כתבה ב- ynet

מקמיקא

New member
אין לי ספק שהוא שלם עם עצמו

אבל החיים הם לא רק אני, עצמי ואנוכי. הסביבה שלי היא חלק גדול מהחיים שלי, אני יכול להתמודד עם המציאות בלעדיה, אבל אני אסבול הרבה יותר כך. יש קשרים שאני חייב - קשרים משפחתיים, קשרי עבודה, אפילו אם אני מתעלם מקשרים חברותיים. ולמען האמת? אני לא ממש מוקיר את המחשבה של דודה שלי אומרת לי 'איך אתה יכול להשלים עם זה שאשתך מתפרפרת?' או לחלופין לשקר לה במצח נחושה. "על הזין שלי מה כולם חושבים עליי" זה נחמד מאוד, ואפשר לשכנע את עצמך שככה זה צריך להיות, אבל זה לא. אם היינו חושבים ככה באמת, היינו חיים בודדים, עושים רק את מה שטוב לנו, כי הרי, לא אכפת לנו מה חושבים עלינו. המציאות היא לא כזאת. זה נאיבי, מתנשא ומנוקר להתעלם מהיחס של אנשים אחרים כלפיך.
 
מי אמר שאין לו קשרים?

עדיין, אני חושבת שזה די טבעי לשמור את חיי המין שלך לעצמך, ואני לא רואה סיבה שהוא יצטרך לספר לדודתו לאילו חוגים אשתו הולכת, מתי ועם מי. עד כמה שהבנתי מהכתוב הם שמרו על דיסקרטיות וזה לא שהיא הסתובבה בפאבים בכל העיר עם בחורים צעירים בזמן שהוא ישב בבית... יש הרבה נושאים שבהם אתה לא צריך לשקר, אתה פשוט לא צריך לדבר, מאחר שזה לא עניינו של אף אחד. אם אתה לא תספר, גם לא ישאלו. זה בינו לבינה, לא בינם לבין העולם. לאנשים שאוהבים אותי חשוב שיהיה לי טוב, ולאחרים שלא אכפת ממני, גם לי לא ממש אכפת מהם... וכן, אני חושבת שבכל מה שנוגע לחיים זוגיים בכלל ולחיי מין בפרט, אתה אמור לעשות אך ורק מה שטוב לך. אלה החיים שלך לא של הסביבה. הסביבה לא צריכה לחשוב כלום מאחר שסביבה נורמלית לא דוחפת בכוח את אפה למיטה שאיננה מיטתה. לא אמרתי להתעלם מהיחס של אחרים; אמרתי להתעלם מאנשים שאין סיבה להתייחס אליהם, למשל, טוקבקיסטים. שמע, כשהייתי בצבא, בת 19, החבר הראשון שלי היה בן 18, בסוף י"ב. הוא היה צעיר ממני בפחות משנה, ומה כבר ההבדל הגדול בין נערה שהתגייסה לפני חודשים ספורים לבין נער שיתגייס אוטוטו? (פרט לפז"ם...) אין ספק שבעיניים בוגרות זה נראה אדיוטי, ואכן לרוב המבוגרים זה לא הזיז והם לא ראו הבדל גדול בין 18 ל-19. צודקים. גם אני לא ראיתי, וגם הוא לא; זה לא הפריע לו, זה לא הפריע לי, זה לא הפריע לחברים שלנו... אבל כשסיפרתי לזרים? או-הו, כמה הרמות גבה שאני ספגתי! "מה?! החבר שלך צעיר ממך?! הוא עוד בתיכון?!?!?!"
כאילו, מי ישמע, איזה ביג דיל, הרי לפני דקה וחצי גם אני הייתי בתיכון... אז מה הייתי אמורה לעשות? לחפש חבר מבוגר יותר, או ללכת עם נטיות לבי? ברור שזה לא הזיז לי; התגובות ההן הצחיקו אותי אז כפי שהן מצחיקות אותי היום. החבר הנוכחי שלי נמוך ממני, הנה עוד "חוק" נורמטיבי שהעזתי לשבור, אויה.
ובניגוד לגיל, זה משהו שישר רואים, גם זרים מוחלטים. להגיד לך שאנשים לא מרימים גבה? (לרוב בשקט, כי בכ"ז, לא נעים...). מרימים. להגיד לך שזה מזיז לי? על הזין שלי. אני לא אמורה לבחור את בני זוגי ולנהל את חיי הזוגיות שלי לפי נורמות מוכתבות מלמעלה. אני עושה מה שטוב לי, והחברים שלי מקבלים אותי כמו שאני ואף אחד לא אמר מילה ולדעתי לא מתוך נימוס, אלא פשוט כי הם לא חושבים ככה. ככה זה כשאתה עושה משהו שנחשב חברתית ל"חריג". אנשים מסתכלים, אנשים מרימים גבה, אנשים חסרי טקט (או טוקביקיסטים שמרשים לעצמם להשתלח באדם שאינם מכירים ושאינו מכיר אותם, הידד לאנונימיות) גם מדברים בקול רם. אם יש להם בעיה עם זה, יש להם בעיה עם זה. זו ממש לא הבעיה שלי... וברגע שתבין ש"על הזין שלי" זה לא קשור להתנשאות או לניכור כי זה לא קשור ליחס שלך לסביבה אלא לאופן שבו אתה מתייחס (או ליתר דיוק, לא מתייחס) לשיפוטיות של הסביבה. לזה שאתה מפסיק לחיות בפולניות ה"ככה צריך" וחי את החיים שלך כמו שאתה רואה לנכון, בלי ה"מה יחשבו" או "מה יגידו". בשנים האחרונות נשברו הרבה טבואים, והרי פעם גם זוגות חד-מיניים נאלצו לחיות בארון בגלל ה"מה יגידו", אז לשם אתה רוצה לחזור?
 

