זה קצת כמו "אחרי האקסטזה"... ../images/Emo22.gif
ב"אחרי האקסטזה" - ספר נפלא ומומלץ מאת ג´ק קורנפילד, העוסק בקשיים בדרך הרוחנית גם אחרי שנים רבות של תרגול - מסופר על מורה זן דגול, שהיה שולח נזירים לתקופות קצרות למנזר קטן יותר, שהיה תחת חסותו. המנזר הקטן נוהל על ידי ראש המנזר שהיה בעברו עבריין ובריון לא קטן. מסתבר שהוא נשאר קשוח ותובעני, והנזירים היו חוזרים משם בתלונות אל מורה הזן, פטרונו של אותו ראש מנזר גס הליכות ומטיל אימה. אותו מורה השיב: "ראש המנזר הוא אכן אדם לא קל. אבל ראו, הוא הקים בעצמו את המנזר, בלב היער ובסביבה קשה, ומטפח אותו במסירות מזה שנים. נכון, הוא באמת אדם קשה, אבל בהתמדה הוא יעמיק את התפתחותו הרוחנית. כמובן, ייתכן שזה ייקח זמן רב ונוכל להיפטר ממנו כבר עכשיו, אבל אז הוא יחזור אל הרחוב ממנו בא, ומי יודע מה יהיה סופו. האם זה מה שאנו רוצים?" עד כאן הסיפור. ברור שאפשר למצוא הבדל מהותי - אותו ראש מנזר בא בדרישות מחמירות לנזירים, לא שבר להם את קנה הנשימה...
ובכל זאת, ייתכן שאפשר לקבל השראה מגישתו מלאת החמלה של מורה הזן. זה לא שהוא לא הבין לליבם של הנזירים - אלא חשב, שבתמונה הכוללת, מצב העניינים לא כל כך נורא, והתועלת לכולם תהיה, בסופו של דבר, אף גדולה יותר. בדומה לכך, אין לבוא בתלונות למורה שיסרב להעביר ידע למי שהוא רואה בו סיכון לעצמו ולאחרים. ועם זאת, ייתכן שמורה אחר, כזה המסכים לקבל תלמיד אלים, עושה זאת מתוך תקווה וציפיה שהאלימות שלו תותמר בדברים אחרים. הוא לא רואה בו רק את מה שהוא עכשיו, אלא גם את הפוטנציאל (החיובי) שבו. הוא גם חושב על כל האלימות העצורה בצעיר שלפניו, ולאן היא עלולה להתנקז אם הוא לא ילמד. זו גישה מלאת חמלה וסובלנות, שבהחלט לא קל ליישם אותה. אגב, כשאני מציין חמלה וסובלנות, הכוונה
בשום פנים ואופן אינה העלמת עין או סליחה על פגיעה, התעללות או כל מעשה נפשע אחר כלפי אחרים! חמלה וסובלנות, בניגוד אולי לדימוי האוורירי והמלטף שלהן, לא חייבות לבוא לידי ביטוי דווקא במענה רך, ובוודאי אינן מתירות פגיעה באחר. זה בעצם כמו הדוגמה שיש באתר האינטרנט של המרכז הישראלי לטאי צ´י - על כך שניתן להפעיל כוח מול כוח (ואז החזק מנצח), טכניקה מול כוח (ואז המיומן יותר מנצח), וישנה הדרך השלישית, היא דרך הטאי צ´י (או דרך הלב, כפי שאני רואה אותה), שבה מתעמתים עם היריב כך שבסופו של דבר הוא בעצמו הופך לאוהב. או לפחות לידיד. או לפחות למישהו יותר חכם ויותר נחמד