עכביש על כביש
New member
לאבחן את הרגע
לפעמים קורה לנו משהו נורא , והדבר שהיינו הכי רוצים זה להחזיר את הגלגל אחורה , לשנות את ההיסטוריה לטובתנו, אך אין לנו יכולת כזו היכולת היא לאבחן את הדברים מראש , לתת לאינטואיציות לעבוד שעות נוספות . לפני חודשיים לערך קניתי קטנוע, קטנוע יפה וחדיש שיחסוך לי עלויות ויחסוך לי זמן יקר , השקעתי בקסדה הכי טובה שיש קראתי בשקיקה כל חומר בנושא אפילו ספר שלם שמסביר על מרכז כובד, בטיחות פסיבית וגם אקטיבית ואכן למדתי המון על רכיבה, רכבתי כפרנואיד למדתי איך לפנות ואיך להשתלב בתנועה אפילו הצטרפתי לטיול אופנועים לים המלח עם 35 כלים כבדים , ואכן ההכשרה שלי עד עכשיו הוכיחה את עצמה ידעתי כיצד לא להיכנס למצבים מסוכנים ולא קרתה לי תקלה אחת . לפני שבוע הייתי באזכרה של דרור קצין מבריק מהיחידה שנהרג לפני שנתיים בתאונת אופנוע ,דרור האמיץ שבמו ידיו חיסל את סירחאן סירחאן המנוול שהיה אחראי לרצח של האם ושני ילדיה בקיבוץ מצר ועל כך קיבל את עיטור האומץ הותיר אחריו שנתיים אחרי אמא שוכבת וגוססת עם ניוון שרירים ואבא מרוסק שלא יכל לגמור את הקדיש על עץ הברוש הופיע בטשטוש איזה שדון עם חיוך נרשע כשקלשון בידו. אתמול בדרך לעבודה כמה ק"מ לפני העבודה הייתי עד לתאונה בין קטנוע לרכב, לא באשמת הקטנוע הוא רכב רגיל בנתיבו אך הנהגת שפנתה שמאלה פשוט לא הבחינה בו למזלו הוא נפגע קל באופן יחסי לעוצמת הריסוק של הקטנוע, אי שם בתוך ההמולה ראיתי את אותו שדון יושב שם בהנאה על איזה עץ אקליפטוס בחיוך כזה. הבחורה לא נפגעה מקסימום היו לה כמה צריבות על הלחי מדמעותיה שלה ,הוא יסבול עוד הרבה שנים , פתאום אמרתי לעצמי אם אני יכול לעצור את הגלגל עכשיו למה לא לעצור אותו אני מרגיש בגופי הכי טוב שרק אפשר, אני מתאמן בחדר כושר פעמיים בשבוע חוג ג'וג'יסטו (סוג של קראטה),לא נרדמתי כל הלילה העברתי תרחישי של אחרי תאונה, הרי הגוף שלנו שלא ממש בנוי לשבת על טיל בליסטי שנוסע במהירות של 110 קמ"ש ומתרסק לתוך מכונית שבאה ממולו ,על הטיפולים בבית לווינשטיין ,על כל הניתוחים על חוסר ההכנסה על הנזק למשפחה ועל הילדה שלי שצריכה אבא שימשיך לחבק אותה הכי חזק בשדה התעופה. אני מסתכל על הקטנוע שלי הוא יפה ומבריק הוא נוסע כמו שד (רק בלי קלשון ביד ואולי עם..) בצער רב ההגיון גובר על הנוחות והחסכון אני מעדיף שיצרבו לי הדמעות מאשר הפלטינות בעצמות. תודה על ההקשבה .
לפעמים קורה לנו משהו נורא , והדבר שהיינו הכי רוצים זה להחזיר את הגלגל אחורה , לשנות את ההיסטוריה לטובתנו, אך אין לנו יכולת כזו היכולת היא לאבחן את הדברים מראש , לתת לאינטואיציות לעבוד שעות נוספות . לפני חודשיים לערך קניתי קטנוע, קטנוע יפה וחדיש שיחסוך לי עלויות ויחסוך לי זמן יקר , השקעתי בקסדה הכי טובה שיש קראתי בשקיקה כל חומר בנושא אפילו ספר שלם שמסביר על מרכז כובד, בטיחות פסיבית וגם אקטיבית ואכן למדתי המון על רכיבה, רכבתי כפרנואיד למדתי איך לפנות ואיך להשתלב בתנועה אפילו הצטרפתי לטיול אופנועים לים המלח עם 35 כלים כבדים , ואכן ההכשרה שלי עד עכשיו הוכיחה את עצמה ידעתי כיצד לא להיכנס למצבים מסוכנים ולא קרתה לי תקלה אחת . לפני שבוע הייתי באזכרה של דרור קצין מבריק מהיחידה שנהרג לפני שנתיים בתאונת אופנוע ,דרור האמיץ שבמו ידיו חיסל את סירחאן סירחאן המנוול שהיה אחראי לרצח של האם ושני ילדיה בקיבוץ מצר ועל כך קיבל את עיטור האומץ הותיר אחריו שנתיים אחרי אמא שוכבת וגוססת עם ניוון שרירים ואבא מרוסק שלא יכל לגמור את הקדיש על עץ הברוש הופיע בטשטוש איזה שדון עם חיוך נרשע כשקלשון בידו. אתמול בדרך לעבודה כמה ק"מ לפני העבודה הייתי עד לתאונה בין קטנוע לרכב, לא באשמת הקטנוע הוא רכב רגיל בנתיבו אך הנהגת שפנתה שמאלה פשוט לא הבחינה בו למזלו הוא נפגע קל באופן יחסי לעוצמת הריסוק של הקטנוע, אי שם בתוך ההמולה ראיתי את אותו שדון יושב שם בהנאה על איזה עץ אקליפטוס בחיוך כזה. הבחורה לא נפגעה מקסימום היו לה כמה צריבות על הלחי מדמעותיה שלה ,הוא יסבול עוד הרבה שנים , פתאום אמרתי לעצמי אם אני יכול לעצור את הגלגל עכשיו למה לא לעצור אותו אני מרגיש בגופי הכי טוב שרק אפשר, אני מתאמן בחדר כושר פעמיים בשבוע חוג ג'וג'יסטו (סוג של קראטה),לא נרדמתי כל הלילה העברתי תרחישי של אחרי תאונה, הרי הגוף שלנו שלא ממש בנוי לשבת על טיל בליסטי שנוסע במהירות של 110 קמ"ש ומתרסק לתוך מכונית שבאה ממולו ,על הטיפולים בבית לווינשטיין ,על כל הניתוחים על חוסר ההכנסה על הנזק למשפחה ועל הילדה שלי שצריכה אבא שימשיך לחבק אותה הכי חזק בשדה התעופה. אני מסתכל על הקטנוע שלי הוא יפה ומבריק הוא נוסע כמו שד (רק בלי קלשון ביד ואולי עם..) בצער רב ההגיון גובר על הנוחות והחסכון אני מעדיף שיצרבו לי הדמעות מאשר הפלטינות בעצמות. תודה על ההקשבה .
