כתב יד של מפורסם.

[אלעד2]

כתב יד של מפורסם.

 

[אודי בן יעקב]

כתב מדהים, אני בטוח ששייקה לא

יוכל לעמוד מנגד.

 

[אלעד2]

אתם מכשפים!

אמרתי: האיש גדול, אבל הכתב נורמלי למדי, למעט כמה דברים מעניינים, כמו ל' שבאקרובטיות מתחברת למילה הבאה, או "כדין" שכתוב יפה. חוץ מזה כתב ככל הכתבים. הפעם לא יהיו תגובות נוסח "קלעתם בול" "מדהים". מחכה לניתוח המפורט, יש הרבה לומר על האיש מפי אנשים שונים. נמאסתם!

 

[מילה1]

ממבט ראשון

אינטליגנציה גבוהה- כתב מקורי וגם אסתטי וקריא, קו חד, ארגון טוב, שטף מתון עד מהיר= = שילוב של אנאליזה לוגית, יכולת הפשטה גבוהה (פישוט אותיות - שייקה ראה את ה"ע" בצורת V!) בשילוב אינטואיציה (ארגון טוב, למרות מהירות הכתיבה, רווחים די סדירים אך גמישים, נטית כתב נעה בין ישרה למעט חדה- מבוקר אך גם גמיש לנסיבות המשתנות, יש גם חיבורים חוטיים, גם קמרים מלוכדים וקערות מלוכדות - כלומר פוטנציה ד'(רציונלית) בבסיסו, בשילוב ב'(קו חם, חיבורי קערה מקדמים)+ הברקות של פוטנציה ג' (חיבורים חוטיים זריזים) ויש גם קצת "ח" (זויות- א, ע, רגל ק, רטט בקוים האופקיים, לחץ תנודי) ולכן יש גם עקשנות ווכחנות ורצון לומר את המילה האחרונה (אות אחרונה גדולה במילים רבות) כלומר- יש אימפולסיביות ו"בעירה" פנימית, אך בריסון רציונלי ובלי "לדרוך על אחרים", אם כי מאד אסרטיבי ונחוש-זויות רבות, רגל "ן" ארוכה כיתד וכך גם הלוכסנים החזקים - מה שמעיד גם על כח ביצוע ומימוש. רוב הכתב מתקדם ברוחב משני מקדם (שמאלה), אך יש גם נסיגות קטנות ימינה- ברגל "ק" ברגל "ן", "ב", חלק מהחיבורים חוזרים אחורה- בין "נ" ל-"ה", בין "ש" ל- "ר" ממע למרות ההליכה הנחושה קדימה (תשוקתי עפ"י לה-סן) יש מבטים לעבר, למידת לקחים, ריסון ובקורת עצמית וכלפי אחרים. אוסף מידע מכל הכיוונים לפני שמתקדם, אך זה לא מאט את התקדמותו למטרה. כושר אלתור וקומבינציה בדרך למימוש מטרותיו(רוב החיבורים ישירים-מקדמים ויעילים- ממוקדי מטרה) + תכנון וירידה לפרטים (פיסוק, סעיפים, פסקאות). גם כושר ביטוי ושכנוע (הזרימה היפה, החיבורים, הנחישות בקו+ גמישות ויכולת להסתדר עם מגוון אנשים) טוב, זהו בינתיים. PLEASE - שעוד מישהו ינתח, כדי שאלעד יגלה לנו מי זה...

 

[אודי בן יעקב]

מילה, היית צריכה להיות מורה, את

מסבירה כל כך יפה וכל דבר עם דוגמאות. בלילה אכתוב עליו משהו, וגם על חברתך הרגועה. בשלב מסויים אכתוב משהו בהקשר ל "מאמר למתקדמים" שכתבתי, אני נשאל הרבה שאלות במסרים.

 

[ליטן א]

היא כבר רשמה קודם,

שהיא מורה לאומנות לשעבר...

