כתבה צורמת.

[סלבו לוי]

כתבה צורמת.

שימו לב לכתבה שמופיעה בוואלה על אלימות. מאוד צורם לקרוא את זה. מה דעתכם, האם למקום שבו הבחור המכה התאמן היה חלק בחינוך, ואולי (בין היתר) זה מה שגרם לאלימות שבו לפורץ החוצה בצורה כזו? עד כמה למורה יש השפעה על התלמיד ועל אורח חייו (אם בכלל)?

 

[bizhar]

איפה מצויין שלמד ?

 

[bizhar]

אוקיי, פספסתי קודם.

אבל דוגמא טובה יש לו מאלוף העולם לשעבר לא? וציין כבר מישהו בשרשור קודם את ההבדל, בין אומנות לחימה לספורט או לשיטת לחימה.

 

[zedprime]

אך עדיין

אין להתעלם מהקירבה בינהן (מבחינה לימודית , ואחריות של המורה). כאשר אני למדתי קראטה , למדו חלק גדול מהאנשים שהיו בשכבה שלי גם במכון. אחד מהם היה מופרע שפעם אחת השתמש בידע שלו כדי לכסח למישהו את הצורה בעזרתו של חבר שלו , גם אחרי שהוא הביס את אותו מסכן שהם בחרו כמטרה (שהיה חלש ממנו) הם המשיכו לבעוט לו בראש..(דווקא אלו שיודעים באים בשניים? שימו לב לדמיון בין המקרים). בכל מקרה המאסטר נזף בו אך לא הוציא אותו מהלימודים - היום הוא בעל חגורה שחורה , ולדעתי לא שינה את אופיו . אין ספק שמורה צריך להיות מודע ככל האפשר להתנהגות תלמידיו , שלא לדבר על להעניש אותם במידת הצורך.

 

[amir_aikido]

יש גם כאלה ../images/Emo3.gif

יש לי תהיה אינני יודע אם היא נכונה: "האם יש קשר בין אלימות התלמידים ובין מידת התחרותיות של המורים שלהם

האםיתכן שאותו המורה רוצה כל כך לנצח בהתחרויות עד שהוא מטפח את האגרסיביות של התלמידים ומשאיר תלמידים אגרסיביים ואלימים

" מחשבה לא נעימה אמיר

 

[zedprime]

לא אני לא חושב

אבל יתכן שיש שנוטים "להעלים עין" בעקבות התחרותיות. הם לא מעודדים באופן ישיר אלימות.

 

[סלבו לוי]

כנראה שכן...

עכשיו כשאתה מעלה את העניין, אני מניח שהתחרותיות, או ליתר דיוק האגרסיביות שהמאמן בוודאי ניסה לפתח באותו בריון, אולי גרמה לו להסתכל על דברים בצורה יותר קשוחה (וגם לפתור אותם כך). מה שמאוד מזכיר את המורה התחרותי מהסרט קראטה קיד, ועל התלמידים שלו שתמיד חיפשו תירוץ להוציא את האלימות שבהם...

 

[zedprime]

אותו בריון שאני הזכרתי

היה אגרסיבי מלתחילה.. אבל זה לא עניין את המורה כל כך. הוא אף פעם לא עודד אגרסיביות , להפך הוא העביר את העקרונות הפילוסופיים בצורה ראויה. הוא פשוט נטע להעלים עין מתלמידים הבעייתיים (משמעתית).

 

[סלבו לוי]

חמור מאוד!

אותו מורה היה צריך לשים לב לאלימות של התלמיד שלו, ולפתור אותה (דרך האימונים והחינוך לאי אלימות). אסור היה לו להתעלם ממנה, ולתת לו כלי קטלני יותר, למימוש האלימות. אזהר ואומר, שמורה כזה - בניגוד למורים אחרים - לא מבין את החשיבות ואת הסכנה של הכלים שהוא נותן בידי אנשים לא ראויים, וכנראה מטרתו היא עשיית כסף ולא חינוך ועיצוב תלמידיו להיות אנשים טובים יותר.