מקמיקא

New member
הבעיה שלי היא לא עם מה שזרים אומרים

אלא עם מה שהקרובים שלי אומרים. הבעיות שהיו לך הן לא ממש ישימות או אפילו קרובות למצב שבו הוא נמצא. גם אני טעמתי את הטעם של סביבה שלא אוהבת את מה שאני עושה, גם מקרוב וגם מרחוק, ואני יודע שאני לא צריך להכתיב את מה שאני עושה בהתאם - אף פעם לא אמרתי ככה. מה שאמרתי הוא שהמצב שבו הגבר הזה נמצא, המצב שלי נראה הכי סביר שאני אגיע אליו במערכת יחסים ארוכת טווח (כי באמת, מה הסיכוי שאני אמצא מישהי א-מינית שתתאים לי בדיוק), והוא מצב קשה מאוד (הרבה יותר קשה מלהתמודד עם זה שהחבר שלך נמוך ממך...), ואני אצטרך - בנוסף להתמודדות עם הסיטואציה המסובכת הזאת - להתמודד גם עם הסביבה הקרובה שכנראה תהיה נגד המהלך. כי בכנות, גם בלי הטוקבקיסטים, את מכירה את החברה בערך, את רוצה להגיד לי באמת שרוב מי שאני מכיר לא יחשוב שאני סמרטוט? אולי לא כולם יידעו - אבל הם יידעו משהו. אני לא מתכנן להסתיר את הא-מיניות שלי לנצח. אם החברה שלי (או אישתי) תהיה מינית, יעלו שאלות, וזה נכון שאני לא חייב לכולם תשובה, אבל שוב, אני צריך את התמיכה של אנשים סביבי, ואני לא רוצה להרחיק אותם מפני, אז כנראה שלפחות חלקם ידעו. והידיעה שהתגובה שלהם כנראה הולכת להיות כמו של הטוקבקיסטים הזאת (יותר בעדינות, יותר בטאקט, אבל בכל זאת) - זה מאוד, מאוד מייאש.
 
אבל אני אומרת בדיוק את ההיפך!

א. אתה לא חייב לספר לסביבתך מה שאתה לא רוצה, ותתפלא כמה מעט אנשים חושבים בכלל בכיוון של א-מיניות (בעיקר כיוון שאין להם מושג). ב. האנשים שקרובים אליך ותרצה לספר להם לא יחשבו שאתה סמרטוט כי הם אוהבים אותך ומכירים אותך, ואם הם כן, אז הם כנראה לא קרובים אליך כמו שחשבת. ג. אתה כותב כרגע ממקום של יאוש ושל אומללות, בעוד הוא כותב ממקום של אושר. זה הבדל תהומי. כשטוב לך בחייך ואתה מרגיש שלם עם עצמך, זו בדיוק הנקודה שבה לא אכפת לך אם חושבים שאתה סמרטוט או לא. יש לך מספיק כוח וביטחון עצמי כדי לחייך חיוך שבע רצון ולהגיד "שיחשבו מה שהם רוצים, על הזין שלי". זו הנקודה שאתה מתעקש לפספס.
 
חשבתי על זה עוד קצת: הסמרטוט הוא אצלך בראש.

הסיבה שאתה רואה את זה כמאייש, היא שהפתרון שהוא מצא לחיים, שהוא מתאר באושר גדול, לא מתאים לך. איפה שהוא מצא אושר, אתה רואה יאוש. אז אם זה לא מתאים לך - אל תבחר בזה! כי אם אתה תרגיש סמרטוט, אז ודאי שתיקח ללב אם אחרים יחשבו את זה. אבל אם יהיה לך טוב, לא יפריע לך שחושבים שאתה סמרטוט, כי לא תרגיש סמרטוט. זה כמו שמישהו יגיד עליי שאני טפשה. אז מה? אני יודעת שאני לא... שיגיד, מה 'כפת לי. אם מישהו שאני מעריכה יגיד שאני טפשה, אז אני אעלב. מצד שני, חבריי לא יקראו לי טפשה, אחרת הם לא היו חבריי... אתה בן כמה? 20? כל החיים לפניך. תפסיק לחשוב מחשבות מיאשות ותתחיל לחשוב מה אתה עושה כדי להפוך את עצמך לאדם שמח יותר.
 

