הי דרומ-בון, אז מה נסגר בסוף ?
אז בתיה חברתינו מלאת גילוי לב, הזדהות, מסירות ואכפתיות. מהזן שלוקחת ללב גם מה שלכאורה לא נוגע לה. פעמים נותנת עדיפות לנסיון המעשי ולמה ש´עובד´ על פני תאוריות לא מתאימות או ´נכונות בתאוריה´. היא נמרצת, בעלת יוזמה ותושיה ולוקחת דברים לידיה, בחזקת ´ראש גדול´, מעורבות ועזרה ממשית בהקלת לחצים. מעריכה את חשיבות העבודה, האחריות הרבה שכרוכה בה, ומכאן את הצורך להיות ערנים ולהשגיח, גם לדאוג לכך שמי שיעשה את העבודה יהיה מיומן. אכן, תומכת, מדריכה ומסייעת, מבלי משים גם קצת חונקת עצמאות ובטחון היכן שלא ניתן להרשות טירונות וטעויות שעלולים לעלות ביוקר. מצפה מאחרים ´ליותר´ ולכן גם מתאכזבת. מאמץ לכבוש התרגשות, נלחצות, הפעלת לחץ תוך נסיון לשמור על יתר שקול דעת ופרופורציות - בלי לתת לארוע במומנט עכשוי לסחוף לדרישות/תגובות יתר. נסיון לגשר ביתר מתינות ושלווה על פערי ציפיות בינו לסובבים אותה. סף הבנה והתחשבות גבוהים כלפי לקוחות/מטופלים. סף שמתקצר כלפי ממלאי תפקיד. אולי קצת בורחת לאינטנסיביות בשל אי נחת כלשהי בזוגיות, צורך בשנוי ( עיצוב הבית ? ) אולי בגלל נישואין מוקדמים ? בטרם מוצו התנסויות נוספות ? שנויים בהחשבה עצמית, גאווה לנוכח התמודדות נאה עם אתגר והיפוכם בעת תקלות. כנ"ל לגבי אחרים, הערכה וקרדיט מתחלפים בהסתייגות בהחשבת יעילותם ומיומנותם, שמא לא יספיק נסיונם למקרה כזה סבוך. עד כאן. למרות שהארכתי, זה בוצע די בשטחיות ויש לקחת את הכל במגבלות הידועות וברוח טובה.