 

[zedprime]

אני מעריך את המורה לשעבר שלי

אני פשוט חושב שהוא לא בנוי ללמד. כן יש לא מוח עסקי מאוד אך בכל מקרה לא הייתי רוצה להשמיצו.

 

[zedprime]

*לא=לו

 

[erezsh]

דעתי

הרבה מאוד אנשים הם אגרסיביים באופי. אין שום צורך לטפח אותה. דווקא אלימות לדעתי היא לא משהו שניתן לטפח - אלא אם כבר אז משהו שניתן לתת לו יותר ביטוי. אני חושב במורה צריך להתעסק באלימות של אדם ולתת לו לשחרר אותה - אך לוודא שיעשה זאת רק תחת פיקוחו, ובהדרגה ללמד אותו לשלוט בעצמו. מורה שלא מלמד את התלמיד שליטה עצמית - הופך לסתם מאמן.

 

[zedprime]

ארז אני לא מסכים

לשחרר אלימות במובן של שחרור יצרים נוגד את כל לימודיך - דבר ראשון על לוחם לשלוט בעצמו.

 

[erezsh]

צחי, כוונתי הייתה

רק במידה והלוחם מתקשה לשלוט בעצמו. ורק אמרתי שעדיף שיבטא זאת באימון ולא במציאות - ושעדיין צריך ללמד אותו לשלוט בעצמו.

 

[אילן ויטמן]

זה קצת כמו "אחרי האקסטזה"... ../images/Emo22.gif

ב"אחרי האקסטזה" - ספר נפלא ומומלץ מאת ג´ק קורנפילד, העוסק בקשיים בדרך הרוחנית גם אחרי שנים רבות של תרגול - מסופר על מורה זן דגול, שהיה שולח נזירים לתקופות קצרות למנזר קטן יותר, שהיה תחת חסותו. המנזר הקטן נוהל על ידי ראש המנזר שהיה בעברו עבריין ובריון לא קטן. מסתבר שהוא נשאר קשוח ותובעני, והנזירים היו חוזרים משם בתלונות אל מורה הזן, פטרונו של אותו ראש מנזר גס הליכות ומטיל אימה. אותו מורה השיב: "ראש המנזר הוא אכן אדם לא קל. אבל ראו, הוא הקים בעצמו את המנזר, בלב היער ובסביבה קשה, ומטפח אותו במסירות מזה שנים. נכון, הוא באמת אדם קשה, אבל בהתמדה הוא יעמיק את התפתחותו הרוחנית. כמובן, ייתכן שזה ייקח זמן רב ונוכל להיפטר ממנו כבר עכשיו, אבל אז הוא יחזור אל הרחוב ממנו בא, ומי יודע מה יהיה סופו. האם זה מה שאנו רוצים?" עד כאן הסיפור. ברור שאפשר למצוא הבדל מהותי - אותו ראש מנזר בא בדרישות מחמירות לנזירים, לא שבר להם את קנה הנשימה...

ובכל זאת, ייתכן שאפשר לקבל השראה מגישתו מלאת החמלה של מורה הזן. זה לא שהוא לא הבין לליבם של הנזירים - אלא חשב, שבתמונה הכוללת, מצב העניינים לא כל כך נורא, והתועלת לכולם תהיה, בסופו של דבר, אף גדולה יותר. בדומה לכך, אין לבוא בתלונות למורה שיסרב להעביר ידע למי שהוא רואה בו סיכון לעצמו ולאחרים. ועם זאת, ייתכן שמורה אחר, כזה המסכים לקבל תלמיד אלים, עושה זאת מתוך תקווה וציפיה שהאלימות שלו תותמר בדברים אחרים. הוא לא רואה בו רק את מה שהוא עכשיו, אלא גם את הפוטנציאל (החיובי) שבו. הוא גם חושב על כל האלימות העצורה בצעיר שלפניו, ולאן היא עלולה להתנקז אם הוא לא ילמד. זו גישה מלאת חמלה וסובלנות, שבהחלט לא קל ליישם אותה. אגב, כשאני מציין חמלה וסובלנות, הכוונה בשום פנים ואופן אינה העלמת עין או סליחה על פגיעה, התעללות או כל מעשה נפשע אחר כלפי אחרים! חמלה וסובלנות, בניגוד אולי לדימוי האוורירי והמלטף שלהן, לא חייבות לבוא לידי ביטוי דווקא במענה רך, ובוודאי אינן מתירות פגיעה באחר. זה בעצם כמו הדוגמה שיש באתר האינטרנט של המרכז הישראלי לטאי צ´י - על כך שניתן להפעיל כוח מול כוח (ואז החזק מנצח), טכניקה מול כוח (ואז המיומן יותר מנצח), וישנה הדרך השלישית, היא דרך הטאי צ´י (או דרך הלב, כפי שאני רואה אותה), שבה מתעמתים עם היריב כך שבסופו של דבר הוא בעצמו הופך לאוהב. או לפחות לידיד. או לפחות למישהו יותר חכם ויותר נחמד

