אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
כתב תנועה
- פותח הנושא alon_o
- פורסם בתאריך
אם תרצו איו זו אגדה
כתב תנועה "אשכול - ואכמן" הוא תוצאה מודרנית של מפגש בין רקדנית (נועה אשכול) למהנדס (ואכמן - אני לא בטוח בדיוק של השם). זו היא דרך שיטתית לתאר תנועה ויש זרם במחול מודרני שושה בו שימוש רב. ניתן לילמוד אותו בירושלים (בלימודיי מחול) ובתל אביב באוניברסיטה כשפה לתיאור ןניתוח תנועה של בעליי חיים.
כתב תנועה "אשכול - ואכמן" הוא תוצאה מודרנית של מפגש בין רקדנית (נועה אשכול) למהנדס (ואכמן - אני לא בטוח בדיוק של השם). זו היא דרך שיטתית לתאר תנועה ויש זרם במחול מודרני שושה בו שימוש רב. ניתן לילמוד אותו בירושלים (בלימודיי מחול) ובתל אביב באוניברסיטה כשפה לתיאור ןניתוח תנועה של בעליי חיים.
עוד קצת...
לצערי אני יכול להוסיף את השמות של הפרופסורים שעוסקים בכך בירושלים עמוס חץ ובתל אביב אילן גולני. כתב תנועה מופיע ברשת הרבה בהקשר של ריקוד וכאן הדבקתי חלק (קטן) מסיליבוס של קורס מאוניברסיטת תל אביב: נוירואתולוגיה – פרופ´ א. גולני, פרופ´ י. טרקל הקורס ידון במנגנוני בקרה של התנהגות בעלי חיים: ·גילוי משתנים שיתופיים בהתנהגות Collective variables בעזרת כתב תנועה ·העולם הפנימי Umwelt של בעלי חיים ·גירויי סימן ותגובות התנהגותיות ·שימושים בחושים שונים בעולם החי... עושה חשק אה? אני חושב שכתב תנועה הוא אולי דרך לתעד אומנות לחימה אך לא דרך ללמוד (או ללמד) אומנות ליחמה. למגע האישי אין תחליף.
לצערי אני יכול להוסיף את השמות של הפרופסורים שעוסקים בכך בירושלים עמוס חץ ובתל אביב אילן גולני. כתב תנועה מופיע ברשת הרבה בהקשר של ריקוד וכאן הדבקתי חלק (קטן) מסיליבוס של קורס מאוניברסיטת תל אביב: נוירואתולוגיה – פרופ´ א. גולני, פרופ´ י. טרקל הקורס ידון במנגנוני בקרה של התנהגות בעלי חיים: ·גילוי משתנים שיתופיים בהתנהגות Collective variables בעזרת כתב תנועה ·העולם הפנימי Umwelt של בעלי חיים ·גירויי סימן ותגובות התנהגותיות ·שימושים בחושים שונים בעולם החי... עושה חשק אה? אני חושב שכתב תנועה הוא אולי דרך לתעד אומנות לחימה אך לא דרך ללמוד (או ללמד) אומנות ליחמה. למגע האישי אין תחליף.
