כ"כ רוצה להיות אחרת

כ"כ רוצה להיות אחרת

היי, זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בפורום הזה, הסתכלתי קצת בהודעות ואני לא יודעת מה להרגיש. נראה שכולם פה כ"כ שלמים עם מי שהם, כ"כ שלמים עם המצב ואני? אני כ"כ מדוכאת מהמצב שלי. אני כ"כ רוצה להיות אחרת, אני כ"כ רוצה לרצות, כל הזמן. אני שומעת חברות שלי מדברות ואני כ"כ אוצה להות כמוהן, רק לרצות כל הזמן שיגעו בי, רק לרצות סקס ואני כועסת על עצמי כ"כ על זה שאני שונה. קצת רקע, אני בת 24 ונמצאת בקשר זוגי מזה שנתיים. חבר שלי מאוד מאוד אוהב סקס ומאוד רוצה מגע פיזי, הכל הזדמנות, בכל מקום. אני לעומ"ז, יכולה להסתדר חודשים שלמים בלי סקס, אין לי שום רצון כזה. אני מסתכלת על חבר שלי ולא מרגישה כלום, לא מרגישה "וואו", לא מרגישה צורך. מצד שני, אני כן אוהבת שהוא מחבק אותי, אני אוהבת שהוא מחזיק לי את היד, אני אוהבת שהוא מחבק אותי כשאנחנו ישנים ואוהבת שהוא מלטף לי את השיער. היו לי שלושה קשרים רציניים בחיי (כולל זה) ובראשון (הייתי ילדה.. מגיל 17 עד 19.5) - עשינו סקס כל הזמן. נמשכתי אליו בטירוף, כל הזמן רק רציתי שיגע בי, כל הזמן רק רציתי להרגיש אותו. מצד שני, כשאני חושבת בדיעבד על זה, אני נגעלת מהמחשבה שהוא נגע בי - אז מה זה אומר עליי? אני מרגישה כ"כ אבודה וכ"כ לא יודעת מי אני ומה אני. אני עם אדם שאוהב אותי אבל אני כ"כ לא רוצה שייגע בי במובן הזה, אני כ"כ לא מרגישה צורך - למה? מה לא בסדר איתי? האם יכול להיות שפתאום באמצע החיים פיתחתי סלידה ממגע אנושי? זה קורה? אין לזה פתרון? אני מאוד מוטרדת מזה ואשמח לכל עצה, אני מרגישה אבודהף מפחדת לאבד את בן הזוג שלי ולהישאר לבד.
 

דם דם

New member
ברוכה הבאה

קודם כול להירגע. לא צריך להיכנס למחשבות שתישארי לבד וכול זה. יותר מידי מחשבות מכניסות אחר כך יותר מחשבות לראש שהן גורמות להילחץ יותר ושוב לחשוב ושוב להילחץ. אז קחי דברים באיזי. עכשיו תראי זה דבר נורא "פשוט" לכאורה לבוא ולהגיד לך שתהיי את עצמך ואת צריכה לדעת מי את ומה את. מצד אחד נורא קל ונוח לי לשבת פה מרחוק ולהגיד את זה. אבל מי כמוני וכמו רבים מאיתנו פה שיודעים שזה לא קל "למצוא את עצמנו". אני אקח את עצמי בתור דוגמא. אני מבגיל 14 לערך יודע שמשהו "דפוק" אצלי. מעולם לא התלהבתי מפורנו,עירום או סרטי סקס. כמובן שחשבתי שזה רק הגיל וזה יעבור עם הזמן אבל זה לא עבר. ברבות הזמן התחלתי להבין שמשהו באמת דפוק אצלי בגלל שאני לא כמו כולם ולא מתלהב מסקס וכדומה. אז אחר כך חשבתי אולי גברים זה הכיוון שלי. דבר שגם נשלל. לי אישית לקח כשלוש שנים להבין ולהשלים עם עצמי שאני אסקסואל או -מיני אם זה יותר קל לומר. רק בשנה האחרונה אני מקבל את עצמי ושלם עם זה. ממה שאת מתארת נשמע שהיית בחורה מינית עד לפני כמה שנים ולא הפריע לך העניין של הסקס. אני לא פסיכולוג ולא ממש יודע מה גרם לך פתאום לפתח מין סלידה כזו מסקס/מין וכדומה. אבל נראה לי שאת צריכה לבדוק את זה עם עצמך ולנסות להבין איפה הבעיה ולמה דווקא עכשיו מין לא מעניין אותך. אני נזהר לומר חד משמעית אבל את לא נשמעת לי כבחורה א-מינית. אני חושב שאולי מוטב שתפני לטיפול מקצועי כולשהו או שתנסי לפחות עם עצמך לרדת לשורש הבעיה. אני חושב שיתר הנוכחים פה ייעצו לך לפנות לטיפול לבדוק את זה. אין לך ממה לחשוש או לדאוג. עד כמה שאני יודע א-מינית זה דבר מולד. אולי יכול להיות מקרה שבנאדם הופך להיות א-מיני בעקבות משהו מסויים אבל זה בדרך כלל משהו פתיר. מצטער שאין לי תשובה יותר טובה ועוזרת וכמה שזה ישמע קלישאתי אבל רק אצלך יש את יכולת להשתנות. בהצלחה לך
 