 

[מילה1]

תודה על הפרגון

ותודה על הניתוח של יפית. שכמה שהוא קצר הוא קולע!

 

[חברה היחידה]

מסכימה בהחלט..

ובכל זאת כרגיל שאלה, לצערי לא הבנתי ממש מה אומרות האותיות הזויתיות כדוגמאת הא' למשל?

 

[אודי בן יעקב]

מישהו יכול להסביר למה הגדלת האות

האחרונה משולה לרצון לומר את 'המלה האחרונה' ? סתם נקודה למחשבה, הרי גם זה שמגדיל את האות הראשונה לפעמים אוהב לעשות רושם, להתבלט ולהבליט, להראות שצדק ומדי פעם גם רגיש לכבודו ויוקרתו שאו טו טו נפגעים, אז אולי דוקא הוא נכנס בהקשרים אלה להתנצחויות וחייב לומר את המלה האחרונה ? נדמה לי שפעמים רבות מדי מכלילים את מגדילי הסיום בהגדרה זו ויש מקום לעשות קצת סדר: צריך להבחין בין התגדלות בקונוס לבין הגדלת הסופית בלבד, ובין התגדלות קשתית קמורה להתגדלות בתנועות אנכיות. גם שעור ההתגדלות מתון/תלול חשוב. לגבי הגדלת אות יש לעקוב ולבחון האם גם במקומות אחרים אות זו מוגבהת, ולכן אין משמעות לכך שהיא 'גדולה בסוף'. רק חומר למחשבה.

 

[מילה1]

נכון, באמת אסור לקפוץ למסקנות

חד-משמעיות לגבי סימן זה או אחר ויש להתייחס לעוד סימנים ולאופי הכתב באופן כללי. בכתב הזה נראה לי מתאים שפעמים רבות הכותב הוא מ"אומרי המילה האחרונה" וכשהוא מחליט משהו- זהו, איש לא יזיזו מקביעתו, כלומר- יתכן שהוא אפילו מוסיף "נקודה!" אחרי "המילה האחרונה". אלעד- מי זה? אתה גורם לנו ללחץ דם גבוה!

 

[אודי בן יעקב]

זה יכול לשקף נכונות גבוהה

להשקיע תוך דבקות במטרה כדי להוכיח יתרון, הישג ופריצת דרך ייחודיים. גם להמחיש את גודל ההישג והנצחון כנגד מבקרים וספקנים, ולנוכח עמדת התחלה נחותה (דלת גבוי/אמצעים ) ונטולת סכוי ראלי, אלא אם כן ניחנת כמוהו במעוף ואמונה שניתן לפרוץ מחסומים. מי שמחליט ומתעקש שאין להזיז אותו מהנקודה עשוי לבטא זאת בזויות, באמצע, בהתחלה. מצד שני, ההגדלה בכתב הזה משקפת איזה סערת רגש שמתבטאת בהגנה קנאית על התכנית והרעיון, והתנצחות מתוך אי נכונות 'לרדת מזה', בבחינת 'הכל או לא כלום' ותגובה נסערת על התערבות והסתייגויות, גבוי חלקי וכד'. ולכן זה אולי כן בטוי של 'בעל המלה האחרונה' שמאבד לרגע את ההגדרה 'יודע מקומו' ולא מסוגל נפשית לקבל את הדין כאשר אותו הדין בא לקצץ רעיון מבריק, יוזמה וכד'.

 

[מילה1]

מה שאתה מתאר...

מזכיר את התגדלות החתימה המפורסמת של בן גוריון(ראו באתר של חנה) אלא שאצל ב"ג יש גם זויתיות בולטת ופחות גמישות מאשר בכתב הנוכחי.

