," מירוקו ניסה להרגיע אותה. "תכנסי את ראשונה, אני אחכה כאן." סאנגו נאנחה והחלה ללכת עד שהגיעה מספיק רחוק ממירוקו, והחלה לפשוט את בגדיה. "כנראה שאני באמת ממש צריכה את הרחצה הזו, אני לא ממש בשיא השלווה לאחרונה." היא מלמלה לעצמה ונכנסה למים שהקפיאו אותה למספר שניות. מירוקו נשאר עומד מאחורי שיח שליד האגם. הוא לא באמת התכוון להציץ לסאנגו, רק שראשו, ללא כוונה רעה, הציץ מבעד לעלים, והוא התבונן בגבה החשוף של סאנגו. 'לא!' הוא ניסה לנצח במחשבתו את הקול הקטן שאמר לו לעשות כך. "אני הבטחתי לסאנגו פרטיות, ופרטיות היא תקבל!" הוא לחש לעצמו. לאחר שעה ארוכה סאנגו יצאה מהמים. היא התעטפה במגבת שקגומה הביאה לה, וספגה בה את המים המקפיאים. לאחר שהיא התייבשה ולבשה את בגדיה סאנגו החלה ללכת אל עבר מירוקו. "הושי-סאמה!" היא קראה והחוותה בראשה אל האגם. מירוקו הנהן בראשו, והחל לצעוד לכיוון האגם. סאנגו בהתה בו לרגע, ואז מיהרה לחזור חזרה לבקתה, פן תצטנן מהקור. קגומה ישבה ליד שולחן העץ הגדול שניצב בחדר האוכל. היא נשענה על מרפקיה והניחה את ראשה בין כפות ידיה, בעוד מחשבותיה מתעופפות מהוג'ו לאינויאשה. היא לא האמינה שהיא באמת חושבת על הוג'ו. עד עכשיו הוא סתם היה ידידה, מחזר, שתמיד רדף אחריה. ועכשיו, היא יצאה איתו לדייט! לפתע נשמע צלצול, קגומה קמה וניגשה להרים את שפורפרת הטלפון. "הלו?" "היי, היגוראשי!" נשמע קול מהצד השני. היה זה קולו של הוג'ו. "אני יכול לקרוא לך קגומה?" הוא שאל, קולו נשמע מובך. "היי הוג'ו-קון! ברור, אתה יכול לקרוא לי קגומה!" היא השיבה, לא שמה לב יותר מדי למה שהיא אומרת. "טוב אז... הי- קגומה..." הוג'ו מלמל במבוכה. "את רוצה לבוא איתי היום למסיבה? ריו עורך אחת, וחשבתי, אולי את רוצה לבוא איתי?" הוא שאל. "באיזו שעה המסיבה?" קגומה שאלה. "היא תתחיל בסביבות שמונה." הוג'ו ענה. "תבוא לאסוף אותי בחמישה לשמונה?" "קבענו!" הוג'ו אמר בשמחה. "אז להתראות." קגומה הניחה את השפורפרת במקומה. היא לא האמינה. כרגע קבעה עם הוג'ו ללכת למסיבה. מה היא תלבש? עם איזו תסרוקת תלך? למה בכלל מעניין אותה איך היא תראה? היא תהתה. 'מה שאני לא אעשה, אני לא הולכת להתקשר לארי,' קגומה הבטיחה לעצמה. "אני מניחה שאני אלבש אחת משש החצאיות שקניתי איתה וחולצה כלשהי." היא נאנחה. הצהריים עברו במהרה, ובשעה 7 וחצי קגומה נעמדה בחדרה מול ארון הבגדים הגדול שלה. בעוד חצי שעה הוג'ו עומד להגיע ושניהם ילכו ביחד למסיבה של ריו. עכשיו זה יהיה רשמי, הם יוצאים. קגומה נאנחה והביטה בבגדיה הרבים. היא השתהתה זמן קצת מול הארון, ולבסוף החליטה ללבוש חצאית ורודה בעלת אבזם כסוף, וחולצה שחורה מעוטרת בפרחים סגולים מקטיפה. אחרי שסירקה בפעם החמישית את שיערה, שכעת היה חלק לגמרי מהחפיפה הארוכה שבה פינקה את עצמה שעתיים קודם לכן, היא שמעה צפצוף מכונית. היא רצה בקושי, על נעלי הפלטפורמה השחורות שבחרה לעצמה, נופפה להוג'ו ונכנסה למכוניתו. "שלום, קגומה," בירך אותה הוג'ו כשנכנסה. היה