אני כ"כ מקווה שאתה צודק

אני כ"כ מקווה שזה אכן פתיר אבל... אולי מע' היחסים הראשונה דווקא היא הייתה החריגשה אצלי והשאר הוא הנורמה... אני רק רוצה להיות כמו כולם... עד כמה שזה אולי יישמע בנאלי
 

נטע523

New member
אבל גם משו נפשי

ולא משו מולד לווא דווקא יכול להשתנות....נגיד תמיד שומעים את הסיפורים האלה שבנות שגדלו בפנימיות הפכו להיות לסביות, או שבנות שהוטרדו מינית במשך הרבה זמן הפכו להיות לסביות,ומרוב תחושת הגועל לא יכולות לחשוב על לקיים יחסי מין עם גבר אז אפילו אם זה לא מולד לגמרי,יכולים להיות אולי עוד גורמים שמשפיעים על זה. בכל מקרה באמת כמו שאמרו כאן רק את יכולה לדעת מי את ומה את.נראה לי זה המקרה השני שאני קוראת עליו בפורום על א-מיניות באמצע החיים,זה מעניין,אני מקווה שיש על זה מחקרים ואם לא אז זה נושא שלא חקרו אותו מספיק ויש המון מה לחקור בו. אני גם מסתובבת עם תחושה ש"דפקו אותי" והייתי רוצה להיות כמו כולם,אבל זה לא בגלל שאני רוצה את הסקס עצמו אלא בגלל שאני מסתובבת עם אנשים שלא מבינים וקשה להם לקבל את זה.. אז זהו בהצלחה בכל מקרה.
 
אני מנסה להבין למה לשייך את המצב

כדי לתת לכם קצת הבנה יותר מעמיקה - חשוב לציין שאני כבר שנים רבות (מאז שאני זוכרת את עצמי) סובלת משנאה עצמית. מעולם לא קרה שהבטתי בראי ולא חשתי "איכס!". אני יודעת שאחרים לא רואים את מה שאני רואה (שכן אני מקבלת לעיתים קרובות מאוד הערות על כמה שאני נראית טוב, יפה, רזה, מקובלת, מוצלחת בעוד כל מה שאני רואה הוא עד כמה אני מכוערת, שמנה, טיפשה ובאופן כללי - אפס). יש קשר ישיר בין ההרגשה העצמית שלי לבין הרצון שלי - ברור שככל שאני מרגישה יותר רע עם עצמי, כך אני פחות רוצה שיגעו בי אבל זה מגיע לרמות קיצוניות מבחינת כמות הפעמים שלא בא לי לעומת הכמות הספורה שבא כן בא לי. ואז עולה השאלה - אם קיימים מקרים בהם בא לי, אם כשאני רואה סרטים שבהם יש סצנה מינית (לא פורנו) או במקרים בהם אני רואה זוג ממזמז אני כן מרגישה משהו... מה זה אומר? האם זה בוודאות אומר שאני לא א-מינית או שיש לכך רמות? האם א-מיניות היא מוחלטת או שגם מישהו שלא בא לו הרבה נחשב לא-מיני?
 

snoopytush

New member
כדאי לשנות גישה ומהר!

גם אם אנשים אחרים יחשבו עליך דברים חיוביים זה לא יעזור כי את זאת שקובעת איך תרגישי לגבי עצמך. אני הייתי מציעה לך לפני שאת מתעמקת בהגדרות ובבעיית הסקס שלך לשנות את הדימוי העצמי שלך כי זה יותר חשוב ויכול להיות אף שזה תורם לבעיה. הדרך לעשות זאת היא כמובן לחשוב על עצמך דברים חיוביים ולהשקיע בעצמך. אולי זה יראה לך קשה כי בטח הדברים השליליים שאת חושבת עולים באופן אוטומטי אבל באמת שזה עניין של הרגל.
 