ב 1998, כשרק חזרתי ארצה
ב 1998, כשרק חזרתי ארצה (או בעצם טיפונת אחרי), היה מפגש מעניין עם בחורה שמלמדת כתב תנועה ושאחיה למד אומנויות לחימה (בה גווה). לא ממש הצלחנו להעביר תנועות מורכבות, אבל הנושא נשאר אכן פתוח ומגרה. באומנויות לחימה ישנם תרגולים רבים שאין אפשרות לתעדם בכתה תנועה. לדוגמא - צ´י גונג, או עמידה (ג´אן ג´ואנג). הסינים מעבירים ידע בשתי דרכים עקריות - שירים/משפטי מפתח מחד, וציורים מאידך. הקומבינציה של השניים יכול להיות (לדעתי) יותר מוצלחת מכתב תנועה, מאחר והטקס נותן גם הוראות ל"כוונה" של המתגל, שבעיני נחשב לנושא החשוב ביותר בתרגול אל"ס. ***************************** ב 1991 הייתי שותף לניסיון אחר, עם מוזיקאי וצייר, (שניהם סינים) לעשות מעין מילון "מונחי אומנות" ולמצא את המשותף והשונה. הכל התחיל בכך שהמוזיקאי הציג בפני את הדרך העתיקה לכתיבת תווים סיניים. הדרך העתיקה השתמשה בשמות של תנועות - כמו גם בטונים שלהם, ובכך התייחסה גם לקינסטתיקה (ככה כותבים? הכוונה היא למשוב האסטתיקה הפנימית של המתרגל) של הנגן והמנגן. להפתעתי שמות של תנועות רבות היו מוכרות לי מתחום אומנויות הלחימה, והתברר לי שלא שמתי לב אך שם התנועה נשא לרוב גם התייחסות קינסטתית מובהקת (ואני לא מדבר על שמות מורכבים כגון "העגור פורש כנפיים"). אחת מהתוצאות של אותם מפגשים היא ההכרה כי מוזיקאי יוכל לבצע תנועה מאומנויות לחימה, אמן הלחימה יוכל להבין את תנועת מכחולו של הצייר והצייג יוכל לפרוט ביקרוב די גבוהה - רק מתוך היכרות עם עולם המושגים הפנימי שלהם. כלומר, הבעיה שלשמה המציאו את כתב התנועה נידונה וקיבלה התייחסות רבה בהיסטוריה הסינית רבת התיעוד.
ב 1998, כשרק חזרתי ארצה (או בעצם טיפונת אחרי), היה מפגש מעניין עם בחורה שמלמדת כתב תנועה ושאחיה למד אומנויות לחימה (בה גווה). לא ממש הצלחנו להעביר תנועות מורכבות, אבל הנושא נשאר אכן פתוח ומגרה. באומנויות לחימה ישנם תרגולים רבים שאין אפשרות לתעדם בכתה תנועה. לדוגמא - צ´י גונג, או עמידה (ג´אן ג´ואנג). הסינים מעבירים ידע בשתי דרכים עקריות - שירים/משפטי מפתח מחד, וציורים מאידך. הקומבינציה של השניים יכול להיות (לדעתי) יותר מוצלחת מכתב תנועה, מאחר והטקס נותן גם הוראות ל"כוונה" של המתגל, שבעיני נחשב לנושא החשוב ביותר בתרגול אל"ס. ***************************** ב 1991 הייתי שותף לניסיון אחר, עם מוזיקאי וצייר, (שניהם סינים) לעשות מעין מילון "מונחי אומנות" ולמצא את המשותף והשונה. הכל התחיל בכך שהמוזיקאי הציג בפני את הדרך העתיקה לכתיבת תווים סיניים. הדרך העתיקה השתמשה בשמות של תנועות - כמו גם בטונים שלהם, ובכך התייחסה גם לקינסטתיקה (ככה כותבים? הכוונה היא למשוב האסטתיקה הפנימית של המתרגל) של הנגן והמנגן. להפתעתי שמות של תנועות רבות היו מוכרות לי מתחום אומנויות הלחימה, והתברר לי שלא שמתי לב אך שם התנועה נשא לרוב גם התייחסות קינסטתית מובהקת (ואני לא מדבר על שמות מורכבים כגון "העגור פורש כנפיים"). אחת מהתוצאות של אותם מפגשים היא ההכרה כי מוזיקאי יוכל לבצע תנועה מאומנויות לחימה, אמן הלחימה יוכל להבין את תנועת מכחולו של הצייר והצייג יוכל לפרוט ביקרוב די גבוהה - רק מתוך היכרות עם עולם המושגים הפנימי שלהם. כלומר, הבעיה שלשמה המציאו את כתב התנועה נידונה וקיבלה התייחסות רבה בהיסטוריה הסינית רבת התיעוד.
