והיום יש כתבת תגובה מהמנכ"ל.
ראו ב- http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3429570,00.html אני חושבת שבנסיבות זו התשובה הכי אינטליגנטית לה ניתן היה לצפות... ליאורלילי - תודה על ההתענינות באימא. אנחנו בתקופת רגיעה, שני ההורים מאוזנים עם תרופות, כל אחד מהם חי בחדרו ובעולמו, אימא מרחפת לה ללא עבר וללא עתיד, אבא יותר מודע למצבו (ולכן הרבה יותר אומלל). הפיליפניות מתרוצצות סביבם ביום ובלילה, בין האכלה להחלפה, בין קופת חולים לצביעת שיער, בין חלום ביעותים לבין קניות/ניקיון/בישול, בין לענות 100 פעמים ל- "מה השעה עכשו"?, "איזה יום היום", "מה אני צריכה לעשות עכשו" (שאלה חוזרת ונשנית של אימא, שגם אני לא יודעת איך בדיוק לענות עליה.) לא מצפים להטבה, אבל מקווים שלא תהיה הרעה (או שכשתהיה - שלא תלווה בכאב וביסורים כמו הנגלה הקודמת).