מקמיקא

New member
את כל הזמן משליכה את זה עליי

במקום לנסות להבין את מה שאני מנסה להעביר... א. אם החברים שלך לא יגידו לך שאת טיפשה כשהם חושבים שאת טיפשה - החברים שלך צבועים. ב. אני לא חייב לספר לאף אחד - אבל אני *רוצה* לספר לאנשים, כי אני לא רוצה לעבור את זה לבד. ג. הפתרון שהוא מצא ושהוא השלים איתו (אני בטוח שכשהוא הוא היה צעיר, זה לא היה איך שהוא דמיין את המשפחה שלו) זה פתרון רחוק ממושלם מבחינתי. לדעת שאישתי, האישה שאני מאוהב בה לחלוטין, הולכת ומחפשת סיפוק אצל גברים אחרים, זאת מחשבה קשה שדורשת סבלנות, אהבה, אמון, והקרבה. זה משהו שאותו הבחור היה מוכן לתת, והיא הייתה מוכנה לקבל, ובסופו של דבר - שניהם הרוויחו מכך והגיעו לאושר ועושר. אבל זה לא משהו שקל לתת, וזה לא משהו שכל אחת תקבל, וכדי שזה יקרה, שניהם היו צריכים לעבור תהליך. ואותו הם אכן עברו, ואני בטוח שהוא לא היה קל. אם וכאשר אני אצטרך לעבור את התהליך הזה, אני ארצה לעבור אותו בעזרת החברים שלי והמשפחה שלי, ולא כשההנ"ל חושבים שהפתרון שגוי לגמרי בגלל שהוא עושה ממני סמרטוט. ושוב - לא כי אני חושב ככה, אלא כי הם חושבים ככה. ואני אצטרך את התמיכה שלהם כדי לעבור את זה.
 

inbardaf

New member
מקמיקא, בא נסכם את הדיון במשפט:

‎Be who you are and say what you feel, Because those who mind don't matter, and those who matter don't mind. -Dr. seuss‎ וקצת יותר בפירוט: אני מבינה את הצורך שלך בלשתף אנשים בחוויות אישיות לא קלות שאתה עובר בחייך. אני אישית, למדתי לשתף אנשים שונים, בעניינים שונים. יש לי הרבה חברים טובים וקרובים. מטבע הדברים הם שונים ובעלי דיעות ותפיסות שונות. יש כאלה, שהם מספיק ופתוחים ולא שיפוטיים כדי שאני אוכל לדבר איתם על ה-כ-ל! (יש לי 2 כאלה..) - אבל אם רוב האנשים, אני מדברת על הדברים שאני יודעת שיהיה להם יותר קל לדבר. אני מסכימה עם מיס דייזי, שבכל מה שקשור לחיי המין שלך בפרט והזוגיות בכלל, השתיקה יפה ולא כל העולם צריך לדעת. גם לא קרובי משפחה וחברים טובים. תבחר בקפידה למי אתה מספר מה, ותעשה את זה רק מפני שאתה מרגיש צורך בתמיכה (מבטיחה לך תמיכה מלאה ממני בכל דרך זוגית שתבחר
ורוב הסיכויים שתקבל גם הבנה.. אז אתה כבר לא לבד..) לגבי הנושא הספציפי: אני יכולה להבין את המחשבה שלך שרוב שהסיכויים שתקלע לסיפור דומה, אבל אני חושבת ש: א. אתה יחסית צעיר ויש לא מעט בנות בפורום. בנוסף, כבעל דחף מיני נמוך יש לך סיכוי לא רע בקרב אחוז ניכר של בנות. בנות הרבה פחות מתעניינות בסקס ממה שחושבים.... הרבה יותר קל למצוא בחורה עם דחף מיני נמוך מאשר בחור.. ב. אם הפתרון הזה לא נראה לך - והוא בהחלט פתרון בעייתי ואני יכולה להבין את הקושי שלך לקבל אותו, אז אל! להיות פתוח לאפשרות הזו, ולהרגיש שזה מה שאתה הולך להיות - זה שני דברים שונים לחלוטין!!! ג. תזכור שמחשבות יוצרות מציאות. ככל שיותר תעסיק את עצמך בחוסר הסיכויים שלך למצוא בת זוג א-מינית וככל שתחשוב יותר ויותר שאתה הולך להיות בסיטואציה כמו אותו בעל - זה בסוף מה שיקרה. פשוט, כי זה ישפיע עליך גם בתת מודע וגם במודע וידחוף אותך למקומות האלו מתוך האמונה שאין משהו אחר וברור שזה מה שיקרה.. תיאוריית ה'נבואה שמגשימה את עצמה' - היא אמיתית יותר ממה שאנשים מבינים... אני למשל, לפני שידעתי שיש דבר כזה א-מיניות, אמרתי פעם שאני צריכה בן-זוג הומו שרוצה משפחה. באורח פלא - בחור כזה יצר איתי קשר..
לא יצא מזה כלום, אבל אני זוכרת שאמתי לאחותי שזה לא יאמן איך המחשבות שלנו יוצרות מציאות.. אז אני מזכירה לך: אלה שבאמת אוהבים אותך ואיכפת להם ממך - לא איכפת להם מה תעשה. הם עדיין יהיו איתך. ואלה שלא - אז למה שלך יהיה איכפת? תחשוב טוב - יהיה טוב!
 
יא, איזה ציטוט מקסים! ../images/Emo99.gif

אהבתי אהבתי אהבתי.
פרט לכך, מסכימה עם כל מילה שכתבת (ממש ממש עם הכול!
). לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.
 