מרתק
הקשר שאתה מתאר בין האומנויות ממש מעניין אותי. זה כאילו פעם היה איזה איש אשכולות שמתוך מערכת אחת של עקרונות פיתח את כל התרבות הסינית. טוב, זה כמובן לא חייב להיות איש אחד, אבל מה שמפליא אותי זה הקשרים ההדוקים בין התחומים והדמיון הרב. יכול להיות שזוהי אשליה הנובעת מכך שתרבות זו כל כך רחוקה ממני, אך נראה לי שהתרבות המערבית (whatever that is) אינה כה "הדוקה". זאב, אתה יכול לתת דוגמא לקשר בין שמות התנועות לתנועות?
הקשר שאתה מתאר בין האומנויות ממש מעניין אותי. זה כאילו פעם היה איזה איש אשכולות שמתוך מערכת אחת של עקרונות פיתח את כל התרבות הסינית. טוב, זה כמובן לא חייב להיות איש אחד, אבל מה שמפליא אותי זה הקשרים ההדוקים בין התחומים והדמיון הרב. יכול להיות שזוהי אשליה הנובעת מכך שתרבות זו כל כך רחוקה ממני, אך נראה לי שהתרבות המערבית (whatever that is) אינה כה "הדוקה". זאב, אתה יכול לתת דוגמא לקשר בין שמות התנועות לתנועות?
פשר הקשר...
הקשר בין חיי הרוח וחיי המעשה, הקשר בין ראיית העולם לראיית המעשה וא העומד בבסיס התפיסה ההוליסטית הזו. זה היה נפוץ גם במערב, בתקופה שפילוסופים היו מורים לדרך חיים ולא דיינים מקצועיים, וזה קיים עד היום בדתות גם במערב (לנו הכי קל לראות זאת ביהדות). על כל פנים, בערך בתקופת שושלת סונג (בסביבות המאה ה 11) נוצר זרם פילוסופי המאחד את תחומי הידע השונים ואת תחומי החשיבה בסין. וזאת למרות שכבר לפני כן זרמים פילוסופיים סינים שונים טענו להאחדת הידע. כך שזה לא ממש איש אשכולות אחד, אלא מאמצים ומחקרים בני אלפי שנים (בלי להגזים אפילו) שהביאו לראיית עולם כה הדוקה. בעצם, לכל מי שנגע אי פעם באחד מתחומי הידע הסיניים אין מה להתפלא. אותו עולם מושגים (טאי ג´י – סמל היין והיאנג, חמשת האלמנטים/מעברים, בה גווה ועוד), שמקורו בעבר הרחוק ביותר ושפירושיו השונים משמשים את כל התיאוריות של המעשה והמדע הסיני, הוא המשקף את ההאחדה המדהימה והמפרה.
הקשר בין חיי הרוח וחיי המעשה, הקשר בין ראיית העולם לראיית המעשה וא העומד בבסיס התפיסה ההוליסטית הזו. זה היה נפוץ גם במערב, בתקופה שפילוסופים היו מורים לדרך חיים ולא דיינים מקצועיים, וזה קיים עד היום בדתות גם במערב (לנו הכי קל לראות זאת ביהדות). על כל פנים, בערך בתקופת שושלת סונג (בסביבות המאה ה 11) נוצר זרם פילוסופי המאחד את תחומי הידע השונים ואת תחומי החשיבה בסין. וזאת למרות שכבר לפני כן זרמים פילוסופיים סינים שונים טענו להאחדת הידע. כך שזה לא ממש איש אשכולות אחד, אלא מאמצים ומחקרים בני אלפי שנים (בלי להגזים אפילו) שהביאו לראיית עולם כה הדוקה. בעצם, לכל מי שנגע אי פעם באחד מתחומי הידע הסיניים אין מה להתפלא. אותו עולם מושגים (טאי ג´י – סמל היין והיאנג, חמשת האלמנטים/מעברים, בה גווה ועוד), שמקורו בעבר הרחוק ביותר ושפירושיו השונים משמשים את כל התיאוריות של המעשה והמדע הסיני, הוא המשקף את ההאחדה המדהימה והמפרה.
