תגובה.
אתה רשאי לחלל את השבת, חופשי חופשי. רובם הגדול של הכבישים פתוח לרווחה בשבת ובימי חג. חברת החשמל מספקת זרימת חשמל חופשית. רבים מבתי העסק הדרושים לך פותחים את דלתם בשבת, ומזמינים אותך להכנס ולקנות. אוטובוסים נוסעים בשבת, ואם אין לך אוטובוסים שנוסעים לשבת-אתה רשאי להקים חברת אוטובוסים שנוסעים בשבת. איש אינו כופה עלייך כלום במדינה הזאת, ממש כך. אתה רשאי לאכול מה שאתה רוצה, לעבוד בשבת, ולקבל כל שירות חוקי שתרצה מתי שתרצה כמעט בכל מקום שתרצה. אחרת, לא הייתי רוצה לחיות במדינה כזאת. מותר לך-לא לזכור את יום השבת לקודשו, לעשות לך פסל ומסכה, להאמין באלוהים אחרים, לחמוד את אשת רעך ולזלזל באביך ובאמך. מותר לך לקיים יחסי מין הומוסקסואליים, מותר לך לשכב עם בת מלך ומותר לך אפילו לבצע גילוי עריות. אין שום הגבלה חוקית רצינית שמונעת ממך להפר את חוקי הדת שאינם חופפים לדעתך את חוקי המוסר. (הגבלות המעטות נוגעות להכרח לסגירת עסקים בשבת (בהבדל מהכרח לסגור את העסק שלך ביום לבחירתך) ובאיסור גידול חזיר על אדמת ישראל (אותו חזיר מגודל על כלונסאות)) אבל, המדינה בתור מדינה יהודית נמנעת מכל אלה. לכן, אתה לא יכול לקבל שרות מהמדינה בשבת (בהבדל מיום ראשון באירופה. לא כפייה אמיתית). לכן, אתה לא יכול ליהנות מסובסידיה מהמדינה ולהיות פתוח בשבת. לכן, טקסים דתיים מתבצעים לפי חוקי הדת. אין שום קושי בשבילך לחלל את השבת. הקושי היחיד הוא-אתה רוצה *לחייב* את המדינה לחלל שבת (ולהפר שאר מסורות יהודיות), ואני רוצה *לחייב* את המדינה שלא לחלל שבת(ולהפר שאר מסורות יהודיות). אם המדינה הייתה דמוקרטית ולא יהודית-היינו על קרקע שווה מבחינה זו ואולי אף אתה היית ביתרון משום שאלו חוקי דת ולכן לא ראוי שייאכפו בדמוקרטיה גם אם הם תואמים את דעת הרוב. אך מכיוון שזו קודם כל מדינה יהודית, והעמדות שבהן אני תומך הן יהודיות-אני ביתרון. כלומר, במקרה של דמוקרטיה בלבד כל כפייה על המדינה לעשות משהו שלא פוגע בזכויות האדם ובהגדרות הדמוקרטיה (החלת חוקים על העם, גם חוקים דתיים שלא נוגדים את חוקיה של אף דת-מותרת על פי הגדרות הדמוקרטיה) היא בסדר כל עוד מעוגנת בדעת הרוב. אך במקרה שבו במדינה יש מעמד זהה ליהדות ולדמוקרטיה (ואולי אפילו עם יתרון ליהדות), הכפייה שלי היא הוגנת וצודקת יותר בכך שהיא הולמת את עקרונות היסוד של המדינה. אף אחת מהכפיות שלנו אינה כפייה על האזרחים, ולכן אינה מתנגשת עם שום ערך דמוקרטי. ולכן הוגן חלקית להגיד שיש במדינה כפייה דתית-עם שתי הסתייגויות:הכפייה הדתית היא על המדינה בלבד, והמדינה עצמה ביקשה אותה. המקרה שהבאת אין לו שום קשר למדינת ישראל. מדינת ישראל היא המדינה שנועדה לספק מענה לצרכי העם היהודי שלא יכול להרגיש בטוח ולבטא את התרבות הלאומית-דתית (ויש קשר לאומי דתי ברובם המכריע של הלאומים) שלו בשום מדינה פרט לה. לאומיות-דתית נוצרית מבוטאת ברובן המכריע של מדינות אירופה (בכל מדינות אירופה המערבית והמרכזית, ובחלק ממדינות מזרח אירופה) ונוצרי יכול להרגיש בטוח בכל אחת מהן כמו גם בארה"ב ובמקסיקו. שנית, ישראל הוקמה מראש כמדינה יהודית, ומי שהחליט להצטרף אליה (כמו המשפחות של שנינו) בחר לעשות זאת, ובכך בעצם הביע את רצונו לחיות במדינה יהודית. שלישית, מדינת ישראל נתנה אוטונומיה דתית לכל דת מוכרת שתבקש בכך. אפשר להנשא בארץ על פי היהדות, הנצרות, האיסלאם והאמונה הבאהאית. אם הייתי מצטרף למדינה שמראש מכריזה על עצמה קתולית, הייתי מוכן לקבל עליי את האיסור להתגרש, למרות שלא לחלוטין ושהייתי מוחה. אם המדינה הייתה רק בעלת אופי קתולי (נותנת תמיכה לקתוליות, מקדישה זמן ללימוד הברית החדשה ומחזקת את המוסדות הקתוליים) אך משאירה לי אוטונומיה יהודית דתית-תרבותית כמו שמדינת ישראל עושה-אז הייתי מרגיש עצמי חופשי ומשחורר ולא נוטר טינה כלל.