כתבה על חתך חיץ

debby12

New member
מנהל
רק לציין שלמיטב ידיעתי זה תלוי בעומק הקרע/חתך

אם הוא לא רציני/עמוק אפשר לתת להתאחות לבד, אבל מעבר לדרגה מסוימת דורש תפרים. <אין לי הבנה גדולה מנסיון אישי - מעולם לא חתכו אותי ומעולם לא ממש נקרעתי>
 
לא נראה לי הגיוני

חתך הוא תמיד בדרגה שתיים ומעלה כי הוא כולל את רירית הנרתיק ואת שרירי רצפת האגן ולכן מחייב תפירה. זו גם הסיבה שקרע ספונטני עדיף על חתך יזום כי לא תמיד יגיע לדרגה שתיים ויתכן ואפילו לא יזדקק לתפירה,בעוד שחתך הוא מיד בדרגה שתיים ויכול להמשיך יותר בקלות לקרע ספונטני בדרגה גבוהה יותר המערב גם את הסוגר האנלי ואולי גם את רירית האנוס, כי קל יותר להקרע אחרי החתך. ממש כמו סדין שמנסים לקרוע בידיים לעומת סדין שעושים לו שניץ קטן במספריים ואז קורעים בקלות בעזרת משיכה בידיים לשני הכיוונים. (יש מקרים מעטים שבהם יש צורך באפיזיוטומיה כמו פרינאום בצקתי מאוד, מצוקת עובר ועוד כמה). אולי החברה התכוונה לקרע ולא לחתך יזום, מה שגם יותר הגיוני כשמדובר בלידת בית. לפעמים זה מבלבל כי המילה קרע נשמעת מפחיד יותר מחתך.
 

orit49

New member
../images/Emo207.gifלתפור או לא לתפור?

מה עדיף במקרים גבוליים כאלה שהמיילדת אומרת שאפשר לתפור ואפשר גם לוותר ולתת לקרע להתאחות בעצמו? האם לתפר יש יתרון/חסרון?
 

savvysunflower

New member
לפי מה שאני הבנתי

מצד אחד, תפרים אולי יעזרו לקרע להתאחות יותר מהר, כיוון שהם מחזיקים את שני חלקי העור יחד, ובלעדיהם בגלל תנועתיות האזור יכול להיות שהקרע יתאחה וייפתח כמה פעמים עד שיתאחה מספיק כדי לא להיפתח שוב. מצד שני, תפר זה תפר, זה במקום רגיש, זה כואב, זה מפריע, צריך להוציא את זה אח"כ... שלא להזכיר את המקרים של תפירה לא טובה שממש יכולה לעשות נזק לאזור, או של בצקת בתפרים, וכו'... הגוף יודע לרפא את עצמו הכי טוב עד גבול מסויים, וחבל להתערב במקום שהוא יעשה את העבודה הכי טובה לבד. (כמו בלידה...)
 
כמו לכל דבר-יש לו יתרונות וחסרונות

אני באופן אישי לא הייתי מתערבת ע"י תפירה בקרע קטן, נאמר בדרגה אחת שלא מדמם. תפר הוא גם התערבות ואני בגדול נגד התערבויות ללא צורך.ואם יש ספק אין ספק אז לא הייתי נוגעת. גם תפר אחד בודד יכול לקבע הצמדת הרקמה בצורה לא בהכרח מדוייק ומאוזן חוסר בעוד שאני סומכת יותר על הטבע במקרה כזה. תפרים אינם חפים מחסרונות. היו פה שרשורים בעבר הלא רחוק בהן נשים סיפרו על נזקים שנעשו להם עם תפרים גרועים.ואגב, גם תפרים יכולים להפתח. אני חושבת שעצם התפר שמצריך ניקוב הרקמה שוב ושוב בעזרת מחט מאלץ את הגוף להתמודד עם עוד פגיעה ויוצר מנהרות מנהרות של איחוי. אם היה לך פעם חור באוזן ש"נסתם" תוכלי להבין למה אני מתכוונת. זו באמת שאלה שהתשובה עליה אינה חד משמעית. זה מעניין אותי ואיני רוצה לשלוף תשובה לא מגובה במידע מלא. אבדוק את הנושא יותר לעומק מול מספר אנשי מקצוע מכיוונים שונים (גינקולוגים, מיילדות, פיזיותרפיסטיות) ואנסה לגבש תשובה מושכלת יותר.
 
אויש, טעויות הקלדה../images/Emo163.gif

"גם תפר אחד בודד יכול לקבע הצמדת הרקמה בצורה לא בהכרח מדוייקת ומאוזנת בעוד שאני סומכת יותר על הטבע במקרה כזה"
 

swann

New member
פעם אחת תפרו לי ופעם שניה לא

קודם אני חייבת לציין שמדובר בקרע קטן, לא בפרינאום אלא בחלק העליון. בלידה הראשונה נקרעתי ותפרו (3 תפרים). זה הציק לי. ולא נמס כמו שהבטיחו. אחרי 3 שבועות הלכתי שיוציאו לי את זה. בלידה השניה נקרעתי באותו מקום. המיילדת (בבית) אמרה שאפשר לתפור וזה כנראה יהיה תפר אחד. ואפשר גם לא לתפור וזה תלוי בי. החלטתי שלא. ההחלמה היתה מהירה יותר וגם לא הציק בכלל. כן שרף במתן שתן אבל הרבה פחות ימים. בלידה השלישית לא נקרעתי בכלל.
 

מונקית

New member
שאלה טובה!

את השניים וחצי תפרים שעשו לי הרגשתי ממש!!! ואמרתי לעצמי שבפעם הבאה- בלי תפרים בכלל!
 