מוזר לשמוע אותו אומר את שמה, ולא את שם משפחתה. הוג'ו היה לבוש במכנס ג'ינס שחורות וגופית קולר כחולה שהתאימה לשיערו שסודר שונה מהרגיל. קגומה נכנסה למכונית והתיישבה לצידו. הוג'ו החל לנהוג, מסובב את ההגה לצדדים לפי פיתולי הכביש המהיר שהוביל לביתו של ריו. "שלום, הוג'ו- קון," השיבה קגומה בחיוך. היא הביטה בחלון, מסתכלת על כל הבניינים והחנויות שחלפו על יד המכונית. "ריו גר קרוב לכאן?" קגומה שאלה, מנסה נואשות להעלות שיחה קצרה בדרך, שלא קשורה לדייט שלהם, למרות שידעה בדיוק איפה ריו גר בהתחשב שהיא הייתה קרובה מאוד אליו כידידה. "כן, הוא גר ממש פה בפינה," הוג'ו השיב. הוא לא יכל להסתיר את התרגשותו. בעוד דקות אחדות ידעו כל חבריו שהוא יוצא עם קגומה. אחרי כל הזמן הזה, שקגומה הייתה חולה, הוא תמיד חשב עליה. מסכנה, שוכבת בבית חולים, לא יכולה לדבר, לפעמים גם לא יכולה לאכול או לשתות. הוא לא ידע מה גרם לה לשנות גישה כלפיו, אך זה מצא חן בעיניו מאוד. "הנה זה! שכחתי שאני יודעת איפה הוא גר!" קגומה צחקה צחוק מזויף, שלדעתה היא הצלחה להסוות את המזויפות שלו די טוב. "בואי נכנס, בטח כולם כבר כאן!" אמר הוג'ו, מסתכל בשעונו כדי לגלות שהם באו רבע שעה אחרי שמונה. הם הגיעו לדלת וקגומה דפקה עליה קלות. "מי זה?" נשמע קול מתוך הבית. "קגומה והוג'ו!" קראה קגומה. הדלת נפתחה, ובפתח עמד ריו, לבוש בחולצת טריקו אפורה וג'ינס ארוך ומשופשף. "תיכנסו," הוא אמר. "היי ריו, מוזיקה נחמדה!" הוג'ו קרא, מושך איתו בעדינות את קגומה שנישקה את ריו על הלחי. שלושתם נכנסו לתוך הבית הגדול, מוזיקה רועשת מהדהדת באוזניהם. קגומה הביטה על חדר הכניסה. הוא היה מקושט ומעוטר בלבבות קטנים ואדומים שהיו טלויים בכל פינה. פה ושם נראו פסלים של מלאך בעל חץ וקשת- הקופידון. כשראתה זאת קגומה מיד עלתה במוחה תמונה שלה ושל אינויאשה, הוא אוחז בטסאיגה, והיא בקשתה. היא מיהרה לסלק מחשבה זו. "מה הולך כאן?" היא שאלה, עיניה עוד עוקבות אחר הקישוטים התלויים על הקירות והרהיטים. "זה חג האהבה!" ריו השיב בעודו זז מצד לצד בקצב המוזיקה. "באמת?" קגומה שאלה בבלבול. "כן!" ריו אמר, משפשף את שיערה בעדינות בדרך שקגומה שנאה. קגומה דחפה את ידו מראשה. [נטוי]כבר חג האהבה? [סנטוי] חשבה. [נטוי]כל כך הרבה זמן שהיתי בעידן הפאודלי? [סנטוי] קגומה לא האמינה. היא זכרה שבפעם האחרונה שביקרה בעולם המודרני, מלבד הפעם בה חזרה הבייתה והלכה עם חבריה לבריכה, היה זה תחילתו של החופש הגדול. כל כך הרבה זמן עבר מאז? "רוצה לרקוד?" קולו של הוג'ו החזיר אותה למציאות ממחשבותיה. "כן." קגומה הנהנה. הוג'ו הושיט את ידיו אל קגומה ואחז במותניה. היא הניחה את ידיה על צווארו, ואת ראשה הניחה על כתפו. השיר שהתנגן ברקע היה שיר איטי ומרגיע. קגומה והוג'ו נשארו מחובקים, זזים מעט, צעד אחרי צעד. כל חבריהם עמדו ובהו בהם. עד עכשיו אף אחד מהם לא חשב שיקרה מה שקרה באותו רגע. הרי קגומה מעולם לא הסכימה לחיזוריו של הוג'ו, אז מה קרה עכשיו?
