שיר לי שני
New member
כתבתי מאמרונצ'יק
על גבולות הוריים וסבים וסבתות - נושא שעולה גם פה המון.
אשמח מאד לשמוע מה דעתכן:
את לא יכולה שלא לחנך
גילוי נאות: אני לא מנחת הורים, וגם לא מתיימרת להיות כזו. אני אמא טריה, יחסית, בסה"כ יש עלי 15 חודשים של הורות לתאומות.
עוד גילוי נאות: הכותרת מתבססת על אחת הדיברות של ה NLP: אתה לא יכול שלא לתקשר.
זהו, גיליתי, עכשיו אפשר לכתוב את מה שבאתי להגיד.
עוד לפני שהייתי אמא, אני חשופה להמון דיונים ושיחות סלון (וגם חדרים אחרים) באינטרנט ובעולם הפיסי, אודות גבולות בהורות, והתנהגות של אנשים שאינם הורים. בדרך כלל, הדיונים הללו נסובים סביב הסבים, אבל לפעמים גם אנשים אחרים שסובבים את הילדים. גיליתי שלושה דברים:
1. לכל זוג הורים יש גבולות שחשוב לו שישמרו מול הילדים שלו. אצל חלק זה ממתקים, אצל אחרים זה מתנות, אצל עוד הורה זה מסכים... אבל לכו-לם יש גבולות כאלה, שהם שומרים עליהם בבית.
2. לכל הורה יש גם קווים אדומים, הגבולות הכי חשובים. אלה שרוצים שישמרו לא-משנה-מה.
3. כמעט בכל דיון על כך שמישהו (בדרך כלל סבים) עבר את הגבולות ו/או חצה קווים אדומים, תמיד תגיע התגובה שאומרת: שחררי. גם כשמדובר בקווים אדומים, אומרים שחררי.
כמעט תמיד הסיבה היא: סבים לא אמורים להיות דמויות חינוכיות.
כל ההקדמה הארוכה הזו, באה לומר דבר אחד פשוט: אין חיה כזו, דמות שאינה דמות חינוכית. לשמחתנו ולצערנו, ילדינו הקטנים והחמודים לא שואלים אותנו ממי להתחנך. הם מתחנכים מאיך שמתנהגים ומה שעושים פי מליון מכל מה שנגיד, נסביר, ואפילו נבאר. הם רואים את החברים שלהם, ולומדים. הם שומעים אותנו מדברים עם נציגי שירות, ולומדים. הם רואים איפה אנחנו מעלימים עין כשהסבתא עוברת על הגבולות, וגם איפה אנחנו נעמדים על הרגליים האחוריות. מזה, הם לומדים מה באמת חשוב לנו, ומה יכול להתגמש.
הם גם רואים מתי סבתא עושה מאחורי הגב, מתי סבא אומר להם "בוא בכל זאת נעשה XXX, אבל אל תספרו לאמא". כשהם רואים התנהגות כזו, לא משנה כמה לימדתם אותם שגם אם עשו דבר אסור, הם צריכים לבוא לדבר איתכם, הם מפנימים שמאחורי הגב, בסוד ובהסתר, זו דרך התמודדות לגיטימית. הם לומדים את זה, כי לא משנה כמה תספרו להם שסבתא היא לא דמות מחנכת, הם מתחנכים מעצמם. הם לומדים את זה, כי אם השארתם אותם להשגחה של סבא וסבתא, כנראה שאתם סומכים עליהם, וזה אומר שמותר ללמוד מהם.
אז כשאתם רואים פוסט שכועס על כך שהסבים עשו משהו אסור מאחורי הגב, תזכרו שיש פה גם ילד שלמד משהו חדש. ובפעם הבאה שאמא תגיד לו שאסור, הוא ידע שזה בעצם אומר שמותר, רק אסור להתפס. היום הוא בן שלוש, חמוד כזה, שראה אולי סרט מאחורי הגב של אמא, או אכל עוד קוביה של שוקולד. מחר הוא נער בן 15, שהשתכר במסיבה, וכשהוא צריך להתמודד עם לספר להורים, הוא נזכר בשיעור הכי חשוב שהסבים לימדו אותו: להסתיר ולשקר זו דרך התמודדות לגיטימית. לא סתם לגיטימית, לגיטימית וקלה. הכי קלה. ניחוש אחד במה הוא יבחר...
