משהו שאני מהרהרת בו הרבה עכשיו
פעם, היה לי ניתוק מוחלט מהארץ במשך שנים רבות רבות. הייתי קופצת כל כמה שנים לשבועיים-שלושה, קולטת כמה דברים קסומים ורואה אנשים אהובים ולפני שהייתי נחנקת הייתי כבר בחזרה בבית. עכשיו ש"חידשתי קשר" (חלקי) דרך האינטרנט, אני לא מצליחה לשכוח את החנק כי הוא מתגנב לכל רגע קסום שאני כן מוצאת (לדוגמה, אחת מהמון: הכתבה למעלה, שבנוסף על זה שהקסימה אותי, הזכירה לי בענק למה אני לא שם ועוררה זעם נושן ופצעים פתוחים/סגורים). ומה שמדאיג אותי זה שלא מגיע רגע שאני מרגישה שאני רוצה לסוע לארץ לביקור, ויש אמא. ויגיע הרגע שלא תהיה ברירה ואני ממש מתחילה להרגיש את החנק כבר פה. מה עושים? ניתוק אינטרנטי ומקווים לשיכחה מהירה? זה עד כדי כך שהפספורט הישראלי שלי נגמר (לא שמתי לב) לפני שנה-שנתיים ואני לא מסוגלת להתקרב לקונסוליה, כי אפילו בזעיר אנפין זה יותר מדי.