כתבה על חתך חיץ

יעלה 999

New member
כתבה על חתך חיץ

אז קיבלתי במייל כתבה מהאתר של כללית: זה מתחיל מהכותרת: "חתך חיץ או חתך טבעי" מה זה חתך טבעי? יד אלוהים יוצאת מהשמיים אוחזת בסקלפל? ומה עם האפשרת השלישית: ללדת בלי נזקים? אחר כך מגיעה כותרת המשנה: "חתך חיץ נועד לשמור על בריאותך ולמנוע ממך סיבוכים בזמן הלידה. אולם יש מי שסבורים כי עדיף לאפשר לטבע לעשות את שלו". תרגום: יש כמה מוזריקים שמתנגדים לכל סוג של קדמה וטכנולוגיה וחושבים שעדיף להמנע ממשהו שנועד, בסך הכל, לשמור על בריאותך ולמנוע ממך סיבוכים. ואז קוראים את הכתבה והפתעה הפתעה: "אין עדויות לכך שחתך חיץ מקטין את הכאב לטווח קצר או ארוך לאחר הלידה לעומת קרע עצמוני, וייתכן שההפך הוא הנכון. אין הוכחה מבוססת לכך שחיתוך חיץ מזרז חזרה לקיום יחסי מין או מקטין את הכאב בעת קיום היחסים. חיתוך אמצעי-צדדי קשור להחלמה ממושכת ובעייתית יותר. אין ככל הנראה הבדל בשיעורי זיהום מפצע של חיתוך חיץ לעומת קרע עצמוני. אין עדות לכך שקל יותר לתקן חתך חיץ לעומת קרע עצמוני. יישום מוגבל של חיתוך חיץ מקטין את השיעור הכולל של משך תיקון וכמות חוטי תפירה. למעשה, אין כל הוכחה לכך שחיתוך החיץ עדיף על פני קרע עצמוני מבחינת כל המדדים שנבדקו של חומרת הנזק לחיץ. בנוסף, קיים הסיכון לאיבוד דם – כמות הדימום לאחר הלידה עולה באופן משמעותי לאחר ביצוע חתך חיץ".
 

PrncsBamby

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

האם מישהו יכולה להעיד מנסיון על ההשלכות של חתך חיץ שהיו לה (הצלקת, מבנה הנרתיק וכו...)
 
לי היה בלידה ראשונה

הצוות ניסה להימענ אך לבסוף הוחלט לבצע "חתך קטנטן" לדברי המיילדת כאב לשבת ולקום בשבוע הראשון שאחרי הלידה ו..זהו
שום השפעה מעבר לזה
 

aviviel

New member
ולי היה בלידה ראשונה חתך שעד היום משפיע

על חיי. פגעו לי בעצב רצפת האגן, סבלתי מבריחת שתן מאסבית במשך החודש הראשון (למעשה, חוסר שליטה מוחלט) ועברתי תהליך פסיותרפיסטי ארוך ולא נעים כדי לשקם את מה שניתן היה לשקם. תפרו אותי גרוע, התפרים הכאיבו לי במשך שלושה שבועות במידה כזו שלא יכולתי לשבת (הגניקולוג הגאון שלי לא התייחס לתלונה שלי בשבוע הראשון שלאחר הלידה, בטענה שהתפירה "מצוינת". אחר כך אמר לי שבאמת תפרו אותי זוועה, רק שהוא לא יכל לראות את זה בגלל הבצקת). גם ההנקה נפגעה בגלל האושר הזה: אני לא יכלתי, כאמור, לשבת, ומאידך - הבן שלי לא יכל לינוק ברוב התנוחות בגלל שהלבישו עליו את הואקום עקום (על הצד), והיה לו קשה לפתוח את הפה. מעבר להשפלה, לתחושת האינוס ולפגיעה בי ובבני שמלוות אותי עד היום, גם הארגון מחדש של האנטומיה שלי מפריע (אפילו שכבר התרגלתי, וזה כבר לא ממש משנה): תזכורת מתמדת למה שהיה.
 