הרושם שלי הוא שההאחדה
הקיימת בתרבות האוריינטאלית נובעת מתפיסת עולם בסיסית של הדגשת ההקשר. בתרבות שגורסת שלא ניתן להבין את הפרטים ללא השלם, באופן טבעי יהיה נסיון לגלות או להבנות "שלם" מאחורי כל סט של פרטים. בעוד שהתרבות המערבית היא אנאליטית מטבעה, ולכן אין הקפדה ליצור אחידות בין תחומי ידע, אפילו תחומי ידע קרובים.
הקיימת בתרבות האוריינטאלית נובעת מתפיסת עולם בסיסית של הדגשת ההקשר. בתרבות שגורסת שלא ניתן להבין את הפרטים ללא השלם, באופן טבעי יהיה נסיון לגלות או להבנות "שלם" מאחורי כל סט של פרטים. בעוד שהתרבות המערבית היא אנאליטית מטבעה, ולכן אין הקפדה ליצור אחידות בין תחומי ידע, אפילו תחומי ידע קרובים.
אנליזה לשם מה?
לדעתי, הכח העומד מאחורי ה"אנליזה" הוא הבנת השלם. זה נכון שב 150 שנה האחרונות דרך זו יצרה כל כך הרבה ידע שגרם לכך שנוצרו הרבה דיסיפלינות שונות... שכבר לא מתעניינות זו בזו. אולם, אם נלך קצת אחורה (לפני שהמדע המריא) אז אני חושב שנראה שם אנשים שהשאלות שהם שואלים היו דומות לאלו שנשאלו במזרח. אני חושב שההבדל הוא בעיקר בתשובות.
לדעתי, הכח העומד מאחורי ה"אנליזה" הוא הבנת השלם. זה נכון שב 150 שנה האחרונות דרך זו יצרה כל כך הרבה ידע שגרם לכך שנוצרו הרבה דיסיפלינות שונות... שכבר לא מתעניינות זו בזו. אולם, אם נלך קצת אחורה (לפני שהמדע המריא) אז אני חושב שנראה שם אנשים שהשאלות שהם שואלים היו דומות לאלו שנשאלו במזרח. אני חושב שההבדל הוא בעיקר בתשובות.
לא כל כך הבנתי.
למה הכוונה "הכח מאחורי האנאליזה הוא הבנת השלם"? נראה לי ברור שהשאלות הן אותן שאלות, אבל ההבדל הוא לא בתשובות אלא במתודה שנבחרה בשביל להגיע אל התשובות. והמתודה הזאת נבחרה עם תום ימי הביניים, שזה בערך לפני 500 שנה. לי זה נראה כמו די הרבה זמן. הטענה שהעליתי קודם היתה טענה עובדתית: הדגשת ההקשר גוררת נסיונות רבים להאחדה. הדגשת הפרטים גוררת פיצול והתמחות. נדמה לי שאתה מנסה לקחת את זה לכיוון של דיון ערכי "מה יותר טוב". זה נכון?
למה הכוונה "הכח מאחורי האנאליזה הוא הבנת השלם"? נראה לי ברור שהשאלות הן אותן שאלות, אבל ההבדל הוא לא בתשובות אלא במתודה שנבחרה בשביל להגיע אל התשובות. והמתודה הזאת נבחרה עם תום ימי הביניים, שזה בערך לפני 500 שנה. לי זה נראה כמו די הרבה זמן. הטענה שהעליתי קודם היתה טענה עובדתית: הדגשת ההקשר גוררת נסיונות רבים להאחדה. הדגשת הפרטים גוררת פיצול והתמחות. נדמה לי שאתה מנסה לקחת את זה לכיוון של דיון ערכי "מה יותר טוב". זה נכון?