נו, אז מה המסקנה המעשית? אתם בטח שואלים (וגם אם לא, כל הפוסט הזה מיועד להגיע אליה). הנה:
1. תציבו גבולות אחרים בבית ואצל אנשים אחרים. ילדים יודעים יופי להבחין בין מקומות ואנשים, והסבים, הדודים וכו', יעריכו מאד את החופש שתתנו להם.
2. תחליטו מה הקווים הבאמת אדומים שלכם, ותודיעו שהם לא יכולים להחצות.
3. תעשו שאחד מהם יהיה ללכת מאחורי הגב שלכם.
4. אם אתם הסבים, תדונו עם הילדים שלכם בגבולות, תספרו לחברים שהגבולות לא מקובלים עליכם, תחליטו לא לעשות בייבי סיטר אף פעם כדי לא לעמוד במצב שבו תצטרכו להציב גבולות. העיקר, אל תלמדו את הנכדים שלכם שמותר לשקר וללכת מאחורי הגב של ההורים. זה יחזור אליהם כמו בומרנג.
5. אם נכנסתם לפוסט שבו מספרים לכם שהסבים עברו על קווים אדומים ואז ניסו להסתיר, תעצרו ותחשבו: איזה מסר הילד יקבל מזה?
6. בבקשה זכרו: אי אפשר שלא לחנך... גם "לא לחנך" זה לחנך...
יש לי עוד משהו להגיד על "שחררי" הקבוע הזה, אבל זה בפוסט נפרד
דעותיכם ודיונים מלמדים ומרחיבי דעת, יתקבלו באהבה בהמשך לרשומה זו...
על גבולות הוריים וסבים וסבתות - נושא שעולה גם פה המון.
אשמח מאד לשמוע מה דעתכן:
את לא יכולה שלא לחנך
גילוי נאות: אני לא מנחת הורים, וגם לא מתיימרת להיות כזו. אני אמא טריה, יחסית, בסה"כ יש עלי 15 חודשים של הורות לתאומות.
עוד גילוי נאות: הכותרת מתבססת על אחת הדיברות של ה NLP: אתה לא יכול שלא לתקשר.
זהו, גיליתי, עכשיו אפשר לכתוב את מה שבאתי להגיד.
עוד לפני שהייתי אמא, אני חשופה להמון דיונים ושיחות סלון (וגם חדרים אחרים) באינטרנט ובעולם הפיסי, אודות גבולות בהורות, והתנהגות של אנשים שאינם הורים. בדרך כלל, הדיונים הללו נסובים סביב הסבים, אבל לפעמים גם אנשים אחרים שסובבים את הילדים. גיליתי שלושה דברים:
1. לכל זוג הורים יש גבולות שחשוב לו שישמרו מול הילדים שלו. אצל חלק זה ממתקים, אצל אחרים זה מתנות, אצל עוד הורה זה מסכים... אבל לכו-לם יש גבולות כאלה, שהם שומרים עליהם בבית.
2. לכל הורה יש גם קווים אדומים, הגבולות הכי חשובים. אלה שרוצים שישמרו לא-משנה-מה.
3. כמעט בכל דיון על כך שמישהו (בדרך כלל סבים) עבר את הגבולות ו/או חצה קווים אדומים, תמיד תגיע התגובה שאומרת: שחררי. גם כשמדובר בקווים אדומים, אומרים שחררי.
כמעט תמיד הסיבה היא: סבים לא אמורים להיות דמויות חינוכיות.