לצערי, יותר קל להגיד מלעשות

אחרי כ"כ הרבה שנים של בטחון עצמי ברצפה ושנאה עצמית, שנים שבהן תקופות ארוכות של בעיות אכילה חמורות, עקיצות מצד אנשים קרובים מאוד (שבדיעבד מתברר שעשו זאת משום שמאמינים יותר בשיטת המקל מבשיטת הגזר) - זה השתרש. נכנס לי לראש כמה שלא ייצא ממני כלום, שהראש שלי ריק (ולא משנה שכל חיי הצטיינתי), נכנס לי לראש שאני שמנה ומכוערת, ולא משנה אם רפואית אני יודעת שאני כ"כ רחוק מזה, נכנס לי לראש שאף גבר לא ירצה אותי (כי אמרו לי, כבדיחה, שבעלי יתלה עצמו ביום של החתונה ולמרות שאני יודעת כמה הלשעברים שלי עדיין אוהבים אותי ורוצים להיות בקשר איתי ולמרות שיש לי חבר מאושר ואוהב - אני עדיין תמיד מאמינה שאני לעולם לא אגרום אושר לאף אחד) קל להגיד לשנות גישה אבל אחרי 24 שנים של חיים כאלו - זה מאוד מאוד קשה לביצוע...
 

דם דם

New member
זה כבר נשמע יותר טוב

א-מיניות אין לזה רמות. לפחות לא שידוע לנו כי אף אחד מעולם לא התעמק לחקור את זה ממש. בכול מקרה מה שאת מתארת נראה יותר כמו דימוי עצמי רע שיש לך כלפי עצמך. כול מיני חששות ופחדים שאת לא יפה לא טובה לא שווה מספיק ועוד כול מיני. בגל לזה אני חושב שאת צריכה לשנות את הגישה שלך ולהתחיל להחזיק מעצמך את מה שאת שווה באמת. ברגע שתתחילי לחשוב על עצמך דברים טובים את צראי שתרגישי יותר טוב עם עצמך ובעצם מה שחשבת על עצמך זה היה סתם דברים (אני יודע שיותר קל להגיד מלעשות,אבל גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן). ממה שאת מתארת את לא נשמעת כמו א-מינית ככה שהייתי מייעץ לך חביבתי לקחת את עצמך בידיים ולכבוש את הפחד והחשש הזה שאת חשה כלפי הדימוי העצמי שלך.
 
אתה באמת חושב ככה? ../images/Emo140.gif

אני מצטערת אם נראה שאני מאושרת לא להיות "שייכת" לקבוצה, אבל אתם יודעים, בטח יותר טוב מכ"כ הרבה אחרים, כמה לא קל להיות שונה, אחר, כמה הסביבה (עצוב להגיד אבל בתחומים כאלו, גם חלק מהאנשים הקרובים) שופטת ומבקרת ולרגע לא מנסה להבין. מדהימה אותי התמיכה שקיימת פה, חוסר השיפוט ההדדי. זה יפהפה לראות - מקום שבו אפשר להיות אתה, להתבטא בנושאים כאלו ולא לקבל תגובות עוקצות או שופטות אלא רק מבינות ורוצות לעזור ולתמוך. הפורום הזה מדהים, אני מניחה שכבר ידעתם קודם, אבל גם אם לא... תדעו עכשיו שחיממתם לי את הלב (אני מצטערת אם זה נשמע מתנשא או פלצני, אבל כך אני מרגישה)
 

דם דם

New member
אני לא פסיכולוג או משהו

אבל את לא נשמעת כמו "אחת משלנו"
זה בסדר שאת שמחה אנחנו לא לוקחים את זה אישית. אמרת דברים נכונים. החברה לא אוהבת את מי ששונה ממנה. מי כמונו יודעים. בשביל זה באמת קיים הפורום כדי לקבץ אותנו יחד. בלי מילים בלי לשפוט ובלי להחליט מי ככה ומי ככה.
 

p019

New member
../images/Emo215.gif

אין לנו שום צורך שאנשים יגידו שהם א-מיניים. אנחנו כאן (בפורם) כדי שיהיה לנו אם מי לדבר - אבל גם כדי לעזור לאנשים - וא-מיניים וכאלו שלא יודעים. כך שבאמת אין לך על מה להיצטער. כל מה שאני יכולה להמליץ זה לנסות לקבל טיפול. לפעמים לספר לאדם אחר מה הדברים שמציקים לך - עוזרים להתמודד איתם וללמוד לקבל אותם. ויכול להיות שאחרי שתתמודדי עם זה תוכלי לפתור את בעיות חוסר הרצון שיגעו בך. זה בהחלט נשמע כמו הסמפטום ולא המקור. בכל מקרה בהלצחה
 

oolayzoat

New member
דעתי האישית

במקום לרצות להיות אחרת, תרצי להיות שלמה עם עצמך ועם מי שאת
 
למעלה