ואם הקובץ יצא הפוך...
הערה: הדברים להלן נכתבו בלשון זכר, אך הם מופנים כמובן גם אל הנשים! היי ברק (ואחרים שאולי יש להם שאלות דומות), קודם כל אני רוצה לציין כי אני כותב את הדברים בשמי, ואינני נמנה בצוות של המרכז איינגר של ציפי, וכבר אינני פעיל שם. הדברים נכתבו מתוך המלצה אישית בעקבות התנסות מאוד חיובית שאני עברתי במקום ועם יוגה בכלל. למיטב ידיעתי לא קיימים בארץ מרכזים דומים המתמקדים כך ביוגה טיפולית (ואשמח לקבל הערות בנושא זה). אני אנסה כעת לענות לשאלותיך עד כמה שאני יכול, כיוון שגם אינני אחד מבעלי המקצוע שכתבת, רק בעל ניסיון. בלי קשר ליוגה, אני חושב שכל אדם צריך למצוא את השיטת טיפול שהכי מתאימה לו - וזה העיקר. רוב הפציעות מתרחשות לאורך זמן, וכל אדם צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר בשבילו להכנס למסלול החלמה ושיקום! חשוב כאן לא רק למה שהגוף של אותו אדם מגיב, אלא מה שמתאים לו מבחינה אישיותית. מבחינתי, החיסרון העיקרי של השיטות טיפול האחרות שעברתי היא שהן "פאסיביות". למה אני מתכוון? אני טריאתלט, ספורטאי, אדם פעיל, type-A שכזה. בפיוזיוטרפיה, כירופרקטיקה וטיפולים דומים, המטופל שוכב על מיטה ועובר טיפול. ובזה זה בדר"כ מתחיל ונגמר. אמנם בפיזיו מקבלים תרגילים, אך אלו כעיקרון כבר מאוד דומים ליוגה בסיסית, אך חסרות את העומק והמודעות הגופנית (ונפשית) שיוגה מקנה. לי היה חסר החלק של ה"עבודה העצמית" בטיפול. וזה הבסיס של היוגה. אמנם מגיעים לשיעור, אבל אתה מפעיל את הגוף שלך ומטפל בו בעצמך, ולומד שיטות מאוד אפקטיביות לעשות זאת. החלק השני הוא הפיזיולוגי - בתור ספורטאי, הגוף שלי דורש ומגיב לעבודה "רצינית". לא מספיק טיפול שהוא יחסית subtle, אלא נדרשת עבודה קשה. הגוף שלי צריך להרגיש שהוא עובד! הבעייה, כפי שאני רואה את זה, עם פיזיו ואחרים היא שהם לא מיועדים כ"כ לשקם ספורטאים, אלא להחזיר אנשים רגילים למצב תפקוד "רגיל". אני לא ציפיתי להיות מסוגל ללכת שוב בלי כאבים - אני רציתי לחזור לאימונים. כמובן שיש מכונים ומטפלים פרטיים שמומחים בפציעות ספורט, עם ניסיון הצלחה מוכח, אך סט ממושך של טיפולים כאלה יעלה לא פחות וודאי אף יותר מהצטרפות למרכז יוגה. לגבי היוגה עצמה - עד שהגעתי למרכז איינגר של ציפי, לא הייתי נלהב של יוגה. ניסיתי כמה פעמים וסימנתי את זה לעצמי כמשהוא שמתאים בעיקר לכמה חבר´ה אקרובטיים וגמישים באופן מבהיל, עם נטיות "רוחניות"... הודו שנטים כאלה אבל עם מפרקים כפולים. (אני מודה שהיום אני כזה, או לפחות בדרך)... קיימות שיטות יוגה רבות - חלקן רוחניות יותר (ראג´ה יוגה) ועובדות על מאנטרות, וחלקן מאוד פעלתניות (אשטנגה). איינגר יוגה היא שיטה שהבסיס שלה היא טיפולית. רוב המדריכים משלבים בין הדברים. במרכז האיינגר יוגה בת"א, מצאתי משהוא אחר. קיימים אצלהם מספר רב של רמות יוגה, כשהשתי רמות התחתונות מיועדות במיוחד לטיפול בכאבים. הרמה שאני התחלתי ממנה, יוגה טיפולית, היא כמעט כיתת פיוזיוטרפיה. לקבוצה של כ20 איש יש שני מדריכים ועוד 4 אסיסטנטים שעובדים בצורה מאוד צמודה עם המטופלים. כל "מטופל" מקבל תשומת לב, בעיקר בפגישות הראשונות, לבעייה הספציפית שלו. אני יכול רק להשוות את העבודה שם לכירופרקטיקה עצמית. ה"מטופל" לומד