לקח חשוב לא פחות זה לא למהר להסיק
מסקנות מרשמים ומידע שמגיע אודות פלוני שלא באמצעות הכתב. ביקורת עצמית ובדיקה נוספת לאור חומר משופר היא חיונית ונכונה ולגבינו רק היא צריכה לקבוע. תארו לעצמכם אותנו, לפני שנים, מתארים את האזרח ק. כאגוצנטרי, בוטה, נקמני, בעוד שהוא מוכר לקשת אנושית רחבה כנימוסי, מחונך, תמיד מחייך, תמיד סבלני וכד', והיו מציגים זאת כטיעון נגד אמיתות הניתוח .. צוחק מי שצוחק אחרון. לפנינו קוים מתוחים עד כדי שבירים ומחסירי ראש קמור, ומגמה ימינה, הקו הישר עשוי לאבחן דבר מה, לחרוץ קביעה, ולהיות משוכנע מעבר ליכולת התגמשות והשתכנעות. ההנעה הנוקשה משקפת אלמנט שאיננו ענייני רציונאלי אלא הקצנה, החרפה והצרת אופק שמקורותיהם פנימיים. זה יכול להגיע ממקור יצרי, נניח אנטי ( נשים, ערבים וכד' ). אי היכולת להפנים ( הימנה ) משקף אי רצון לראות ולהתמודד עם נתונים שעלולים לשנות סברה וקביעה, והנה עוד משהו שלא עולה בקנה אחד עם מזג שיפוטי. נוקשות הקו נשברת, לא סובלנית ואף כופה לו ניתנו לה הכוח והשררה, אלא שקצרה ידו לגשר בין הנעה זו להמשכה, בין הקביעה והמסקנה לבין המימוש והתכלית, בין אם איננו שלם עם הקו הקיצוני, או מחמת חשש, היסוס. ויתכן שהקו הנ"ל נועד להוכיח סוג של גבריות, איתנות ו 'אופי' ומכאן ההתעקשות והפיכת גם עניין שולי יחסית לעקרוני שאינו מאפשר פשרה. לא העמקתי מעבר לכך אך לא מן הנמנע שעמדה יצרית שלילית, לרבות שנאה, אנטי, דעה קדומה כלפי מיגזר וכד', מנותבים לתוך שיפוטו ופסיקתו ומעוותים זאת. ואולי זה עטוף בידענות ובקיאות, ומקבל ביטוי חריף שנון, אך יהיה צד כלשהו במשוואה הזו ובנקודת זמן נתונה שיחוש שיש כאן משהו עז ושרירותי, ללא היגיון, ללא סבירות. ובכל זאת, רק רשמים, אני נוסע לכמה ימים ובסופ"ש אשתדל להקדיש לו מעט יותר.