כתום חזק

בלי אני

New member
כתום חזק

"מה אתה אומר ? " אני שולחת ומחייכת לעצמי חיוך עמוק.
מכירה היטב את האפקט של התמונות האלו והלבוש הזה עליו, ברור לי שירייר, ברור לי שהוא ירצה לזיין אותי בשניה שהוא יראה את התמונות, וברור לי שברור לו שגם כל אחד במסיבה ירצה לזיין אותי. ואכן הצפצוף בטלפון מגיע מייד, אבל החיוך שלי מתפוגג כשאני רואה את התגובה.
"לא ! תלבשי את החולצה הלבנה עם הכפתורים, חצאית המיני הקצרה שאני אוהב, החוטיני האדום, נעלי העקב האדומות, ושיער אסוף " ואחרי שלוש שניות הודעה נוספת "בלי חזיה". מה באמת ?!?! אני מוציאה לשון לטלפון ביד שלי וכותבת "אז בלי החזיה של אמא שלי ?? " מסתכלת במכשיר עוד שלוש שניות, ומוחקת בלי לשלוח.
אני מחליפה בגדים למצופה ממני, ולא יכולה שלא לעשות חישובים בראש. לא מתאים לו להתערב לי ככה בלבוש, במיוחד אחרי שכבר התלבשתי לכבודו. אז מה הקטע ? או שהוא לא אהב את מה שלבשתי שזה כמו לומר שהוא לא נמשך יותר לנשים, או שיש איזה עניין של דרס קוד במסיבה הזו (בדקתי, אין) או שאני לא יודעת.

רק כשעמדתי מול המראה נפל האסימון, עמדתי שם מול המראה לתצוגה. השדיים מילאו בלחץ את החולצה הלבנה שהייתה חצי שקופה, כך שבלי החזיה אפשר אם מסתכלים טוב לראות את הפטמות. העקבים הגבוהים רק הבליטו את החזה, ורימזו שכל תזוזה משמעותית עליהם תרים מספיק את החצאית בשביל הצצה בתחת שלי מאחור, ובתחתונים האדומים מקדימה. מישהו פה במצב רוח להשוויץ בי אני מחייכת לעצמי, וההתרגשות ממלאת אותי, אתה הולך להראות אותי במסיבה, כמה ממני אתה הולך להראות ? לכולם ? אני מכינה את עצמי למקסימום ושולחת סמס "מוכנה ולבושה לבקשתך" ומוזגת לעצמי כוס יין.

בכניסה למועדון ההתרגשות שוב מציפה אותי, מעבירה מבטים על האנשים מנסה לראות מיהם, מיהם אותם אנשים שלא יודעים אבל עוד מעט יוכלו לראות אותי, ממש לראות אותי. הוא הולך לבר ומביא לי שתיה, טוב, מסתבר שיש כנראה עוד זמן אני מציינת לעצמי בראש, וניגשת לרקוד בפינת הרחבה. המוזיקה טובה, כמה ידידים באים, נשיקות חיבוקים ריקודים ... כיף, אבל זה לא זה. הצפייה למה שהולך לקרות מונעת ממני ממש לשחרר, והנעליים האלו הורגות לי את הרגליים. אם הייתי חושבת שאני באה לרקוד בחיים לא הייתי מסכימה לנעול אותם, אני מתחילה להתעצבן.
אחרי חצי נצח הוא נעמד מולי, מרים עם יד אחת את הסנטר שלי שאביט בעיניו, אני תוקעת בו מבט מבואס, "מה ?! " שואלת. תוך שניה אני חוטפת סטירה, לא חזקה. " או, באמת הגיע הזמן " אני מתחצפת, הסטירה הבאה כבר הרבה יותר חזקה, הראש לי עף הצידה, הלחי שלי מאדימה, אבל המבט חוזר לעיניו מהר מדי, העיניים שלי רושפות, אני רוצה לדחוק אותו עד הקצה. הסטירה השלישית שהזמנתי מגיעה ללא דיחוי, הפעם כנראה כבר ישארו סימנים על הפנים שלי. כשאני מצליחה להחזיר אליו את המבט, אני מזהה את ההיסוס. הוא הבין שהוא איבד קצת שליטה ונראה מודאג, אני מלקקת את קצה השפה הכואבת שלי מבלי להסיט ממנו את המבט, מראה לו שהשגתי את מבוקשי. הוא לוקח נשימה ארוכה, נרגע, מחזיר לעצמו את השליטה, תופס אותי מהכתום, ומושך אותי, "בואי".