מקמיקא

New member
ציטוט באמת יפה

והמון תודה על התמיכה והרצון לעזור - אבל אני נתקל פה שוב ושוב באותה אי הבנה... אז אני אעזוב את הנושא תודה רבה עינבר ודייזי על הרצון לעזור
 

מקמיקא

New member
קראתי את הכתבה

איזה דבר מקסים
אם הכתבה השנייה נותנת לי ייאוש - הכתבה הזאת נותנת לי תקווה. הלוואי ואני אצליח למצוא מערכת יחסים כזאת. תסלחי לי על חוסר האופטימיות (שכל מי שמכיר אותי יעיד שהיא לא אופיינית) - אבל אני לא כל כך רואה את זה קורה איתי... אבל היי, אני צעיר, תמיד אפשר לקוות
 
אתה מסתכל על זה בשחור ולבן

כי ממה שאתה כותב עולה תמונה ברורה של עתיד דטרמינסטי נטול וריאציות וגוונים. אם זה יהיה, זה יהיה ככה, ואם ככה אז בדיוק ככה, ואם תהיה להם ביקורת אז היא בהכרח תהיה משפילה, ואם להתמודד, אז בטוח לא לבד, ואם לא לבד, אז לספר לכולם, ואם לספר, אז לספר הכול... הלו! מה עובר עליך? נראה לך שאנשים באמת מנהלים ככה את חייהם? בגיל 20 בקושי הצלחתי לדמיין את חיי בגיל 21, אז אתה כבר יודע איך תהיה בגיל 30? 40? 50? א. החברים שלי לא היו רוצים בי אם הייתי טפשה, ואני לא הייתי רוצה בהם אם זה מה שהם היו חושבים עליי. ואם נניח לתואר המסוים הזה ונתייחס לעיקרון, הרי שחבריי, גם כשהם לא מבינים אותי, יביעו את דעתם ממקום של אכפתיות ולא ממקום ביקורתי קטלני. חברים לא מדברים כמו טוקבקיסטים (אני מקווה בשבילך שגם שלך לא...
). רוצה לומר, גם לו הבחור ההוא היה מספר לחבר והחבר היה המום, מזועזע וכו' ופשוט לא היה מצליח להבין איך הוא יכול לחיות ככה, אני בספק אם הוא היה חושב עליו שהוא סמרטוט. למה? כי ככה זה עם חברים. לרוב הם מגיעים קומפלט עם יכולת הערכה הדדית. אם זה לא ככה עם אלה שלך, תחליף אותם, הם לא באמת חברים שלך. ב. אם אתה רוצה לספר לאנשים - ספר. אבל כפי שהיטיבה לכתוב עינבר, אתה יכול לבחור למי לספר. רובנו לא מספרים הכול לכולם (וודאי שזה נכון שבעתיים כשמדובר בעניינים אינטימיים במיוחד). לא ברור לי למה חשוב לך כ"כ לחלוק את חיי המין שלך עם אנשים (אני לא יודעת כמה מהם בכלל ירגישו נוח עם הסיטואציה... יש הרבה שלא רוצים לספר וגם לא רוצים לשמוע). אתה לא צריך לעבור את זה לבד, אתה עובר את זה עם בת הזוג, ביחד. אולי אפשר להוסיף ייעוץ מקצועי, או חבר-שניים קרובים, לכל היותר. זה לא יספיק לך? כמה עוד אנשים אתה רוצה וצריך לשתף בזוגיות שלך? איך אתה חושב שבת זוג תרגיש בסיטואציה שבה אתה רוצה לחלוק את האינטימיות הזוגית שלך שניכם עם עוד אנשים? ג. הוא שאמרתי - אם זה לא מושלם לך, אז אל. אבל בוא אני אגלה לך "סוד": גם זוגיות "נורמלית", שבה שני בני הזוג מיניים, לא באה על מגש של כסף. צריך לעבוד עליה, לתחזק אותה, לנסות למצוא את הדרכים שבה שני הצדדים יהיו מרוצים... זה לא פשוט! ובכל מקרה, גם בני זוג מיניים יכולים לגלות שאין ביניהם התאמה מינית, או שאין ביניהם התאמה בהרבה מאוד תחומים אחרים, וזו אחת הסיבות לכך שאנשים מכירים, מנסים, נפרדים, מחפשים, מנסים שוב... אתה חושב מראש שהחיים יוליכו אותך לפתרון כזה, ומתעקש להתבאס כבר מעכשיו, וגם מניח כבר מעכשיו שתצטרך גדוד של תומכים כדי לעבור את זה... למה? מנין לך? אפילו עם המשברים הכי גדולים אנשים רבים מתמודדים בעזרת קומץ מצומצם מאוד, לפעמים רק בן הזוג, או חבר-שניים קרובים. למה לך להחליט כבר מעכשיו שככה זה יהיה, ושתצטרך את כל החברים ואת כל המשפחה, כי אחרת לא תצליח להתמודד, ושתצטרף לספר הכול לכולם? אני לא מכירה אף אחד שחי ככה. אתה יכול לטעון שעינבר ואני לא מבינות אותך, ואולי זה נכון; אבל יש לנו בכל זאת משהו שלך אין כרגע, וזה ניסיון חיים של עשור נוסף (פחות או יותר) מה שמעניק לנו כנראה פרספקטיבה שונה על העניין. אני יודעת שזה מעצבן נורא לשמוע את זה כשאתה צעיר, בעיקר כיוון שיש בזה משהו מתנשא או מערער לגיטימציה, אבל מה לעשות שזה נכון... אתה צעיר! אתה בגיל שבו לגיטימי לחלוטין להתלבט, לא לדעת, לחשוש, לברר, להתנסות... אתה לא צריך להיות מגובש כבר עכשיו ואתה ודאי שלא צריך לשקוע בתוך מרה שחורה ולחשוב שחייך נחרצו ואין אפשרות אחרת.
 