לא יודע ממה להתחיל
אז אתחיל בזה שאני בשום פנים לא מנסה "לקחת את זה לכיוון של דיון ערכי "מה יותר טוב".". ברור לי שלכל גישה יש את היתרונות והחסרונות שלה. בעיניי זו לא שאלה של טוב - רע אלא בחירה במה שמתאים. כאיש מערב החשיפה (הקטנה) לראייה המזרחית פותחת לי אופקים מרתקים להסתכלות על המציאות. את צודקת שלא הייתי ברור. אנסה לעשות סדר: אנחנו מסכימים שהשאלות הן אותן שאלות. אני לא בטוח שהמתודה נבחרה לפני 500 שנה. אני חושב שב 500 השנה האחרונות לא היתה מטודה אחת. לדעתי, היה שם ברדק שלם שהדת הנוצרית תופסת בו מקום מרכזי (מהרבה בחינות ימי הבניים לא נגמרו עד היום). ההצלחות המאוחרות של המדע שיכתבו את איך שאנו תופסים היום... בכל אופן זה ויכוח בהיסטוריה של הפילוסופיה והמדע שפחות מעניין אותי. מה שמאוד מעניין אותי זה איך נוצרה תרבות כל כך "מהודקת" שמצליחה לתאר את העולם שלנו בצורה כל כך שונה ממה שהורגלנו.
אז אתחיל בזה שאני בשום פנים לא מנסה "לקחת את זה לכיוון של דיון ערכי "מה יותר טוב".". ברור לי שלכל גישה יש את היתרונות והחסרונות שלה. בעיניי זו לא שאלה של טוב - רע אלא בחירה במה שמתאים. כאיש מערב החשיפה (הקטנה) לראייה המזרחית פותחת לי אופקים מרתקים להסתכלות על המציאות. את צודקת שלא הייתי ברור. אנסה לעשות סדר: אנחנו מסכימים שהשאלות הן אותן שאלות. אני לא בטוח שהמתודה נבחרה לפני 500 שנה. אני חושב שב 500 השנה האחרונות לא היתה מטודה אחת. לדעתי, היה שם ברדק שלם שהדת הנוצרית תופסת בו מקום מרכזי (מהרבה בחינות ימי הבניים לא נגמרו עד היום). ההצלחות המאוחרות של המדע שיכתבו את איך שאנו תופסים היום... בכל אופן זה ויכוח בהיסטוריה של הפילוסופיה והמדע שפחות מעניין אותי. מה שמאוד מעניין אותי זה איך נוצרה תרבות כל כך "מהודקת" שמצליחה לתאר את העולם שלנו בצורה כל כך שונה ממה שהורגלנו.
דלית - delete
New member
אם לא אתה אז אני.
ברוב קני המידה המוכרים לי, אין כלל ספק שהכיוון המערבי לאנליזה (המתודה המערבית) עולה על המתודה הסינית ברוב המובנים האפשריים. זה באמת משנה?
ברוב קני המידה המוכרים לי, אין כלל ספק שהכיוון המערבי לאנליזה (המתודה המערבית) עולה על המתודה הסינית ברוב המובנים האפשריים. זה באמת משנה?
מי עולה על מי?
לא נראה לי נכון לעשות תחרות. גם לא כל כך מעשי - העסק סוביקטיבי לגמרי ולו בגלל שאתה לא יכול לספור "מובנים" או ענפים לתחרות. דרך אגב, הטאי צ´י, שנראה שתופס מקום חשוב בחייך, אולי יותר, מ- 150 ענפיי ספורט תחרותיים, מעיד במידה על כך. אני מנסה להרוויח מכל העולמות. לראות את העולם בשני זוגות משקפיים.
לא נראה לי נכון לעשות תחרות. גם לא כל כך מעשי - העסק סוביקטיבי לגמרי ולו בגלל שאתה לא יכול לספור "מובנים" או ענפים לתחרות. דרך אגב, הטאי צ´י, שנראה שתופס מקום חשוב בחייך, אולי יותר, מ- 150 ענפיי ספורט תחרותיים, מעיד במידה על כך. אני מנסה להרוויח מכל העולמות. לראות את העולם בשני זוגות משקפיים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.