אליך בן יקר,
אני יכול להבין את המקום שלך: אתה כועס, לא מבין ומבויש. כמה שזה ישמע מפתיע עבורך, אבא שלך היה במקום הרבה יותר גרוע במשך שנים, לא כי הוא היה "הבן של" אלא כי הוא עצמו היה הומו. הרבה יותר גרוע, לא? עד כדי כך שלא היה לו עם מי לדבר, והוא שמר את הכל מבפנים. אפילו פורום כמו הפורום הזה לא היה לו כמו שיש לך כדי לכתוב בו, ולא הייתה לו את אימא שתסביר לו. הוא היה בודד עם הסוד הגדול הזה בעולם דתי שאף אחד לא מבין אותו, מכיר בו או מדבר עליו. תנסה לרגע לחשוב על המצוקה של אבא שלך. הוא נמשך לגברים, יודע שזה אסור, אבל לא יכול לעשות כלום בנושא! תנסה להבין שאבא שלך לא בוחר שום דבר. הוא נולד ככה. הוא ניסה לחיות עם אימא שלך שנים, ולא הצליח. מה עליו לעשות? להיות אומלל? לחיות לבד? לאמלל את עצמו ואת אימא שלך? זה מצב קשה. אין לו בחירה להפסיק להיות הומו, ולכן אתה לא יכול לצפות ממנו להפסיק להיות מי שהוא. כמו שיש לו שיער שחור ואי אפשר שישנה את זה רק בכוח הרצון, כך גם פה. אפילו אם הוא יפרד מהחבר שלו, הוא ימשיך להיות הומו. חשוב שתבין את זה. נוצר מצב שהוא עשה את הבחירה הטובה בשבילו הוא, פעם ראשונה בחיים. בד בבד, ההתעקשות הזאת שתבוא אליו נובעת מסיבה אחת ויחידה- הוא אוהב אותך ולא רוצה לוותר עליך, אפילו לא לרגע. אתה רוצה לחיות בלי אבא? אתה כמה ילדים היו מתים שיהיה להם אבא בכלל? אני מבין שקשה אבל תנסה להבין גם קצת את אבא שלך. אני לוקח את ההמלצה שלך והופך אותה: תפסיק לחשוב רק כמה רע לך, תנסה לחשוב קצת על כמה (היה ועדיין) רע לאבא שלך. באופן כללי, אני חושב שחשוב מאוד שאבא שלך ינסה יותר להסביר לך מה שהוא מרגיש ואיפה שהוא עומד. אולי אז תוכל לפתח סימפטיה כלפיו ברגע שתבין מה הוא עובר. ממני