מקמיקא

New member
ושוב - לגמרי מחוץ לפואנטה...

והתגובה האחרונה שלי כי באמת שזה מתסכל אותי מעבר לכל גבול. א. לא אמרתי שזה בדיוק מה שיקרה לי ושכך יהיה עתיד. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אמרתי שמאוד סביר שזה מה שיקרה, כי הקריטריונים שאני מחפש באישה לא קשורים להיות א-מינית, ומכיוון שרוב הנשים בעולם לא א-מיניות, רוב הסיכויים שאני לא אסיים עם אחת כזאת. ב. אני לא חושב שהביקורת של החברים שלי תהיה משפילה. אני לא חושב שהם ידברו אליי כמו הטוקבקיסטים. אני חושב שאם אני אחלוק איתם את הסיטואציה - הם יהיה מאוד נגדה. לא בגלל שהם חושבים שאני סמרטוט אם אני אסכים - אלא כי הם חושבים שזה אקט 'סמרטוטי' ולא רוצים שאני אעשה את זה לעצמי (לדוגמא). ג. אני לא מתכוון לספר לכל העולם ולאחותו על החיים המיניים שלי. בעיקר בגלל שלא הולכים להיות לי כאלה (בעתיד אותו אני רואה כרגע). אבל אני כן אחלוק עם החברים הקרובים ועם המשפחה הקרובה את המצב של מערכת היחסים שלי. ד. אני לא חושב שזה בריא להיות תלוי בבן אדם אחד ולחלוק איתו את כל מרות החיים, מנסיוני. אם בת הזוג שלי תחשוב לרגע שהיא תהיה היחיד שאיתה אני מדבר על דברים, היא יכולה להגיד שלום. ה. אני חושב שאם אני אחליט לעבור את התהליך הזה, זה יהיה תהליך קשה, ואני אצטרך את התמיכה של חבריי ושל משפחתי. אני לא אצטרך גדוד, אני רק אצטרך כמה מהם שיוכלו לעזור לי לעבור את השלב הקשה הזה. ו. אני *לא* רוצה לעבור את התהליך הזה. אם הייתה לי ברירה, ברור שהייתי בוחר חברה א-מינית על גבי מינית. אבל החיים זורמים כאוות נפשם, ועקב סטטיסטיקה בסיסית סביר להניח שהבחורה שאיתה ארגיש בנוח ונעים ושאיתה ארצה להעביר את שארית חיי - ואני לא מניח שיש הרבה כאלה - תהיה מינית. ז. אני לא שוקע במרה שחורה, ובטח שלא חושב שחיי נחרצו. אני מכיר באפשרות שתהייה אישתי מי שתהיה, יתכן ואף סביר שהיא תהיה מינית. ח. אני כן רוצה לחשוב על איך אני אתמודד עם הסיטואציה הזאת, כי אני רוצה להיות מוכן לסיטואציה. ט. כשאני חושב על ההתמודדות, אני רואה כבר עכשיו שהיא תהיה קשה מאוד, בגלל הרבה סיבות שציינתי בהודעה הראשונה. זה מייאש אותי. י. אני לא מתעקש להתבאס. אני אדם שמח ואני מאוד אוהב את החיים שלי, ואת החיים בכלל. יש לי הרבה ציפיה ותקווה לעתיד, ויש לי המון שמחת חיים. זה מרגיז אותי כשאת מתייחסת אליי כאל אדם דכאוני בכל הודעה, כי אני לא. יא. את צודקת שזה מעצבן נורא לשמוע שאומרים לך שאתה צעיר מדי בשביל להבין. וזה שמציינים שזה מעצבן נורא, לא עושה את זה פחות מעצבן. אני מודע לעובדה ששתיכן חוויתן יותר בחייכם ממני, ואני לא צריך תזכורת. "אדם שמבקש כבוד הוא אדם שלא ראוי לכבוד." מצטער אם הציטוט קצת קיצוני, אין שום כוונה להעליב; אבל מהנסיון שלי (כן, ממרום כל עשרים השנים) לבקש ממישהו להכיר בניסיון שלך בדרך כלל משיג את המטרה ההפוכה. זהו, מספיק סעיפים. אני עדיין לא בצבא.
 