 

[שייקה לנדאו]

באמת אי אפשר לעמוד מנגד

ובמיוחד כשמדובר בכתבי יד רבניים, אני לא מסוגל להתאפק. למרות שהמרווחים סבירים, הכתב נראה כתוב בחופזה, ומשדר קצת בלגן, חוסר אחידות מסויים ובמיוחד העדר תשומת לב לצד האסטטי של הכתיבה. יחד עם זה, מדובר כאן ככל הנראה בטיוטה, והדבר מחייב זהירות. גם לא ברור לי באיזה מכשיר כתיבה בוצעה הכתיבה. בולט כאן מאד הצד האינטלקטואלי. הכותב הוא אדם חריף, מהיר תפישה ואוטודידקט בדרך לימודו. ניכרים כאן תחכום לא מבוטל, בשלות אינטלקטואלית ועצמאות מחשבתית. הוא נאמן לדעותיו ולדרך חשיבתו, ואין לו בעיה לחלוק גם על גדולים ממנו, אם כך עלה בעיונו. למרות חריפותו ומקוריותו, אין כאן מקוריות של יוצר גדול או עומק חוויתי או דתי יוצא דופן. הכותב טכני למדי באופן חשיבתו, ואמון על דרך חשיבה "הלכתית" יותר מאשר רגשית או חוויתית. למרות הליברליות שלו לכאורה וגישתו ה"מתקדמת", הוא נוטה להיות פסקני, ויש מידה לא מבוטלת של נוקשות וחד מימדיות בדרך ראייתו את הדברים (אבל אני מודה שהרבה אנשים עשויים דווקא להתפעל מן ה"פתיחות" שלו). עקב הדומיננטיות שלו וגישתו המעשית, הוא עשוי למצוא את עצמו מעורב בעשיה ובפעילות ציבורית, אבל היחס שלו לפעילות זאת אמביוולנטי למדי. העניין העיקרי שלו, לו הוא מקדיש את מיטב מרצו האינטלקטואלי, הוא פעילותו הלמדנית היוצרת, והוא עשוי לחוש שהמעורבות הציבורית שנטל על עצמו מהווה עבורו מטרד לא קטן. הדבר עלול לבוא לידי ביטוי פה ושם גם בביטויים של קוצר רוח כלפי הפונים אליו. מעבר לכך, הוא שונא את ה"פוליטיקלי קורקט" שהחיים הציבוריים מחייבים אותו, ומעדיף ישירות, לפעמים גם בוטה, והבעת של דעותיו ללא כחל ושרק. לא שהוא ממהר להיכנס לעימותים, הוא ענייני מדי, ופשוט אין לו זמן להתכתשויות מיותרות. מסוגל לגלות רגישות, נימוס והתחשבות בזולת כשמדובר באדם הפרטי, אבל בהחלט ביקורתי, פסקני ולפעמים קצר רוח וחסר סבלנות ביחס לזולת. אגב, למרות הקריאות הטובה שקיימת בדרך כלל בכתב, לעתים הדבר יוצר קושי מסויים. האם מישהו למשל מסוגל לפענח את המלה המופיעה בטקטס בשורה השלישית לאחר "צריך להעשות רק ע"י"? בין הפותרים נכונה יוגרלו... שייקה

 

[אתאיסט עם ציציות]

נו באמת!

המלה הלא מפוענחת היא: נכרי >גירסא דינקותא, גירסא. <

 

[אודי בן יעקב]

להשלמת התמונה עוד כמה נתונים:

אני רואה אדם בעל רצון חזק, כח עשיה והתמדה עצום, עצמאי וגאה במלאכתו, פרפקציוניסט, דרישות גבוהות ובלתי מתפשרות, עקרונות ואידיאלים לטובת הכלל אך גם שאפתנות והשגיות ש 'מכה גלים' - לטובת מעמדו ויוקרתו. חוש בקורת ונתבעות עם קושי לעכל בינוניות. אי שביעות רצון ואותו חוש בקורת מזין מאמצים בלתי פוסקים לשפר ולפתח ולהביא נניח 'מוצר' אל פסגת הטנכולוגיה ועוד קצת. מבחינת אחרים הוא תובעני ונודניק, לחוץ, לא רגוע, 'נכנס לעצמות' מבחינת הכנה, תחקור ולווי צמוד ולא נרגע עד שהכל מתנהל למישרין, מיצוי הנושא ותשובות. מסמן יעדים לטווח ארוך, עקשן, נאבק, לעתים מתחפר בעמדת יחיד וסדרי עדיפויות כנגד הזרם והשקפה המצויה. מרחב התמרון, ההסתגלות והפשרה מצידו - מוגבל. הבנה לקוייה, אם כי גברה המודעות, של משקלם של רושם, ייצוגיות, תמיכה רחבה, פניה לשכבות נוספות, ומהלכים אצל מקבלי ההחלטות. שיוויון נפש ליישומים מסחריים צרים. נושאי עיסוקו, בעיניו, מרכזיים ובעלי השלכות עצומות, לכן המון דברים חשובים לאחרים בעיניו מתגמדים. לעתים בא עם מסקנה וכוון והנסיון להשפיע עליו - עקר. תחושת אכזבה, החמצה או תסכול שלמרות פוטנציאל הדבר, אולי גם הוא לא זכה להכרה וקדימות, אולי לקטנונות לעג מצד 'מביני ענין גמדיים', ולתמיכת מימסד/אמצעים דלה. חשד וסקפטיות כלפי עסקנים ? חובבי כסא ? נטולי מעש. רותם יוקרתו להשגת הישגים בתחומים חשובים. תומך בצעירים. בתחושתו שמים מקלות בגלגליו, או כשל בהבאת המודעות. זועם. דומיננטי. אחרים חסרים מצפן ושכנוע פנימי. אלמנט יוצא דופן, ייחודי, מדגיש בנוהגו שוני בין האסכולה שלו, שאין לה אח ורע, לבין אחרות. ייתכן שיש גם סממנים של פולחן אישיות אחר המוביל, המנהיג. קצת מניפולציות והצגה הכרחית כדי לשכנע ולהשיג אמצעים ותמיכה שבלעדיה קשה לזוז ולהגיע. מקורי בראייתו, עתיר ידע, זכרון מעולה, איש האפליקציות שמתחיל מ א' ומגיע למרחבים ואפשרויות יישום מגוונות.

 

[אלעד2]

אוקיי

עכשיו תנו ניחוש מי האיש- משתייך לציבור זה וזה, בעל תפקיד זה וזה, תחום התמחות זה וזה, זכה להערכה מזה וזה...וזה וזה.

 

[אודי בן יעקב]

יתכן שהוא מנסה לנווט בין כמה עולמות

ולחצים סותרים, קשור בעבותות למה שספג בעבר, מבחינת חינוך, ערכים ומנטליות ושואב מזה הכרות מוצקות שתקפותן נצחית. ומצד שני, אוריינטציה מדעית טכנולוגית, חשיבה עצמאית מקורית וכשרונות יוצרים בלתי נדלים. זה לא יצחק שמיר.

 

[אלעד2]