הוא מעמיד אותי כמעט באמצע הרחבה, ונעמד מולי. "אז מה, משחקת משחקים אה ? " הוא לא ממש שואל, ונותן סטירה לשד השמאלי שלי. "אני?!" אני שואלת בקול ילדותי, סטירה לשד השני, "איזה משחקים ?! " אני מיתממת. הוא תופס את החולצה שלי בשתי הידיים ופותח במשיכה אחת. שני כפתורים נקרעים והשדיים שלי בחוץ, אני כבר לא משחקת. והוא זה שמתחיל לחייך. הוא משחק לי בשדיים, סטירות הצלפות צובט את הפטמות עד שאני מתפתלת, צעקות כאב קטנות יוצאות ממני.
הוא עוזב את השדיים שלי, מסובב אותי עם הגב אליו ותופס אותי שוב חזק בכתום. כשאני עם הגב אליו, הוא מושך לי את הראש למעלה ואחורה ואני מסתכלת. רק אז אני קולטת את מעגל האנשים שמסבבינו, אני מסתכלת על האנשים שמולי שמסתכלים עלי בחצאית קצרה, נעלי עקב אדומות חולצה קרועה והשדיים שלי בחוץ. הבושה מצד אחד והמשיכה מצד שני עוברים בי כמו זרם חשמלי, כשהיד שלו נשלחת מאחורי בין הרגליים שלי אני כבר לגמרי רטובה. אני לא צריכה לראות כדי לדעת איזה חיוך נמרח לו על הפנים, הוא עדיין מחזיק אותי חזק מהכתום, מפשק לי את הרגליים ומושך את התחתונים שלי עד הברכיים. כאשר אני מנסה לסגור את הרגליים כדי לתת לתחתונים לרדת לגמרי הוא נותן לי בעיטה קטנה ברגל מרחיב לי את הפיסוק. וכך אני עומדת כמה שניות, באמצע הרחבה, ידיים מאחורי הראש בניסיון להקל קצת את המשיכה של הכתום, רגליים מפושקות והתחתונים האדומים הרטובים שלי מופשלים לאמצע הרגליים. אני כמעט מוצפת כשאני מסתכלת בכל האנשים שעומדים מולי, טורפים אותי בעיניהם, עד שאני ננעלת על עיניו של אחד הצופים. הוא עומד מאחורי בחור ובחורה שגם אותם אני לא מכירה, אבל העיניים שלו מקובעות על העיניים שלי. מרגיע. אני מופתעת אבל המבט שלו מרגיע אותי. לאט לאט אני אוספת את הנשימה שלי, מתנתקת מהלחץ, אוחזת במבט היציב שלו, ומשחררת את כל השאר. מאחור מגיעות ההצלפות בתחת, אני נותנת לפנים שלי להתעוות, אבל לא עוזבת לשניה את מבטו של הזר. והוא נראה כל כך יציב בתוכי שדבר לא משפיע עליו. אני מתחברת למבט הזה, מתנתקת מהגוף שלי, מנתקת שליטה בראש שלי.
 

בלי אני

New member
כתום חזק (המשך)

החצאית שלי מורמת למותניים, יד אחת עדיין אוחזת בכתום, היד השניה מפשקת לי את התחת. הזר לא מוריד את המבט מעיניי. המבט של אלו שמסביבו כבר מזמן נודד מהשדיים שלי להבלחות של התחת שאולי אפשר לראות מאחור, בטח שוקלים לעבור מקום כדי לראות את הכוס הרטוב שלי, מחשבות על איך רואים אותי אלו שמאחורי חולפות לי בראש, אבל משום מה אני מנותקת מהן, אחוזה במבט החודר של הזר מולי. ההצלפות בתחת החשוף מתגברות, ומדי פעם הוא דוחף לתוכי איזו אצבע, מחשבה חולפת לי בראש ואני חייבת לראות מה קורה מאחורי, לראות את הקהל. אני מתחילה לסובב את הראש, המשיכה בכתום נוראית. הכאב הוא כלום לעומת ההתנתקות מהמבט שלו, אבל בסוף אני מסובבת בכוח במכה אחת את הראש, מסתכלת שניה אחת על כל האנשים שמאחורי, קולטת כל פרט בתמונה ומחזירה את הראש. אני מחפשת מיד שוב את המבט שלו בקהל, כששוב ננעלים המבטים שלנו, הוא מחייך אלי חצי חיוך מרגיע ואני קולטת עד כמה מבוהלת הייתי. אני שוב נרגעת שוקעת במבט שלו.

