הייתי יכול להיות דר´ לפיסקה גרעינית
(לא אני לא הולך לכתוב על רפי פרסקי זה בסדר). כשהייתי קצת יותר צעיר הייתי משוכנע שהשיר שנכתב עלי הוא "שיר הטמבל", של יצחק קלפטר ("כולם אומרים לי שאני בסדר, אומרים לי ברחוב הי אתה שם, ת´נחמד, אבל אני יודע שאני סתם טמבל, ואתה זה תוכלו לראות לראות מיד..."), בגיל 16 השיר שלי היה "Times They Are a Changin" של דילן, מי כמו דילן יכול לתפוס את רוח הנוערים ואת הרצון לשינוי שאיפיין אותי אז. אחרי הצבא, כשנראה היה לי שהחים היו אמורים להתחיל, אבל הם בעצם היו תקועים די קרוב לנקודת ההתחלה, השיר שלי היה "ילד מזדקן" של כוורת ("ילד מזדקן, ילד מתבגר, לומד את המחיר רק אחרי שהוא נופל, חי לו במיטה מדליק תנור חימום חימום, זה עצוב הרבה שחיים משיעמום" אל תהרגו אם הציטוט לא מדוייק, אבל זו רוח הדברים). אבל בעצם, השיר שלי, השיר שכתבו עלי הוא "לוקח ת´זמן" (יש כנראה משהו בנינוחות העצובה של קלפטר שעושה לי את זה)התחושה הזו שהחיים ממשיכים ואתה עומד בצד ומנסה לראות אולי יש קצת זמן בסביבה בשביל לקחת אותו, היא אולי הדבר הכי מאפיין את החים שלי, איך מישהו אמר?, "ילד מזדקן"