 

[zedprime]

אילן

המורה נתן לו נשק ולא עשה דבר כאשר השתמש בו לא לצורך... איך בדיוק סליחה , חמלה , אהבה וכו ימענו ממנו לעשות זאת שוב. אישית אני מרחם הרבה יותר על הקורבן מהתוקף.

 

[אילן ויטמן]

נדמה לי שהיה ברור... ../images/Emo4.gif

... שאני לא מהלל את התוקף ומציע לקורבן להוריד את הראש בהכנעה כדי שידרכו עליו! נכון שאני חושב שהתוקף עצמו הוא קורבן - של האלימות שלו עצמו, של התנאים שהביאו אותו להתנהג בצורה כזו כלפי אדם אחר. אבל כל זה לא מוריד מאומה מההבנה והחמלה כלפי הנתקף, מזכותו הנרמסת לא להיפגע על ידי אחרים, או מהצדק שצריך להיעשות. כמו-כן הוספתי הסתייגות לגבי הביטוי המעשי של סליחה, ובמיוחד של חמלה. היא לא חייבת להתבטא בעדינות, ולפעמים אפילו רצוי שלא תהיה בכלל כזו. בסך הכל היה זה נסיון להציע נקודת מבט נוספת. למשל, ייתכן שיש הורים שלעולם לא צועקים על ילדיהם, אבל לא בגלל שהם אוהבים אותם כל כך או חושבים שזה לא בסדר לצעוק על ילד, אלא פשוט כי הם בגישה של "שהילדים יעשו מה שהם רוצים, לי יש את העיסוקים שלי". אני חושש שאני מכיר כמה כאלה (לא שלי

). אחרים אולי יגערו בילדיהם, ויעשו זאת מתוך אהבה ומתוך רצון ללמד אותם את הדרך הנכונה לדעתם (שזה שונה מלעשות בהם מניפולציות). אבל כל אלה דיבורים, ליישם את כל הדברים הלכאורה-פשוטים האלה, זו "עבודה" לכל החיים. בקיצור, לשאלתך "איך בדיוק זה ימנע ממנו לעשות את זה שוב", אז נכון שיכול להיות שזה לא ימנע, אבל יכול להיות שכאשר מדובר במורה שמעביר את הידע באומנות לחימה לא רק ככלי נשק אלא ככלי לחיים (אני מודה שלי אישית, באמת קל יותר לחשוב על זה בהקשר של הסגנונות הרכים, בניגוד אולי לסגנונות קשים, אבל זו רק הרגשה שלי ואולי אני בכלל טועה), אז בסופו של דבר אולי תלמיד עם נטיות אלימות ילמד לנתב אותן בצורה כזו שלא תפגע בו ובאחרים. כמו אותו ראש מנזר, שפעם היה דורש מאנשים כסף או שהוא יחתוך אותם, וכעת הוא דורש רק לשבת בתנוחת לוטוס מארבע בבוקר עד הפסקת התה של עשר

בהמשך למה שאמרתי, מעניין אותי לדעת מה חושבים על כך אנשי הטאי צ´י, האייקידו ובעצם - כל מי שעוסק באמנות לחימה כלשהי כבר שנים רבות.