חתך יזום+ואקום לפג

אבל מודה- שום השלכות. תוך 24-21 יום חזרתי לעצמי והיום אני אפילו לא יכולה להרגיש את הצלקת..... לא מרגישה שום הבדל במבנה וכו'
 

כתומה30

New member
בתור מי שהיה לה קרע ספונטני

אני חייבת לומר כמה מילים: קודם כל לפני הלידה השתכנעתי שעדיף קרע ספונטני על חתך יזום, בעקבות קריאה פה ובמקומות אחרים. בלידה (ראשונה, זה היה ויב"ק) חזרתי וביקשתי מהמיילדת לא לחתוך טותי. היה קרע בדרגה ראשונה. המיילדת אמרה שלחצתי כשהיא אמרה לא ללחוץ עכשיו... אני כנראה פיספסתי את זה בין שלל ההתרחשויות... בכל אופן יש לי יסוד סביר להניח שהיתה תפירה בטווח של בין "לא משהו" ל"קטסטרופה" (בדיעבד הסתבר שהרופאה שתפרה אותי נפצעה בכף היד שלה כמה שעות לפני כן. היד החבושה היתה בתוך כפפה, לא ראינו את זה בחדר הלידה
). ההחלמה היתה זוועה (וגם זה אנדרסטייטמנט). או שאני גרועה בלהתמודד עם כאב (קצת יותר קשה לי להאמין אחרי 8 שעות בחדר לידה בלי אפידורל). אני חושבת שרק כעבור שבועיים הכאב הפך ליותר נסבל, ולקח עוד לפחות שבועיים עד שאפשר היה להרגיש את מה שקורה שם כ"רגישות" ולא כ"כאב". היום, שנתיים אחרי, אני מורחת שם ויטמין E במטרה לחזק את רקמת הצלקת לקראת הלידה. וכל פעם מחדש נחרדת לגלות כמה עדיין רגיש לי שם
ומה יקרה לזה בלידה הקרובה
אז לגבי מה עדיף - אני עדיין נוטה להאמין שספונטני. אבל להרגשתי, לגבי ההחלמה והתוצאות ארוכות הטווח - יש גם חשיבות אדירה למקצועיות של התפירה.
 
../images/Emo45.gif הוצאת לי את המילים מהפה!

היה לי קרע ספונטני, קטן, שהתלבטו אם לתפור או לא. התוצאות של התפירה הנוראית שלו ילוו אותי כל החיים. אגב, המלצה מכל הלב - אם את יכולה, אפילו במאמץ (כי אני זוכרת שאת לא מהמרכז) להגיע פעם אחת ליעל דנן - זה יעשה לך פלאים שאת לא מאמינה בכלל. אני במקומך (והאמת? זה בדיוק מה שאני עשיתי לפני שבועיים) - מרימה אליה טלפון, מסבירה את המצב ואת היותך בחודש תשיעי ומבקשת שאם מישהי מבטלת היא תכניס אותך במקומה. אפילו טיפול אחד יעשה לך פלאים. מנסיון אישי. (ואם לא זה, אז אחרי הלידה, בלי קשר לתוצאותיה בהקשר הזה - לכי אליה! היא פותרת בעיות כאלה גם לנשים אחרי שנים ארוכות).
 

כתומה30

New member
אפשר לשאול מה יעל דנן עושה?...