הספייס שאני נמצאת בו מטורף. אני בשלושה מקומות מנותקים זה מזה בו זמנית וללא שום תחושת זמן כלשהי. הגוף שלי אי שם מאחורי, עובר התעללות פיזית, כלי לשימושו, החפצה מלאה של התחת והכוס שלי, הכתום תפוס ונמשך מאחור, הכאב ההשפלה והבושה מתודלקים כל הזמן, אבל אני עצמי לא שם. מקדימה אני מחוברת למבטו של הזר, אני לא מסוגלת ממש להזיז את העיניים, לא מעיזה שוב לנתק את המגע, עוגן ענק של שלווה שהסערה לא משפיעה עליו. ובראש פתאום אני לחלוטין פנויה ואז צפה לי תמונה קפואה. אני יכולה ממש לראות את האנשים שעומדים מאחורי. זיהיתי שם לפחות שבעה אנשים שאני מכירה. אני עוברת עליהם בראש שלי אחד אחד, אבל נתקעת שוב ושוב עליה, אני מזהה שם משהו, אבל עוד לא יודעת מה. וככה, כשמצד אחד אני נקרעת, ומצד שני מוחזקת רגועה, פתאום נעלמים כל הערפילים ומתגבשת ההבנה. זאת היא. התנוחה שלה, היא לא ממש הסתכלה עלי, היא יותר הסתכלה עליו. והוא בעצם מראה לה אותי, לא, הוא מראה לה אותו יחד איתי, הוא מחרמן אותה איתי. ומקודם הוא סובב אותי לכיוון שלה, ככה שהוא יוכל להראות לה את התחת שלי, בעצם הוא בכלל המתין עם כל הסשן עד שהיא נכנסה, בגלל זה זה לקח כל כך הרבה זמן, ומיד אחרי שהיא הגיעה ... ולפני יומיים המפגש המוזר ההוא, ולפני שבוע ה ... ופתאום בצלילות אינסופית מצטרפות להן עוד ועוד ועוד פיסות המידע לכלל תמונה אחת ברורה.

כשהתחילו הדמעות לרדת, לרגע היטשטש המבט, וכמעט אבדתי. בפאניקה ניגבתי מייד את העיניים והשלכתי את עצמי לתוך עיניו המכילות. ושחררתי, שחררתי הכל. התחושות החליפו צורות במהירות, התערבבו. יציבות, כאב, גירוי, עלבון, כעס, עוצמה וחולשה, בושה, כבוד ... זעם, המון זעם. הבטתי עם כוונה לתוך עיניו וללא קול, רק שפתיים שנעות בקולות רקע של מוזיקה, צופים, והצלפות לחשתי "תביא לי מספריים" . אחרי דקה קשה הוא הגיע עם מספרי חובשים של הבחור עם השיבארי. והושיט לי אותם מהוסס. הסתכלתי עמוק לתוך עיניו מראה לו את ההחלטה, את ההשלמה, את העוצמה. מאחור הרגשתי אותו מתעלל בתחת האדום שלי שוב ושוב, דוחף לי אצבעות ומורח את המיצים שלי עלי, כמה תנועות חזקות עם הראש שלי של בניסיון להשתחרר והוא מהדק את המשיכה בכתום. אני דוחפת את התחת שלי החוצה מעט כמעט מקשקשת בו, יודעת שהוא שקוע כולו שם, לא רואה דבר.

אני עומדת מפושקת מחוברת. מצד אחד נמשכת מהכתום, מהצד השני לופתת בעוצמה את המבט. מבלי להסיט את העיניים לשבריר שניה, אני מרימה את המספריים, וגוזרת את השיער.

אני עפה קדימה לתוך הזרועות שלו מהשחרור הפתאומי של המשיכה. כולם בהלם מסביבי, אלו שמולי ראו, בחלק השני של המעגל בטח לא מבינים בכלל מה קרה.
"בלי אני !" אני שומעת אותו מאחורי, אני מסתובבת אליו, מצמידה את הגב שלי אל הזר, מחזיקה את הזרוע שלו לפני, חובקת אותי. והוא עומד שם מולי המום, באמצע המעגל, השיער המת שלי מלופף לו על היד, לא מבין בכלל. ונדמה שחוץ מהקצב שממשיך לדפוק ברקע כל המועדון עצר את הנשימה. "קח" אני יורקת את המילים בפניו, "תן את זה ל-'אנונימית' שלך "אני מסמנת עם הראש לכיוונה מבלי להסתכל בה "תגיד לה שזה מתנה ממני" . אני רואה מאחורי עיניו שהוא בחצי הדרך להבנה, אבל עדיין רחוק מאוד מיכולת תגובה. לפני שהוא מצליח לגבש מילים אני מסתובבת אל הזר, שוקעת בעיניו "קח אותי מכאן". הוא מרים אותי על ידיו, ונושא אותי החוצה, כולם זזים מפנים לנו דרך בשתיקה. ליד הדלת אני אומרת למאבטח "אני בסדר, זה מה שאני רוצה, בבקשה אל תיתן לו לבוא אחרי".