לעשות מניפולציות ומתיחות לגוף שלו כדי לתקן הנזק לגוף. (אומרים שמסאג´ תאילנדי היא יוגה לעצלנים, כיוון שהמטפל מעביר את המתיחות והפיתולים למטופל, במקום שהמטופל יעשה את התרגילים בעצמו). התרגילים והתנוחות שעוברים הם אמנם יוגה, אבל כלל לא קרובים לתנוחות המתקדמות שהאסוציאציה עם יוגה מעלה לראש. ברמה הטיפולית מדובר בעיקר על תרגילי גב ויציבה שונים. הרבה פעמים פציעה נובעת בגלל מוקד טראומה בגוף (דיסק), אבל גם בגלל חלוקת עומסים לא נכונה בגוף. פריצת דיסק, למשל, יכולה לנבוע בגלל ריפיון בשרירי בטן, ושרירי גב תחתון/שוק אחורי קצרים מדי, וכמובן בגלל עומס נפשי. היוגה מלמדת את האדם לאזן נכון את הגוף, ובמקרה של יוגה טיפולית - אפילו עושים את זה בכח. יוגה היא עבודה קשה! עובדים קשה כדי להחזיר את הטווח תנועה למפרקים, ללמוד לשאת את הגוף נכון ועוד. בשלבים הראשונים של הטיפול, אני נחשפתי גם לקשר בין מכאובי הגוף לנפש. כשהתחלתי לעבוד על התרת מתחים בגוף, פתאום התחילו לזרום גם כאבים נפשיים שהיו כלואים מאוד עמוק בפנים. וכשזה יצא, גם התחלתי להרגיש טוב יותר פיזית. מאין זה בא? לדעתי זה עקב ההתמודדות עם הכאב, ההתמודדות עם לאלץ את הגוף לחזור לעשות דברים שעקב הפציעה כבר לא יכול לעשות. שחרור הגוף מביא לשחרור הנפש. אם אני אלך היום לעשות שוב צילום CT, לא אהיה מופתע אם עדיין יתגלו סממנים לפריצה. אך האם זה מפריע לי בתפקוד יום-יומי? כמעט ולא, כיוון שעם היוגה למדתי לחיות עם הבעייה - ע"י חיזוק הגוף, ע"י שחרור מוקדי הכאב, וע"י למידה כיצד לשאת את גופי נכון. כפי שהפריצה התרחשה בתהליך מדורג, כך גם הייתי צריך למצוא את הדרך להתיר באופן מדורג את הבעייה. כל דבר עדיף, לדעתי, מהגעה אל שולחן הניתוחים. אני מעדיף לחיות עם בעיית גב שמדי פעם מפריעה לי, מאשר להגיע לניתוח בעמוד השידרה. הרפואה הקונונציונלית יכולה, אמנם, לפתור במקרים רבים את הבעייה, אך בדר"כ היא מטפלת בסימפטום. סחוס שחוק, דלקת גידים, דיסק פרוץ וכו´. היא לרוב אינה מטפלת בסימפטום. היחיד שיכול לעשות זאת זה האדם עצמו. יוגה מלמדת מודעות עצמית וחלוקה עומסים נכונה בגוף, ועל ידי כך גם הימנעות מפציעות בעתיד. רק לצורך מדד - במרס 2001, כשהתרחשה אצלי הפריצה, כמעט שלא יכולתי להתלבש בעצמי מרוב כאבים. המצב לא השתפר רבות עד שהתחלתי את היוגה הטיפולית בסביבות יולי/אוגוסט באותה שנה. בדצמבר כבר השתתפתי בספרינט טריאתלון באילת (אמנם הגב כאב אח"כ, אך יש כאן הבדל של שמיים וארץ). ואני מכיר תוצאות דומות מאנשים שהגיעו למרכז היוגה לאחר פציעות לא פחות קשות. יש לי חבר טוב שהשתתף במרתון טבריה השנה, שעד שהגיע למכון יוגה גם הוא סבל מבעיות גב מאוד קשות, והיה מחוץ לפעילות תקופה ממושכת הרבה יותר ממני - כשנה. השורה התחתונה, עימה גם פתחתי, היא שכל אדם צריך למצוא את השיטת טיפול ש"מדברת" אליו - גם אל גופו וגם אל נפשו. אם סוג טיפול אחד לא עוזר, אז לנסות משהוא אחר. עבורי, היוגה נהפכה לסגנון חיים. פעילות שאני משתדל לעשות כל יום, ולהתאמן עם מדריך לפחות פעם בשבוע, ואולי בעתיד אף להדריך. הנני אסיר תודה, כמובן, לציפי ויינר והצוות במרכז אייגר יוגה בת"א על טיפולם המסור. מומלץ! אשמח לענות על שאלות נוספות. בהצלחה, אורן. נייד 569591 053.