כלומר מה המקצוע שלה? מה כולל הטיפול? מהתיאור שלך זה נשמע ממש קסם... בשביל זה אני עשויה להגיע גם עד הירח... דבר אחד למדתי ללידה הקרובה - אם צריך יהיה לתפור, אני אהיה הרבה יותר מעורבת בזה. בלידה הקודמת הייתי באופוריה בשלב הזה, לא היה לי אכפת מכלום, וגם לא חשבתי על כמה זה שלב מכריע וחשוב לבאות. באה רופאה, היתה נחמדה, התפירה עצמה נורא הלחיצה אותי לפני שזה התחיל, אבל עבר עליי סביר במשך התפירה. בפעם הבאה אם יהיה צורך, אני אתעקש על רופא מומחה, אני אבקש בשיטה של תפר - תפר וכו'. באיזה שבוע את, אגב? (גם ויב"קית או שאני מערבבת עם מישהי אחרת?...)
 
יעל דנן

תעשי עליה חיפוש, כותבים עליה כאן בערך פעם בשבוע. יש גם הודעה משתפכת שלי עליה מלפני שנה וחצי בערך. בגדול, היא אוסטאופטית ופיזיוטרפיסטית לרפצת האגן. היחידה בארץ שמשלבת בין שניהם. הטיפול אצלה הוא ידני, כולל סוג של "מסאג'" לצלקת עצמה, כולל עיסוי פנימי של נקודות ספציפיות בנרתיק שהיא מוצאת כבעיתיות, וזה לא יאמן כמה המצב משתפר מפעם אחת (שלא נדבר על מספר טיפולים אם יש זמן). התורים אצלה הם ארוכים מאד - לפני שבועיים היא אמרה שהתור הבא הפנוי אצלה הוא בסוף אפריל, אבל בגלל ששמעה שאני בתשיעי כתבה לעצמה והתקשרה אלי כעבור כמה ימים כי מישהי ביטלה. עלות כל טיפול - 400 ש"ח, יש החזר אם יש לך ביטוח פרטי לטיפולים אלטרנטיביים. אגב, היא גם מוכרת משחה שנקראת "חתכון" שמכילה גם ויטמין E אבל עוד דברים ומיועדת בדיוק לזה. אני כרגע ב-37+4, לא ויב"קית. לדעתי ילדנו בערך באותה תקופה גם בפעם הקודמת (אני ילדתי ב-30 לאפריל 2008).
 

כתומה30

New member
תודה

אני ילדתי בינואר 2008 (וגם בדצמבר 2004, אם כבר...) רשמתי לפני את מה שאת אומרת על יעל דנן. אגב, כשאת כותבת ש"המצב משתפר" - למה את מתכוונת? כי ביום-יום אני לא מרגישה שום בעיה שם. מה אמור להרגיש אחרת בעקבות טיפול כזה? (אם לא מתאים לך פה אז אפשר במסר)
 
המצב משתפר פלאים

א. אני מצטטת אותך "כל פעם מחדש נחרדת לגלות כמה עדיין רגיש לי שם" - הטיפול שלה עוזר להפחית (ויש נשים שגם יגידו להעלים) את הרגישות הזו. ב. להקטין את הסיכון לקרע נוסף באותו מקום ג. אחרי הלידה - בתקווה שלא יהיו הפעם תפרים אבל אם יהיו - להחלמה מהירה וסימפטית הרבה יותר.
 

aviviel

New member
אני רצתי אליה לטיפול ברגע ששמעתי עליה

כחודש אחרי הלידה, עשיתי שלושה טיפולים (מביך מאוד, אגב, אפילו שהיא מקסימה). במהלך הטיפול עצמו הרגשתי איך היא משנה את הרקמה, וההבדל בין הטיפול הראשון לשני היה ממש מדהים. אני לא יכולה לומר מה היה קורה אם לא הייתי מטפלת, אבל אם קראת את הודעתי הקודמת בשרשור הזה, ודאי תצטרפי אליי לניחוש שסביר להניח שהייתי סובלת מכאבים וחוסר גמישות באזור גם היום. בקיצור: טיפול חובה לכל מי שהצלקת מפריעה לה.
 