 

[zedprime]

הדוגמא שהבאתי

היא דוגמא אישית אמנם , אך תסכים איתי שלא כל אדם שבא ללמוד אומנויות לחימה "טהור" בנפשו . ישנם אנשים שמעבר לכך שהם אלימים באופיים - הם לא רואים בכך דבר רע , הם אוהבים את זה. אותם אנשים הם לא מהסוג שיכול לנתב את האלימות בכדי לא לפגוע באחרים - הם רוצים לפגוע באחרים. כמו שרוצח הוא רוצח ולא משנה מה המניעים (ואני מדבר על רצח מתוכנן מראש , כאשר המבצע שפוי בנפשו) שלו , כך אדם רע מטבו (כן יש אנשים כאלו) הוא אדם רע - שאסור לתת לו עזרה בביצוע מעשיו. בעצם העובדה שהמורה שלי העלים עין , הוא עזר בצורה עקיפה לתלמיד לפגוע באנשים אחרים. המטרה היחידה שלי כצופה מן הצד במקרה הזה הייתה להתריע בפני המורה שהתלמיד עשה מה שעשה . המורה לא לקח זאת ברצינות ואותו תלמיד היום בעל חגורה שחורה - לא הייתי מתפלא אם הוא קשור למקרים כגון אלו שהוצגו בכתבה(מלבד המקרה הראשון). ברצינות , הרי תלמידי אומנויות לחימה לומדים להלחם (בין היתר) , זה כאילו נתת להם אקדח . ראית שכבר מישהו השתמש בו - אז אתה בא ונותן לו רובה סער??????

 

[amir_aikido]

לכל אדם תגובה אחרת

אני חושב שאחד הקשיים בחינוך הוא שכולנו שונים זה מזה ויש צורך בתגובה שונה לכל אחד מאיתנו במסגרת החינוך. יש אנשים שאם תנסה לשים אותם במסגרת קשוחה ישגשגו ואם תפרוץ להם את הגבולות הם ינבלו, יש שלהיפך. כשהמדובר בילדים זה גם משתנה לפי התקופה בחיי אותו ילד ספציפי. אחת הציפיות ממורה טוב לאמנות לחימה היא שהוא יבדיל באמת בין התלמידים שלו וינהג בכל אחד מהם כפי שמתאים לו. המסגרת של לימוד אמנות לחימה נותנת למורה כלים מעט יותר ישירים למשמעת מהמקובל היום בבי"ס (קל יותר להטיל עונש גופני, בין אם המדובר על כושר ובין אם המדובר על להכאיב), וגם מגע יותר פיזי וישיר עם התלמיד. כך שמורה טוב יכול לנצל כלים רבים יותר. אני חושב שההבדלה שעשית בין אמנויות קשות ורכות איננה מדוייקת, בכלל לא ברור שההבחנה הזו בין סוגי אמנויות באמת מחזיקה. אולם אם אותו מורה פועל בגישה קשה ואחידה באמת יהיה לו קשה יותר להתמודד עם תלמידים בעייתיים מאשר מורה שפועל בגישה רכה וזורמת - המתאימה עצמה לכל מקרה. אני מתנצל אם אני לא לחלוטין ברור - המחשבות עדיין לא לגמרי מגובשות. אמיר

 

[החתול.]

מי שמחנך לאלימות קוצר אלימות../images/Emo54.gif

דובר קודם על ההבדל בין אומנות לחימה לתורת לחימה וספורט לחימתי. ברצוני להזכיר, כי ההבדל בין לוחם רחוב לאומן לחימה היא רוח הדברים, פילוסופיה ואטיקה מובנית. אומן לחימה לא רק מגיע למטרה אלה בוחר בדרך יחודית להגיע אליה (כלומר לא הכל כשר). לא במקרה הוגדר הסמוראי כ"לוחם ג´נטלמן". הסיפור על המתאגרף, מדגיש את ההבדלים בין אומני לחימה, ל"ערסים". זה גם מסביר את ההבדל המהותי בין סמוראי=לוחם עם גג של מערכת הכוללת מורה, מפקד ועוד, לבין רונין=לוחם רחוב להשכיר, שאין גג לראשו. לא מיקרי שהאחד היה בעליתה החברתית והרונין בתחתית הסולם.