הכתב הוא של

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. (1910-1995) אכתוב כמה דברים מתוך ספר שנכתב עליו "התורה המשמחת" מאת יוסף ורות אליהו. מצורף גם דף בו שיחה קצרה של רב אודותיו (שלמה אבינר). בחיפושי באינטרנט לא מצאתי כמעט כלום. הציטוטים שאני מביא הם מדברים של הרב א. ליכטנשטיין ראש ישיבת הר עציון, הפזורים בספר. אדם מיוחד כשלעצמו שניחן כנראה בחוש מיוחד להגדרה בעלת מעוף. הוא היה פשוט דמות רוחנית שאפשר לשהות בצילה ולהנות מהשראתה. אחרי רבע שעה אצלו יצאת עם תחושה שהיה לך מגע עם ספירה אחרת. ולא היה לתחושה זו קשר ישיר לתשובה הספציפית ששמעת ממנו. מקור ההשראה היה באדם שבו בעצם אישיותו. רצוני לומר: לאדם יש חברים, יש תלמידים, אבל עם אלה הוא נמצא ברמה המקבילה לשלו. וביהדות יש שאיפה לנשום אווירה שהיא מעבר לרמה בה מצוי האדם...אוויר פסגות זה מצאתי אצל ר' שלמה זלמן כמו גם אצל הרב ז"ל(סולובייצי'ק).אדם חייב לחפש מגע עם עולם נשגב יותר...עם אנשים גדולים בעלי שאר רוח, כל זאת קיבלתי אצל רש"ז. היתה לו סלידה מהחמרה סתמית... תחושת הזיקה לאדם ולחברה..התבטאה גם בתחושה שלא יתכן שדינים שמעולם לא נראו ולא נשמעו יתחגדו פתאום יש מאין "בתורתו שבכתב היה לו כושר כפול ומגוון: היו תחומים שהרב שלט בהם "סחט" אותם עד תום...הלומר מרגיש כאילו ניצב הוא מול פנומן, מול אדם ששליטתו בחומר היא טוטלית...אך יותר...הישרות היא שהותירה את רישומה על תורתו. ישרות ההגיון המחשבה הבריאה והסברה המתקבלת. עם כל גאונותו הוא העריך גם דברים פשוטים. ומשהו חשוב: לו נדרשתי לבחור במילה אחת ויחידה...כדי לתאר את מהותו של רש"ז הייתי מציע את המילה: תם. משהייתי משוחח עמו דימיתי כי קיימת בו איזו נימה של תמימות. פעם אמר לי "האם אתה יכול להאמין? שמעתי שישנם אנשים בארה"ב המגדירים את עצמם יראי שמים אשר לעיתים משתמטים מתשלום מס הכנסה"... קשה להעלות על הדעת אדם כה נטול פניות וחשבונות אדם שאין מקום להקשות ושאול מה מסתתר מאחורי אמירה שלו.. כל אימת שפגשתי בו חשתי...שאני מצוי על קרקע מוצקה...ומאידך ניתן היה לחוש בדבר מה השאוב מעולמות עליונים...היית עטוף התחושה של שלמות, של שלווה פנימית וביטחון עצמי...אני די משוכנע ששלמות זו היתה מצויה עד השיתין של פנים אישיותו. אותי הרשימה תכונה זו במיוחד מכיוון שגדלתי במחיצתם של אנשים רבי עוצמה כחותני ( הרב סולובייציק) ז"ל, שהן עקרונית והן אישית חיו בתחושה של מתח פנימי מתמיד, של מתח דיאלקטי. ואצלו- לא מתח ולא סערה. מחד היתה שכונת שערי חסד עבורו אי בודד...מאידך במישור הקיומי הוא חי במגע רציף עםה הסביבה. לא היה כל חייץ בינו ובין כנסת ישראל...אינני רוצה חלילה לתאר אותו בקוים אחרים מכפי שהיה. הוא היה כל כולו באופיו ובמהותו בעולם המכונה היום "חרדי". אלא שהיו לו כבוד והערכה גם לדרכים אחרות. מבחינות רבות היתה בו פתיחות גדולה יותר מזו הקיימת אצל רבים המזןהים עם מה שמכונה הציבור הדתי לאומי. בהלוייתו השתתפו כ 300,000 בני אדם. עד כאן אפם קצהו.

 

[אלעד2]

באיחור קל הקובץ של ה' אבינר

 

[אודי בן יעקב]

תמשיך להביא לנו מענינים כאלה../images/Emo161.gif

נראה לי שצירוף כל מה שנכתב עליו מאפשר לנו להכיר אותו טוב יותר מכל מי שהצטלבו בדרכו בשלבים שונים במהלך חייו, ומאספקטים נוספים.