../images/Emo45.gifאיכות התפירה חשובה כאן מאד

זה גם עניין של מזל ושל גנטיקה. לי היה חתך יזום, אמנם כאב לי אבל ההחלמה היתה יחסית קלה והיום אין זכר לחתך (אני מניחה שיש שם צלקת אבל היא לא מורגשת ולא מפריעה לי בשום צורה). לחברה שלי היה קרע קטן ספונטני, כל כך קטן שלא טרחו לתפור אותו בכלל. לאחר חצי שנה של אי נוחות וכאבים היא עברה ניתוח תיקון כדי להחזיר את הרקמה למקומה. אני מסכימה שהיום חותכים בקלות רבה מידי ולא תמיד כשצריך, ועדיין אני מאמינה שלפעמים צריך לחתוך. קשה לי עם הקביעה שתמיד קרע ספונטני עדיף. אני חושבת שכאן מאד חשוב שהמיילדת תפעיל שיקול דעת ותחליט מתי נכון לחתוך.
 

savvysunflower

New member
שאלה

למה קשה לך עם הקביעה שקרע ספונטני עדיף? יצא מחקר מסורוקה ממש לא מזמן שחתך יזום לא רק שלא מוריד את הסיכון לקרע רציני ספונטני, אלא מעלה אותו, כיוון שעור חתוך עלול להיקרע עוד יותר (דוגמת שקית הקטשופ עם החריץ לפתיחה קלה...
). אני מכירה מישהי שזה קרה לה, כמו שכתבתי למעלה, והשיקום היה פשוט גיהנום. העניין הוא שאי אפשר לנבא מה יקרה; אי אפשר לדעת אם הקרע הספונטני באמת יהיה יותר גרוע מחתך יזום, ויכול להיות שהחתך עצמו יגרום לקרע רציני ביותר. הצורך האמיתי בחתך שיש מפעם לפעם, לפי מה שאני מבינה, הוא לא קשור לקרעים, אלא למצוקה עוברית ולצורך לשלוף את התינוק החוצה כמה שיותר מהר. אם היולדת נמצאת בתנוחה טובה, היא רפויה, והיא לא לוחצת בכוח, הסיכוי שהיא תיקרע יותר גרוע ממה שהחתך היה גוזר עליה הוא די קטן לפי הבנתי. למיילדות בית כמעט ולא יוצא לבצע חתך, ושיעורי הקרעים הרציניים אצלן עדיין קטן מאלא של ביה"ח. ונדמה לי שכשהן כן חותכות זה רק בגלל מצוקה. יכול להיות שאני טועה.
 

savvysunflower

New member
מכירה מישהי

בעברה חתך יזום שנקרע בלידה ראשונה. היא אמרה שהשיקום מהקיסרי שהיא עברה בלידה אחרי זה היה הרבה יותר קל. ...
 
חוץ מהטראומה הנפשית והגופנית? לא הרבה.

בעשרה ימים הראשונים - הכאב היה נורא. הוא היה הרבה יותר נורא מהכאב של הלידה. כי בלידה היו הורמונים, והיה לי זמן להתרכז רק בעצמי ובכאב והיו הפסקות בין ציר לציר. והתפרים זה פשוט כאב לי, כשישבתי כשעמדתי כששכבתי וכשהלכתי. וזה זה היה נורא, לפחות בשבילי. הדבר הראשון שאמרתי לאחותי כשראיתי אותה בפעם הראשונה אחרי הלידה היה להגיד לה שכשהיא תלד, היא תכין את הפרינאום שלה, ולא תתן שיחתכו אותה. היא הייתה בת 22. ובשבוע הראשון הייתה תופעה עוד יותר מפחידה שהרגשתי שהכאב הולך ומחמיר. אחר כך התברר שזה נכון, כי מתפתחות בצקות סביב התפרים. זה מחריד. וכמובן, את לא יכולה להתרכז כל היום בלהקל על הכאב שלך, כי את כבר אמא. ואת צריכה להתרכז במישהו אחר. אחרי שבוע התחלתי להרגיש שזה משתפר, אחרי עשרה ימים בערך זה כבר היה יותר כמו זיכרון של כאב, ונראה לי שאחרי שבועיים לא נשאר הרבה מהכאב עצמו. עדיין, הפעם הראשונה שחזרנו ליחסי מין, הייתה מפחידה, וטיפ טיפה כואבת. הפעם השניה כבר הייתה בסדר גמור. לא מרגישה שום שינוי במבנה, לא יודעת איפה הצלקת. אבל עצם המילה תפרים יכולה לעורר אצלי את הכאב במלוא עוצמתו (מה שהמילה צירים כמובן לא עושה, ולא עשתה בערך שעה אחרי הלידה) עכשיו כשאני חושבת על זה בא לי לבכות.
 