מקמיקא

New member
ועוד הערה

אני יודע שאת לא עושה את זה ממקום של התנשאות, אלא של טוב לב ורצון לעזור, ואני באמת מודה לך על הרצון הזה. אני לא לוקח אותו כמובן מאליו. הסיבה שאני קצת קצר רוח היא שבגלל שאנחנו לא מדברים על אותו הדבר, יוצא שאת 'מלמדת' אותי דברים שאני כבר יודע, ומעבר לתחושה שלא מבינים אותי, זה בפני עצמו גם די מתסכל וגם קצת מרגיז. ההערה שכתבתי הייתה כדי להסביר למה אני מרגיש שזה מייאש, לא כי חיפשתי ייעוץ או כי חשבתי שיש פתרון. את הפתרון אני אמצא כשאני אגיע להתמודד עם הבעיה הזאת, אם בכלל. ההודעה שאחרי זה באה כדי להסביר את מה שחשבתי שלא הבנת, וגם זאת שאחרי, וגם זאת שאחרי, וככה נולד השרשור המאוד מאוד מתסכל הזה.
 
זה שאני לא מסכימה איתך לא אומר שלא הבנתי אותך

כשתגיע לגשר תחצה אותו, ויכול להיות שתגלה שזה הרבה פחות קשה משנדמה לך, ולא מן הנמנע שתגלה שאתה לא תמיד רוצה לשתף את כל סביבתך הקרובה בפרטי פרטים ממערכת היחסים שלך. לו היית כרגע אחרי כמה מערכות יחסים רציניות וארוכות עם נשים הייתי מבינה; אבל אתה מדבר על משהו שטרם התנסית בו, ואתה כבר מניח לגביו כ"כ הרבה הנחות! אחרי שבאמת תהיה בסיטואציה, תגלה שיש הרבה דברים שהם לא מה שחשבת. אני לא מתייחסת אליך כאל אדם דכאוני, אני לא מכירה אותך. אני מתייחסת להודעות שכתבת, ועולה מהן בפירוש תחושה של באסה ושל יאוש ולא של שמחת חיים ואופטימיות, אז לזה התייחסתי. זהו, את כל השאר כבר אמרתי.
 

מקמיקא

New member
עכשיו זה קצת יותר מתקשר

"כשתגיע לגשר תחצה אותו, ויכול להיות שתגלה שזה הרבה פחות קשה משנדמה לך". את צודקת, אני אחצה אותו כשאגיע אליו, ויכול להיות שזה קשה ממה שאני חושב - אבל זה נראה לי מאוד קשה. וזה מה שניסיתי לחלוק. ועוד דבר - מנין ההנחה שמדובר במשהו שטרם התנסיתי בו? אמנם לא הייתי במערכת יחסים מאז ששקלתי את הא-מיניות שלי, אבל הייתי בשני מערכות יחסים רציניות לפני זה.
 
מה אתה מגדיר כ"רציניות"?

כי "רציני" זה לא רק נגזרת של זמן, בלעדיות והתאהבות. בגילאים קצת מבוגרים יותר, כשאנשים אומרים "מערכת יחסית רצינית" הם לא פעם מתכוונים לכך שיש פוטנציאל לחתונה (אולי בעתיד הרחוק, אולי פוטנציאל שלא יתממש, אבל הפוטנציאל קיים, וזה לא סתם בשביל הכיף, או כדי "להעביר את הזמן" ויש כאלה יש לא מעט). בלי להמעיט כלל מהרצינות ומחשיבות הקשר, חברויות בתקופת תיכון / צבא לרוב לא דומות למערכת יחסים רצינית ובוגרת מהסוג שמתקרב אפילו להידמות לחיי נישואין מהרבה מאוד בחינות, בין השאר בתחום המיניות שהוא התחום העיקרי שבו אנחנו דנים, מטבע הדברים. מבחינה מינית, אלה גילאים שבהם הרבה פעמים המיניות עוד לא לגמרי עולה על הפרק, או שמבשילה לאט מאוד. זה משתנה מאוד בין זוגות שונים, אבל אני מכירה לא מעט אנשים שהיו להם חברים "רציניים" ועדיין חצו את גיל 20 בתולים. אחת הבנות ששירתה איתי יצאה עם מישהו שנה(!) והם עדיין לא קיימו יחסי מין, על אף שהיא הייתה בת 19 והוא בן 20 (אני לא חושבת שהיא מקרה נדיר, היא פשוט מקרה שאני מכירה מאחר שהיא דיברה איתי על זה, וזו שיחה שמצריכה אינטימיות מסוימת שאין עם כל אחד, מטבע הדברים). אני לא דוגמה כ"כ טובה, ועדיין, כשהיה לי חבר בצבא, על אף שהתחבקנו והתנשקנו כל הזמן והיינו מאוד קרובים ומאוהבים והייתה אינטימיות רגשית גדולה והיכרנו טוב גם קודם והיה לנו נוח אחד עם השני גם במישור הפיזי, זה עדיין היה קשר די נאיבי, בסופו של דבר. גם אחרי חודשיים לא ראינו אחד את השני בלי בגדים, ואני אפילו לא בטוחה שעם בגדים תחתונים; וזה לא שאני נמנעתי או ביקשתי ממנו ללכת לאט; לא היה לנו ניסיון מיני ופשוט לא מיהרנו לשום מקום... לעומת זאת עם החבר הנוכחי עברו לכל היותר שבועיים עד שהוא ראה אותי בעירום חזיתי מלא... עם החבר בצבא תמזמנו קצת בקטנה, אבל בקושי התקרבנו לכיוון של מין. שינה משותפת הייתה פעם אחת, אני חושבת, וגם זה בעיקר כיוון שנסענו לסוג של סופ"ש (זה לא היה נופש, אבל זו לא הנקודה) אז ישנו באותו חדר, מיטה ליד מיטה, ועל אף שהצמדנו אותן כדי להיות קרובים יותר, קשה לומר שקרה שם משהו מעניין. עם החבר הנוכחי אני ישנה לא פחות משאני ישנה לבד, וזה קרה די מיידית. זה אחד ההבדלים בין גיל 20 לגיל 30... אם תשאל אנשים (מבוגרים יותר) סביר שהם לא יחשיבו אפילו קשר כ"רציני" אם לא היו בו יחסי מין. אני לא מזלזלת כמובן ברצינות של קשר בין א-מיניים, אבל בעולם המיני, זה בהחלט משהו שנחשב ל"העברת הילוך" (והכוונה היא לקשר, למערכת יחסים, לא לאנשים שמבחינתם מין זה רק מין ויאללה NEXT). גם אם נתעלם מהטענה שמין הוא חלק חשוב מהקשר, ונגיד שלא עד כדי כך, הרי שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא בכל זאת שיא של אינטימיות פיזית, ויש לזה השלכות גם מעבר לעניין הפיזי גרידא. זה לא סתם שכשמישהו מספר על קשר חדש שיש לו, לא פעם אחת השאלות הראשונות שהוא ישאל היא "שכבתם?". זה נשמע שטחי, אבל זה ככה בעולם המיני, ודי בצדק. נ.ב. אני באמת לא מכירה אותך, כפי שאמרתי; אני מסתמכת על הרושם שאני מקבלת מהודעותיך, זה הכול...
 

