כשרע לנו נורא..

[מקסימה1]

כשרע לנו נורא..

האם כשרע לנו נורא זה נכון להיכנס לזה ולא להילחם בזה??? כך אני מרגישה. היום עובר עלי יום קשה במיוחד. ואני לא מסוגלת לעשות כלום. ואני לא מכריחה את עצמי ללכת למסיבה, ולצחוק, אלא יושבת בבית ובוכה כל היום....

 

[Darek engel]

זה בסדר

גמור לנהוג כך צריך לחוות את הרגשות שלנו אם לא נהיה בתוך זה פשוט לא נתגבר . אבל כן צריך לעשות משהו ואפילו זה מספיק לדבר ולהגיד אני לא מרגיש טוב רע לי . שיהיה לכולנו שבוע טוב ונפלא

 

[שירה03]

הי מקסימה,

אני חושבת שאם קורה משהו מעציב או קשה אז כן אפשר וצריך לחוות את הרגשות שעולים, ואז לתת להם להשתחרר מאיתנו ולהמשיך הלאה. אבל ביומיום אם לא קרה משהו מיוחד (אני מדברת על אובדן או אסון קרוב אחר), אלא זה מצברוח רע שנוחת בלי הסבר הגיוני או שזה בגלל דברים מהעבר שלא מצליחים להשתחרר מהם והם מושכים למטה, אז לא כדאי לתת לזה למשוך אותך למטה. כדאי דווקא כן לצאת ולהינות (לא לעשות את עצמך נהנית. לנסות באמת להינות), ואם משהו מהעבר מעיק - ללכת לטיפול בשביל לשחרר את זה. לא לשקוע בתוך זה. היום הקשה שעבר עלייך היום זה בגל משהו שקרה או שזה מצברוח לא מוסבר? תרגישי טוב

 

[גילי פרי]

../images/Emo12.gifאז רע, וזה חלק מקשת שלמה

של רגשות שאנו מכילים

אבל מהתחלה.... היי מקסימה

את יודעת, היו פעמים רבות בחיי, שחשבתי שכשרע לי אני חייבת לסלק אותו בכל דרך אפשרית, החל מלצאת וסתם לדבר עם חברים, עבור דרך כתיבה לעצמי, וכלה בלצאת לבלות... פשוט כל דרך אפשרית לא לחשוב או לעבות את הרע הזה, גם כשידעתי ממה הוא נובע, וגם כשלא ידעתי. חשבתי שאני חייבת להרגיש טוב, חייבת ליהנות, שפשוט חבל לבזבז רגע או שניים בלהרגיש את הרע. היום, במבט לאחור ברור לי שבכל פעם כזו, אמנם הצלחתי לאותו רגע, באמת הרגשתי טוב, ואפילו נהניתי, אם בחברת עצמי או חברת חברים. אלא מה, מתי שהוא זה שב ותבע התייחסות, ההרגשה הזו שוב צפה גם כשחשבתי שסגרתי את "המעגל" הזה. לכן, היום אני בעד לחוות, לחוות ולמצות את הרגש עד כמה שרק אפשר. הדרכים הם רבות ומגוונות ואחת מהן היא לבכות, לחבק את עצמי ולהתכרבל במיטה ופשוט לבכות עד שנדמה שאני מתייבשת עוד רגע. ברגע שבו הבכי נגמר, אני עוקבת אחרי המסלול שהדמעות יצרו. ברור לי שזה בא מאן שהוא בפנים ואני הולכת עם זה הכי עמוק שאפשר... שם אני מוצאת את המקום הזה שצורח בי לאהבה, לאור, לחיבוק, לכל מיני כאלה ששום דבר מבחוץ לא יכול להחליף אותם. לוקח קצת זמן... פעם זה רק שעה, ופעם זה שבוע ויותר עד שהאסימון נופל, אבל... ארוך ככל שיהיה, זה לא ישוב עוד להטריד אותי. אז אני חושבת שזה בסדר גמור לא להכריח את עצמנו למחוק את העצב, ללכת למסיבה ולצהול כאשר בפנים הלב מחשב להישבר. זה מצויין לבכות, ולדעת שעוד רגע קט והכל מתבהר, מקבל מימדים אחרים, פרופורציה, מעמיד אותי אל מול המציאות וחשוב יותר – מול עצמי.

יקירה, וזכרי שאנו פה גם עבורך.

שבוע טוב לנו

 

[hilabarak]

לדעתי אין נכון או לא נכון, אלא

איזון. ולדעתי לשבת בבית כל היום סתם ככה ולבכות זו יציאה מאיזון וצריך לזה סיבה מיוחדת - מישהו קרוב נפגע קשה, פיטרו אותנו, נפרדנו מחבר. אז אם זה קורה מהסיבות הללו, אז זה הגיוני וטבעי ומאוזן. אם זה קורה סתם ככה, אני חושב שזה מצריך טיפול.

 

[מקסימה1]

בהמשך להודעתי..

אני מגלה על עצמי, שכמו שהרע בא לי בכמות גדולה ואני לא מתנגדת לו, הוא גם הולך מהר... כי הרצון להרגיש טוב חזק אצלי. תודה לאל!