מנסיון אישי שלי

היו לי שני קרעים, אחד תפרו והשני לא. את זה שתפרו - היה לי סיוט בגלל שנפלתי על רופאה נוראית שלא ידעה לתפור וגרר אותי לחצי שנה של טיפולים אצל יעל דנן. א-ב-ל גם זה שלא תפרו היה סיוט סיוט סיוט סיוט סיוט. זה זכור לי כהרבה יותר גרוע מכאבי הלידה. הלכתי לבקש קטטר אחרי שלא יכולתי לתת שתן במשך יומיים. הצריבה היתה כ"כ גדולה שפשוט לא יכולתי לתת למוח את הפקודה לתת שתן. אלו היו BY FAR הכאבים הכי רציניים שעברתי - הקרע ללא התפר.
 

shlomitit

New member
היה לי קרע קטן ואחרי התלבטות קצרה

הוחלט לשמחתי הרבה שאפשר לתת לו להתאחות בלי תפרים, אבל ההחלמה שלו לא היתה אידיאלית בכלל. עם זאת, כשטופלתי אצל יעל שוראקי ושאלתי אותה אם זו היתה החלטה טובה לא לתפור היא אמרה שכן, ושההחלמה הלא אידיאלית היא עניין אינדיבידואלי וכנראה העור שלי לא מצטלק טוב כל כך, או משהו כזה. (גם מהצלקת של הקיסרי שלי היא לא התלהבה, וזה היה כשלוש שנים אחרי הניתוח.)
 
אז שאלתי

כל מני אנשי מקצוע בתחום הלידה ויש שונות גדולה המבטאת את הגישות השונות. נו, לא מפתיע. בגדול, בבי"ח נוטים לתפור יותר מהר בעוד שמיילדות בית נוטות לסמוך גם בנושא הקרעים על הגוף שירפא את עצמו בצורה הטובה ביותר, ורובן גם שואלות את היולדת מה היא בוחרת לעשות, כפי שנאמר פה בשרשור. כשיש דימום תופרים בשתי הגישות. תכל'ס גם בבי"ח אי אפשר לתפור אישה נגד רצונה וכדאי שהאישה תבקש לדעת מה מצב הפרינאום שלה אחרי הלידה על מנת להיות שותפה להחלטות על הטיפול הרצוי לה. כמו בלידה בכלל. אחרי אפיזיוטומיה אין מה לדבר, תופרים.
 

orit49

New member
תודה רבה על התשובה המעמיקה והבדיקה

 

ayala26

New member
אני לא כל כך מבינה את השאלה מה עדיף

כי הרי חתך יזום הוא פעולה יזומה וקרע ספונטני או שהוא מתרחש או שלא. האם חותכים בדיוק בשניה שרואים שעומד להקרע? ואיך יודעים איפה לעצור? האם חותכים בדיוק כמה שהיה עומד להקרע (איך יודעים?) ולא יותר מדי? אולי בדיעבד אפשר להשוות - חתך יזום לעומת קרע שהיה נוצר לבד בדיוק במקום שחתכו אבל האם אפשר לדעת בוודאות שלולא היו חותכים היה נוצר קרע כזה?
 
איילה התחושות שלך הן כ"כ מדוייקות והשאלות שלך

הן מאוד במקומן- נכון, אפשר לנבא בערבון מוגבל את הקרע. הרקמה בדר"כ הופכת ללבנה כשהיא עומדת להקרע בזמן ההכתרה ומיילדות מנוסות ויודעות לזהות כשזה עומד לקרות. כמה יקרע? אי אפשר לדעת. האם חתך עדיף? עדיף למי? לאישה? למי שצריך לתפור? אולי חתך "מבוקר" מפנה את הלחץ למקום אחד (בארץ חותכים חתך מדיו לטראלי, ז"א אלכסוני) אך הוא גוזר על האישה דרגה שתיים ומעלה כפי שכתבתי כבר בשרשור זה. אולי אותה אישה היתה יכולה לעבור את הלידה עם מיקרו קרעים או קרעים קטנים המפוזרים יותר אך חמורים פחות . זה יותר קשה למי שתופר אבל יותר קל לאישה להחלים כי הקרעים הם אורגניים והולכים עם כיוון סיבי השריר. מתי חותכים? תלוי בהרבה גורמים. אין תשובה אחידה. מה שכן, עדיף בשלב ההכתרה כשהפרינאום מאוד מתוח ודק. לאמהות שלנו היו עושים הרבה אפיזיוטומיות מוקדמות בלידה ראשונה, כי למה לחכות אם גם ככה צריך תיכף לחתוך ואז הנזק היה גדול יותר.(אפיזיוטומיה היתה מבוצעת כהליך שגרתי בכל מבכירה). נכון, אי אפשר לתת לאותה אישה ללדת פעמיים את אותה הלידה ולהשוות חתך לקרע ספונטני. אבל אפשר בהחלט ללמוד מהמחקרים שנעשו ומפיזיותרפיסטיות טובות כיעל שוראקי. בכל מקרה, לא ניתן לדעת אם לולא היו חותכים היה נגרם קרע ספונטני. סביר שלא ואם כן יש סיכוי גדול להחלמה טובה יותר. לכן כדאי ללמוד היטב על כללי הבטיחות בשלב השני שישמרו על רצפת האגן שלנו ועל פרינאום שלם. המאמר של ד"ר ברנדט דה גאסקה באתר של רותי קרני הורוביץ מסכם אותם יפה. כמו כן להכין את הפרינאום ללידה בדרך שמתאימה לאישה, יש דרכים רבות לשפר את הדיאלוג עם ערסל השרירים התומך אותנו. לעשות כל דבר שיעזור לנו לשמור על פינאום שלם. הוא חשוב לנו מדי כדי שנזניח אותו.
 
למעלה