inbardaf

New member
כל שוני בזוגיות הוא קשה..

על אחת כמה וכמה כשהשוני ברובד המיני גורר יחסים פתוחים. בכל זאת סקס זה הדבר הכי אינטימי מבחינה פיזית. השאלה למה אתה מתעסק עכשיו בגשר שבכלל לא בטוח שתצטרך לחצות ורוב הסיכויים שלא תצטרך.. יודע למה? כי בניגוד לאותו בחור, אתה מודע להיותך א-מיני ושותף ב'קהילה' (הפורום שלנו..) של אנשים כאלה. המודעות לנושא והחשיפה לאנשים ששותפים לזה, מגדילה את סיכוייך למצוא בחורה מתאימה.
 

inbardaf

New member
ורק כדי שתראה איך אתה נראה כלפי חוץ..

כמה ציטוטים מההודעה הנ"ל: ...שמאוד סביר שזה מה שיקרה....ומכיוון שרוב הנשים בעולם לא א-מיניות, רוב הסיכויים שאני לא אסיים עם אחת כזאת ...זה יהיה תהליך קשה...אני רק אצטרך כמה מהם שיוכלו לעזור לי לעבור את השלב הקשה הזה. ...אם הייתה לי ברירה, ברור שהייתי בוחר חברה א-מינית על גבי מינית...ועקב סטטיסטיקה בסיסית סביר להניח שהבחורה שאיתה ארגיש בנוח ונעים ושאיתה ארצה להעביר את שארית חיי - ואני לא מניח שיש הרבה כאלה - תהיה מינית. ..אני מכיר באפשרות שתהייה אישתי מי שתהיה, יתכן ואף סביר שהיא תהיה מינית אני כן רוצה לחשוב על איך אני אתמודד עם הסיטואציה הזאת, כי אני רוצה להיות מוכן לסיטואציה ...אני רואה כבר עכשיו שהיא תהיה קשה מאוד, בגלל הרבה סיבות שציינתי בהודעה הראשונה. זה מייאש אותי וכמה דברים עניינים לגבי הדברים שכתבת: א. תרצה או לא - לגיל ונסיון חיים יש משמעות. וכן, כמו מיס דייזי, גם אני יודעת כמה זה מעצבן. אני זוכרת מעצמי
והנה, היום, אני יודעת להגיד את אותו הדבר. היום אני מבינה את המשפט הזה שכ"כ שנאתי שאמרו לי אז... במיוחד על רקע העובדה שעברתי חיים שביגרו אותי הרבה מעבר לגילי והסתובבתי מגיל צעיר תמיד עם אנשים גדולים ממני בשנים רבות.. ואפילו אז, עדיין הייתי צעירה בהרבה מובנים.. ב. אתה אומר שאתה לא בטוח שזה מה שיהיה, אבל מכל ההודעות שלך עולה שאתה משוכנע כמעט בוודאות מוחלטת שזה מה שיקרה ואתה כבר עכשיו מכין את עצמך לנושא ומתייאש מראש. העובדה שציינת את הנושא הסטיסטי כסימוכין לעובדה שזה מה שהולך להיות, היא בדיוק הסיבה שבגללה אני שונאת סטיסטיקה וטוענת שזו תורה מטופשת. לחיים אכן יש את הדרך שלהם. והדרך שלהם ממש לא קשורה לשום סטיסטיקה!!!!!!! כי אז, לא היו אנשים חריגים ואירועים חריגים כלל.. ואתה לעולם לא יודע מה צופן לך העתיד. אבל אני כן יכולה לספר לך, שהתמונה שאתה בונה על העתיד שלך, משפיע ישירות ובצורה חזקה על מה שיהיה. היא לא תתגשם אחד לאחד כמו שאתה מתאר אותה סתם מעצמה, אבל היא תגרום לך לבחור מהלכים בחייך שיובילו אותך להגשמה שלה. מלאה או חלקית. (ואני מדברת כרגע באופן כללי על מחשבות שיש לנו, בלי קשר לנושא מסויים). ג. אם אתה לא רואה את עצמך עובר תהליך כזה, למה בכלל לצאת עם משהיא מינית? אני נקלעתי לסיטואציה כזו ללא יודעין (בדיוק כמו בכתבה), ונתתי רשות לבן-זוגי ללכת לאחרות כל עוד הוא לא מנהל רומן (כמו בכתבה..) ורק שיעזוב אותי בנושא הזה. הוא