הוא נושא אותי אל הלילה, מאחורי מרחוק נשמעת המולה.
 

Whip

New member
מעניין, לא שגרתי ועצוב

עצבות, כי בבסיס זהו סיפור על שבר בזוגיות,
התדרדרות מהירה של מערכת השליטה - משליטה (מקוממת וחסרת מענה) מלמטה, דרך בגידה, הישענות על זר כתחליף וכניגוד לאדון, ועד מרידה פומבית והחיתוכים הסופיים - הן (המעשי) של הקשר והן (הסימבולי) של הצמה.
אהבתי, כי הסיפור מפתיע, לא שגרתי,
וכי פרידה היא חלק גדול, ופחות מתועד, מהחיים האמיתיים,
שלא פעם מסיימת בדממה דקה גמירות מפוארות, התמסרות אינסופית ומערכות יחסים נצחיות.
&nbsp
(רק הקטע שהיא קולטת במבט אחד הכל ועושה ניתוח שרלוק הולמסי של זירת הפשע, כולל היקשים ברורים וחדים - קצת פוגם באמינות, לטעמי
מניסיוני - במצב ספייס לא ממש חושבים ברור, בטח שלא כך
)
 

ordol

New member
מעניין שמצאת את זה עצוב

בגלל שהחליטה לנטוש את אדונה אני דווקא מצאתי את זה עצוב על כך שהשתמש בה בצורה כל כך נוראית רק בשביל להראות להיא. והעזיבה שלה התפרשה לי כמשהו חיובי על התנהגות מתמשכת שהגיעה לשפל. מעין הקש ששבר את גב הגמל. אבל כנראה שכל אחד קורה את זה אחרת. ובלי אני - כתבת מרתק. אהבתי.
 

A לוןA

New member
הוא לא מצא את זה עצוב בגלל הנטישה

אלא בגלל שזה סיפור על שבר בזוגיות, על בגידה ועל אובדן אמון (וכן, גם על פרידה)-וכן. זה סיפור שבבסיסו מורגש עצב וכאב.

ווויפ, אהבתי את האוקסימורון "סיום של מערכות יחסים נצחיות"
 

Whip

New member
כל התפרקות קשר היא עצובה

מן הסתם האשמה היא בשני הצדדים, ועוד רב הנסתר על הגלוי
אנחנו מקבלים סנפ-שוט, תמונה קפואה של רגע, מבלי שנדע מה הוליך אליו, ורק על סמך תמונה חלקית זו אנו שופטים את הסצינה.
הוא השתמש בה לפתות אחרת, היא השתמשה בו ושלטה במעשיו (עוד לפני שידעה על הבגידה)
צריכים שניים לרקוד טנגו, אבל בשביל להפסיק לרקוד - לפעמים אחד מפסיק, ולפעמים שניהם באותו זמן...
בכל מקרה הסיפור יפה, שאפו לכותבת :)
 

ordol

New member
באמת סיפור יפה :)

ועצוב גם.אבל, איפה ראית שהיא השתמשה בו ושלטה במעשיו?
 

Whip

New member
כאן

..." או, באמת הגיע הזמן " אני מתחצפת, ...
...העיניים שלי רושפות, אני רוצה לדחוק אותו עד הקצה. הסטירה השלישית שהזמנתי מגיעה ללא דיחוי...
...אני מלקקת את קצה השפה הכואבת שלי מבלי להסיט ממנו את המבט, מראה לו שהשגתי את מבוקשי.
&nbsp
 

A לוןA

New member
ולא רק

גם כל הלקיחה-מחדש של השליטה-
היא מתקשרת עם הזר "מעל הראש" של האדון שלה
היא מבקשת ממנו מספריים
היא "מעסיקה" אותו באחוריה ע"מ שיהיה מרוכז בהם, ולא בה כשהיא "חותכת" את השיער (ואותו החוצה מחייה)-
כל אלו הם לא מעשים של כניעה והתמסרות אלא של לקיחה בחזרה של הכח שהוענק.
 

A לוןA

New member
חזק ומפתיע

כתוב מדוייק (וכהרגלך, עם מלא זרמים תת קרקעיים...)
 

yaron599

New member
חזק ביותר

ולא רק הכתום אלא המכלול...עם רעש ההמולה המתרחקת....
 
למעלה