כתומה30

New member
../images/Emo201.gifאוי זה נשמע כ"כ מוכר

אצלי הצטרף לזה גם פצע נוראי בפיטמה, פתוח ומדמם...
היו שבועיים ראשונים שעד היום קשה לי אפילו לדמיין אותם (חוץ מהתינוקת היתה גם בת 3 בבית). בשבוע השלישי הפצעים ב"שתי החזיתות" התחילו להחלים, ואז חטפתי דלקת גרון איומה לכמעט שבוע נוסף
מגיע לי פעם אחת פוסט סביר, לא?
 
החלמה מחתך יזום

שלום, רק התחלתי לקרוא כאן, אני לא בהריון, אבל חושבת על אחד כזה
לפני קצת יותר מחצי שנה ילדתי בואקום עם חתך יזום, וההחלמה היתה נוראית. הכאבים היו קשים ביותר, עד כדי כך שלא יכולתי ללכת זקוף בשבוע הראשון. כמו שאחרות כתבו, הכאב הלך והתגבר לאורך השבוע הזה בגלל הבצקות, ובנוסף "נהניתי" מתוספת מפוקפקת של חשד לזיהום בתפרים, שטופל ע"י אנטיביוטיקה מקומית ואנטיביוטיקה דרך הפה. לא נורא, אבל לא כיף להתרוצץ בין רופאים (מוקד ורופאת נשים) בשבוע שאחרי הלידה, ולהשאיר קטנצ'יק יונק בבית. אחרי שבועיים היתה הקלה משמעותית, אבל הכאב הורגש עד בערך חודש אחרי. לפני כחודש עברתי טיפול של צריבת פוליפ, אשר הוסבר לי שנוצר מהצטלקות לא טובה של החתך. הסיבה לטיפול היתה כאבים ורגישות בזמן קיום יחסי מין, והרמת משאות (כולל תינוק מתוק), והסיבה לרגישות אובחנה כפוליפ. הטיפול לווה בכאבי תופת, עם כאבים שדמו לכאבים של החתך אחרי הלידה גם בהחלמה שנמשכה כיומיים (אולי אני מפונקת... לא יודעת...). היום טפו טפו הכל בסדר. בלידה הבאה אני מקווה שלא אצטרך ואקום, מה שבטוח, שאתעקש מאוד שלא יעשו חתך. דווקא נטיתי לחשוב לפני הלידה שהחתך אכן בא למנוע קרעים חמורים יותר (אפילו השתתפתי בויכוח בנושא בפורום הריון ולידה בשבוע בו ילדתי). אוהו כמה טעיתי... למדתי לצערי בדרך הקשה. בכל מקרה, פרט להחלמה מהחתך, חווית ההתאוששות מהלידה וההסתגלות לאימהות זכורות לי לטובה, כך שהכל היה שווה
.
 
אני רק יכולה לספר סיפור

על מישהי שאני מכירה. היא עברה שתי לידות בי"ח עם חתכים ותפרים, ולידת בית עם חתך. המיילדת אמרה לה שאין חובה לתפור, זו בחירה שלה. היא החליטה לא לתפור ולתת לחתך להתאחות, ולטענתה זה החתך שהחלים הכי טוב.
 
למעלה