לא הלך, אז אני לא יודעת להגיד לך מה הייתי מרגישה אם זה היה קורה. הוא גם לא היה נכנס להריון מדבר כזה (מצד שני הוא היה עלול להכניס מישהיא אחרת להריון וזה אולי גרוע יותר..) בקיצור, בסופו של דבר נפרדו דרכנו. אז אתה באמת לא יודע מה יקרה ואיך תתמודד עם זה. אני גם לא חושבת שהייתי טורחת לספר למישהוא שזה מה שהוא עושה. גם לא ספרתי באותם ימים, לאנשים אחרים, על מה שקורה ביננו ועל הרשות שנתתי לו. היום אני יודעת שזה לא מתאים לי ואני לא רוצה להיות בקשר כזה. אני מכירה מקרוב שני זוגות שחיו במערכת נישואים פתוחה (הם לא א-מיניים..) ובטווח הארוך (מאוד!) זה לא עבד. אצל כל זוג זה נגמר אחרת. ז"א דווקא הזוגיות נשארה, אבל הפתיחות נגמרה.. לא הייתי בצבא (עשיתי שירות לאומי), אבל עברתי את הגיל והפנמתי שלכל דבר יש 3 חלקים..
אז מה אני לומדת מזה? יש זוגות 'מעורבים' בהרבה מובנים. למשל, אני הייתי דתיה (כיפה סרוגה אבל מאוד חזקה..) והבן-זוג שלי לא. עשינו ביננו הסכם ססטוס-קוו לפני הנישואים. זה עבד לא רע. יש לא מעט זוגות מעורבים מהסוג הזה של דתי-חילוני. מה שקורה בדר"כ, זה שאחד הצדדים משתנה לכיוון של השני. או שאחד חוזר בתשובה או שאחד חוזר בשאלה... מעטים שורדים את השוני (וגם זה קיים). ועדיין, אני לא מכירה אף אחד 'שמכין' את עצמו לסיטואציה כזו. כי אנשים לא נכנסים מראש לדבר כזה. אנשים לפעמים מכירים מסיבות כאלה ואחרות, ומחליטים ללכת על זה למרות הכל. זה מה שקרה לי. בטח שלא הכנתי את עצמי לזה ואפילו פסלתי על הסף כל גבר חילוני שקדם לגרושי. מה היה שונה בו? למה דווקא הוא? יש הרבה הסברים, אף אחד מהם לא קשור לסטיסטיקה.. אין שום סיבה בעולם שתחשוב על מה יקרה עם תהיה בקשר עם מישהיא מינית, בזמן שאתה לא. כי באופן עקרוני זה לא עובד ולא מתאים. אז אין מה לחשוב על זה. אם ירצה הגורל - ובפירוש לא הסטיסטיקה, ותכיר מישהיא מינית ותחליטו בכל זאת ללכת על זה - אז - ורק אז, זה הזמן לבחון את זה. לשתף אנשים. לשאול בעצתם של בעלי נסיון וכו'... אתה שוב ושוב מדבר כאילו אין לך בחירה בחיים. יש לך בחירה ולכל בחירה יש מחיר. יש לך בחירה לומר: לא רוצה בת-זוג מינית. כן רוצה בת זוג א-מינית - ולהתחיל לחפש כזו!!! במקום לבכות על זה שאין לך סיכוי. גם אני מודעת לעובדה שהסיכוי הסטיסטי למצוא בן-זוג כלבבי מכל הבחינות, הוא קטן. וזה לא קשור לא-מיניות דווקא. למצוא בן-זוג זה דבר קשה ויש המשווים את זה לקריעת ים סוף - ולא במקרה. למעשה, המדרש מספר, שמאז בריאת העולם, כל מה שאלוהים עושה זה לזווג זיווגים. לא חשוב כרגע כל הספור, השורה התחתונה של אותו מדרש היא שזה כ"כ קשה שזה גוזל את כל זמנו... מההיכרות הקצרה שלי איתך, אני יודעת שאתה טיפוס אופטימי, אבל בכל מה שקשור לזוגיות/א-מיניות, הגישה שלך פסימית בעליל... וזה די מצחיק, כי אתה הייתה זה שעודד אותי כל הזמן.. וזה הכל מאהבה
אף אחת מאיתנו לא מחפשת כבוד. אנחנו בסה"כ רואות דברים שאתה לא רואה ומנסות להאיר את דרכך.. אתה לא חייב להסתכל..
 
למעלה