ריקי, המשימה מייגעת ו 'גדולה עלי'
אני לא רואה איך מישהו יכול למצוא את ידיו ורגליו בקטע כזה. הפרשנויות לרווח הגדול בכתיבה מהירה נראות לי מתאימות יותר למגמות של פיזור, חוטים, תחתון מופרז ופולש, רחבות לא אחידות, קיפוחי ופגיעות קריאות יותר מאשר לריווח שורות וישקפו היעדר שליטה, בקרה, הגיון, תכנון וגבולות באורח חייו מאשר תכונות ספציפיות. אינני מבין את ההבדל בין רווח בביצוע ספונטאני לריווח בביצוע ער. ומה זה ריחוק בתנופה חדה ופזיזה ? במידה שכל ארבעת האספקטים מככבים כאן ( הגיוני, רגשי, .. ) אזי עדיף אולי לסכם זאת באופן שנוכל ללמוד מה אומר רווח שורות מופרז מבחינה אתית, אסתטית, הגיונית וכד', וכך הלאה לשאר האופציות. ריווח גדול מופרז הביא לפרשנות הבא: "ריתוק לפרטים הלובשים בעיניו... " אינני מבין איך זה קשור לריווח השורות, להבנתי זה אמור להתייחס לריווחי אותיות, רחוקים שאז נתקעים על הפרטים, לרבות דגירה, היסוס, חרדנות ועוד. ועכשיו שאלה נוספת, ובבקשה אל תקחי זאת באופן אישי, לא עברתי על הנושא הזה בספר אבל נדמה לי שסיכמת בהרחבה והבאת בפנינו לפורום את מה שפחות או יותר מופיע בספר, בשינויים כאלה ואחרים שאינני ממעיט מהם, ובכל זאת, נדמה לי שמקריאת הטקסט בספר וכעת בפורום נשארים פחות או יותר באותה רמת הבנה ( בעצם, אי הבנה ). לאודם יש ספרים רבים נוספים, ששם יש התייחסויות יותר ממוקדות ומובנות לנושא זה, אז כדאי לחשוב עד כמה זה מועיל ואפקטיבי לטרוח על סיכום קשה כזה ? אין לי סבלנות למשימה שכזו בפרט שאינני סבור שהיא מועילה במשהו. ואם לתרום משהו, אז הקטע שמתייחס לצמידות והשתחררות מנקודת הראות האישית ( רווח קטן/גדול ) הוא קטע מפתח בהבנת זווית הראיה הנכונה לגשת לכך. החוויה הסובייקטיבית מצופפת ומכופפת את קנה המידה, האובייקטיבית מרחיקה, אבל זה לא עד כדי כך חשוב. יכול פלוני ( בכתב שאלעד סרק ) להרחיק ובכל זאת להיות צמוד, הכיצד ? ובהזדמנות זאת לחדד דבר מה שנכתב, תמונת הריווחים תמיד חשובה ומהותית לבדיקה, היא חלק מתמונת הארגון ולא ניתן לומר לגבי שום כתב שהיא איננה מהותית, בפרט בכתב שריווחיו סוטים מהתקן ( הפרזה/הקטנה ).
