שלי...(ושל הנפש התאומה שלי../images/Emo6.gif)
שלוש ארבע ו... איהל'ה... אתה אחות מדהימה,את נפש תאומה,את המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש! היו לנו כל כך הרבה רגעים ביחד (המון). היינו מאיה ויונתן בני 10 הילדים של עמוס דביר בלי אמא. אחר כך הפכנו לאיה וניני מאמריקה בני 15 שמגלים את אמא שלנו שאחר כך מוצאת את עצמה בכלא ואז אנחנו הופכים להיות הילדים של המורה להיסטוריה שלנו.ואז נהיינו (מ)איה ויונתן ניני בני 10\15 עברנו חוויות שבנאדם לא רגיל עובר. גילינו את פירוש המושג "אהבה" מקרוב ואני חושב שזאת הייתה אחת התקופות הטובות שלנו. ואז שנשארנו בלי אהבה... אני מודה שכשהיית עם אדם קצת קינאתי בו ודרך אגב...אני מצטער שהרבצתי לו. נו מה אני יעשה?! כולם פה חושבים שאת מתה אבל אני יודע,אני יודע שאת כאן. איפשהו את נמצאת בעולם הזה אבל את נמצאת! אני יודע! אני אח שלך ואני האח התאום שלך ואני יודע! כולנו כבר מתגעגעים אליך כל כך,אז למה את נשארת שם? אדם בוכה! (חח,ידעתי שיום יבוא ואני יראה אותו ככה) איה בלעדייך אין שמיניה,בלעדייך הרבה אנשים עצובים. וגם אם את חושבת שאבא שונא אותך אז את טועה,כולם אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך כל כך. איה יום בלעדייך הוא כמו שנה. כל דפיקה בדלת היא דפיקה בלב,כל פיסת מידע עלייך גורמת לנו לדמוע שוב. איה למה את עושה את זה קשה כל כך? איזה מן תאומים נהיה בלעדייך? בלי האחות הגדולה שלי (בשתי דקות!)