כמה דברים על הכתב של עדי:
האזור האמצעי דומיננטי, האזור העילי נמוך ונוטה אל האמצעי = האוריינטציה חברתית, בענייני דיומא, פרקטי, לא מתפלסף, מעורב בסביבה האנושית, מתחשב, מתקשר בחביבות, חברותי, לא מתנשא, רוצה להיות בסדר עם כולם, מעוניין לתרום, לשמש דוגמא ולקבל הערכה מסביבתו. הרוחב הראשוני המעוצב בקמרוני אזור אמצעי בשילוב הזוית המתקהה – פסאדה מסוימת, הגנתיות, "לא מגלה את כל הקלפים", עוטה מסיכה בנסיבות מסוימות (בגבולות הנורמה כהגנתיות ולא בכוונה להונות). יש אותיות פחוסות וזאת, בשילוב ה"ל" ו"ה"ט" המרכינות ראש לעיתים קרובות, והקו המוחק את השם בחתימה - - כל אלה מעידים כי הוא לעיתים קרובות חש ירידה בערך העצמי וזילזול מצד הסביבה; אך באותיות רבות, בעיקר באלה הפחוסות- הוא מושך את מרכז האות כלפי מעלה (למשל ב"פ", ענבל ה"ד")- מעלה את קרנו בעיני עצמו ובעיני הזולת, ע"י מאמץ לפעול פעולות מוערכות שמגביהות לו את ה"אגו". הוא מחליף פעמים רבות קו ישר בקער ("י" "ו"), מה שמכונה ע"י אודם "אל-אידוש" = אינו יכל להיות אדיש והגיוני-קר, הרגש מכוון את החלטותיו בדרך כלל ומגמיש את הגיונו. מצד שני - ניכרת גם תכליתיות, נחישות ונחרצות בזויות הלא תקניות ("ג"), בקו התכליתי של "ת" בסופי מילים. למרות הסריקה הגרועה, ניתן לראות שהאותיות מוצקות והקו "חם", או אפשר לומר "חושני" – מה שמצביע על טיפוס חישה עפ"י יונג- פרקטי, מעשי-ראליסטי, מחובר ליומיום, אוהב אסתטיקה, נהנה מעבודת-ידיים ומעיצוב סביבתו בצורה המהנה את החושים- ראיה, ריח, טעם – בגדים נאים, עיצוב דירתו, ריהוט מוקפד, פרחים, נרות ריחניים, בשמים, בישול, אפיה וכד'. לחברי הפורום, ראו דבר מעניין: תופעת השוליים הימניים הנסוגים ומתקמרים, שאפשר למצוא גם אצל כתריאל וגם אצל סבא של אייל. כנראה שאצל כל אחד מסיבות אחרות – מה דעתכם על כך?