כתבתי חפירה.
מתכוונת לפרסם אותה לשמיניסטים החדשים. מה דעתכם? אז זהו, אתם נכנסים היום לפורום, דוחקים אותנו, אלו שעומדים לפני גיוס, אלו שכבר עכשיו בדרכם לבקו"ם, להגיד "כן המפקד"!, ולעשות עבודות רס"ר, אותנו, שיש לנו חיים שלמים בפורום הזה, שיש לנו שנה שלמה מאחורינו. אנחנו, שדחקנו החוצה את השמיניסטים הקודמים לנו, ובעתיד גם אתכם ידחקו החוצה מהפורום. רק בעוד שנה, לא כל כך הרבה זמן. אני יודעת שזה נראה כמו הרבה זמן, אני יודעת שזה נראה כמו נצח עד שתשבו בכיתה ותכתבו את המילים האחרונות בבגרות האחרונה שלכם, עד שתהיו במעמדינו, השמיניסטים המסיימים, עד הצו גיוס שלכם, עד הרישיון, עד הכל. אז רק שתדעו, שהזמן בפורום הזה עבר מהר. אותה שנה נפלאה הייתה מלאת אירועים - בפורום ובחיים - לומדים קשה לבגרויות, טוחנים חומר עד דק, אלפי ליטרים של קפה בלמידה אינסטנטיבית לתוך הלילה, כשרק שלוש שעות מפרידות בינך לבין הבגרות החשובה של חייך... אז מה שאני רוצה להגיד, בעצם, זה - תהנו. אל תמהרו. אל תכססו את הציפורניים ותגידו: אני רוצה כבר לסיים, אני רוצה כבר להיות אחד מאלה העוזבים את הפורום, כי אלו שעוזבים את הפורום, מתחרטים על זה. עכשיו אנחנו עוברים למסגרות שונות, לחיים שונים, הרחק הרחק בבועה הבית ספרית שחיינו בה עד עכשיו. אתם לא יודעים כמה קשה לנו לעזוב את הפורום הזה. שנה שלמה. מה נעשה בלי החתימה "מחקרים מוכיחים כי פורום שמיניסטים עדיף על 463 פורומים אחרים"? מה נעשה בלי כל אלו שעוזבים אותנו, שלובשים את המדים ועוברים לפורום "סדירים"? החבורה הקטנה שלנו מתפרקת, כל אחד הולך למקום אחר... אחד בכלל לא מתגייס, אז אין טעם שיבוא לפורום החדש, "בין תיכון לצבא", האחר בכלל עושה עתודה, אז הפורום המתאים לו הוא "עתודה" והאחרת בכלל עושה שירות לאומי, אז לאן היא שייכת? הקבוצות האלו שמתפרקות הם לא רק פה, באינטרנט. הם גם בחיים האמיתיים. אתם עוברים ברגע הזה, בדקה הזאת, מחבורה של תיכוניסטים שהיה להם דבר מלכד - הכיתה, בית הספר, השיעורים - לחבורת בגירים שאין להם שום קשר אחד עם השני. מביך לעמוד מול הידיד, הידידה, ולגלות שנושאי השיחה שהיו לכם עד היום - נעלמו כלא היו. אתם לאט לאט תיצרו קשרים חדשים, אבל תדעו תמיד, ותזכרו תמיד, את החבורה הקטנה - השמיניסטים - שהייתה לכם פעם, שתמכה בכם ברגעים קשים, ששמחה איתכם ברגעים שמחים, אותה חבורה, שלא תהיו חלק ממנה כבר לאחר שהחבורה תתפרק, ותפוץ לכל עבר, לחיים הבוגרים. אז נצלו כל רגע, ותהנו מהחפירה שלי, שמיניסטית לשעבר שכואב לה לעזוב, אז היא מ***נת בשכל לשמיניסטים החדשים.
מתכוונת לפרסם אותה לשמיניסטים החדשים. מה דעתכם? אז זהו, אתם נכנסים היום לפורום, דוחקים אותנו, אלו שעומדים לפני גיוס, אלו שכבר עכשיו בדרכם לבקו"ם, להגיד "כן המפקד"!, ולעשות עבודות רס"ר, אותנו, שיש לנו חיים שלמים בפורום הזה, שיש לנו שנה שלמה מאחורינו. אנחנו, שדחקנו החוצה את השמיניסטים הקודמים לנו, ובעתיד גם אתכם ידחקו החוצה מהפורום. רק בעוד שנה, לא כל כך הרבה זמן. אני יודעת שזה נראה כמו הרבה זמן, אני יודעת שזה נראה כמו נצח עד שתשבו בכיתה ותכתבו את המילים האחרונות בבגרות האחרונה שלכם, עד שתהיו במעמדינו, השמיניסטים המסיימים, עד הצו גיוס שלכם, עד הרישיון, עד הכל. אז רק שתדעו, שהזמן בפורום הזה עבר מהר. אותה שנה נפלאה הייתה מלאת אירועים - בפורום ובחיים - לומדים קשה לבגרויות, טוחנים חומר עד דק, אלפי ליטרים של קפה בלמידה אינסטנטיבית לתוך הלילה, כשרק שלוש שעות מפרידות בינך לבין הבגרות החשובה של חייך... אז מה שאני רוצה להגיד, בעצם, זה - תהנו. אל תמהרו. אל תכססו את הציפורניים ותגידו: אני רוצה כבר לסיים, אני רוצה כבר להיות אחד מאלה העוזבים את הפורום, כי אלו שעוזבים את הפורום, מתחרטים על זה. עכשיו אנחנו עוברים למסגרות שונות, לחיים שונים, הרחק הרחק בבועה הבית ספרית שחיינו בה עד עכשיו. אתם לא יודעים כמה קשה לנו לעזוב את הפורום הזה. שנה שלמה. מה נעשה בלי החתימה "מחקרים מוכיחים כי פורום שמיניסטים עדיף על 463 פורומים אחרים"? מה נעשה בלי כל אלו שעוזבים אותנו, שלובשים את המדים ועוברים לפורום "סדירים"? החבורה הקטנה שלנו מתפרקת, כל אחד הולך למקום אחר... אחד בכלל לא מתגייס, אז אין טעם שיבוא לפורום החדש, "בין תיכון לצבא", האחר בכלל עושה עתודה, אז הפורום המתאים לו הוא "עתודה" והאחרת בכלל עושה שירות לאומי, אז לאן היא שייכת? הקבוצות האלו שמתפרקות הם לא רק פה, באינטרנט. הם גם בחיים האמיתיים. אתם עוברים ברגע הזה, בדקה הזאת, מחבורה של תיכוניסטים שהיה להם דבר מלכד - הכיתה, בית הספר, השיעורים - לחבורת בגירים שאין להם שום קשר אחד עם השני. מביך לעמוד מול הידיד, הידידה, ולגלות שנושאי השיחה שהיו לכם עד היום - נעלמו כלא היו. אתם לאט לאט תיצרו קשרים חדשים, אבל תדעו תמיד, ותזכרו תמיד, את החבורה הקטנה - השמיניסטים - שהייתה לכם פעם, שתמכה בכם ברגעים קשים, ששמחה איתכם ברגעים שמחים, אותה חבורה, שלא תהיו חלק ממנה כבר לאחר שהחבורה תתפרק, ותפוץ לכל עבר, לחיים הבוגרים. אז נצלו כל רגע, ותהנו מהחפירה שלי, שמיניסטית לשעבר שכואב לה לעזוב, אז היא מ***נת בשכל לשמיניסטים החדשים.