כל ההקדמה הארוכה הזו, באה לומר דבר אחד פשוט: אין חיה כזו, דמות שאינה דמות חינוכית. לשמחתנו ולצערנו, ילדינו הקטנים והחמודים לא שואלים אותנו ממי להתחנך. הם מתחנכים מאיך שמתנהגים ומה שעושים פי מליון מכל מה שנגיד, נסביר, ואפילו נבאר. הם רואים את החברים שלהם, ולומדים. הם שומעים אותנו מדברים עם נציגי שירות, ולומדים. הם רואים איפה אנחנו מעלימים עין כשהסבתא עוברת על הגבולות, וגם איפה אנחנו נעמדים על הרגליים האחוריות. מזה, הם לומדים מה באמת חשוב לנו, ומה יכול להתגמש.
הם גם רואים מתי סבתא עושה מאחורי הגב, מתי סבא אומר להם "בוא בכל זאת נעשה XXX, אבל אל תספרו לאמא". כשהם רואים התנהגות כזו, לא משנה כמה לימדתם אותם שגם אם עשו דבר אסור, הם צריכים לבוא לדבר איתכם, הם מפנימים שמאחורי הגב, בסוד ובהסתר, זו דרך התמודדות לגיטימית. הם לומדים את זה, כי לא משנה כמה תספרו להם שסבתא היא לא דמות מחנכת, הם מתחנכים מעצמם. הם לומדים את זה, כי אם השארתם אותם להשגחה של סבא וסבתא, כנראה שאתם סומכים עליהם, וזה אומר שמותר ללמוד מהם.
אז כשאתם רואים פוסט שכועס על כך שהסבים עשו משהו אסור מאחורי הגב, תזכרו שיש פה גם ילד שלמד משהו חדש. ובפעם הבאה שאמא תגיד לו שאסור, הוא ידע שזה בעצם אומר שמותר, רק אסור להתפס. היום הוא בן שלוש, חמוד כזה, שראה אולי סרט מאחורי הגב של אמא, או אכל עוד קוביה של שוקולד. מחר הוא נער בן 15, שהשתכר במסיבה, וכשהוא צריך להתמודד עם לספר להורים, הוא נזכר בשיעור הכי חשוב שהסבים לימדו אותו: להסתיר ולשקר זו דרך התמודדות לגיטימית. לא סתם לגיטימית, לגיטימית וקלה. הכי קלה. ניחוש אחד במה הוא יבחר...
נו, אז מה המסקנה המעשית? אתם בטח שואלים (וגם אם לא, כל הפוסט הזה מיועד להגיע אליה). הנה:
1. תציבו גבולות אחרים בבית ואצל אנשים אחרים. ילדים יודעים יופי להבחין בין מקומות ואנשים, והסבים, הדודים וכו', יעריכו מאד את החופש שתתנו להם.
2. תחליטו מה הקווים הבאמת אדומים שלכם, ותודיעו שהם לא יכולים להחצות.
3. תעשו שאחד מהם יהיה ללכת מאחורי הגב שלכם.
4. אם אתם הסבים, תדונו עם הילדים שלכם בגבולות, תספרו לחברים שהגבולות לא מקובלים עליכם, תחליטו לא לעשות בייבי סיטר אף פעם כדי לא לעמוד במצב שבו תצטרכו להציב גבולות. העיקר, אל תלמדו את הנכדים שלכם שמותר לשקר וללכת מאחורי הגב של ההורים. זה יחזור אליהם כמו בומרנג.
5. אם נכנסתם לפוסט שבו מספרים לכם שהסבים עברו על קווים אדומים ואז ניסו להסתיר, תעצרו ותחשבו: איזה מסר הילד יקבל מזה?
6. בבקשה זכרו: אי אפשר שלא לחנך... גם "לא לחנך" זה לחנך...
יש לי עוד משהו להגיד על "שחררי" הקבוע הזה, אבל זה בפוסט נפרד
דעותיכם ודיונים מלמדים ומרחיבי דעת, יתקבלו באהבה בהמשך לרשומה זו...
