פרק 3
קמתי בבוקר כל כך התרגשתי לראות שוב את ליאור, מהר התלבשתי יצאתי בריצה מהחדר כל כך רציתי לראות אותו! אסור היה לנו הבנות להיכנס לחדר הבנים ולבנים היה אסור להיכנס לחדרנו. אז אני במלוא העוצמה צרחתי ליאור, ליאור, ליאור!!! היה רק 6 בבוקר כולם עדיין ישנו חוץ ממני אבל לי לא היה איכפת הייתי כל כך נרגשת לראותו! כשאני ממשיכה לצעוק ולצרוח יצא נועם והתחיל לצעוק עליי, הוא שאל אותי "תגידי את משוגעת?! מה את צורחת לנו מחוץ לחדר בשעה זאת!" אני שבדרך כלל נפגעת מכאלה דברים שצועקים עליי לא נפגעתי הפעם, לא היה איכפת לי שיעיפו אותי מהבית ספר לשבוע, רק רציתי לראות את ליאור! עניתי לנועם "תשמע אני חייבת לראות את ליאור דחוף!!" נועם חזר לחדר בלי לומר מילה, הוא טרק לי את הדלת בפרצוף ואני כמו פוסטמה עמדתי וחיכיתי בפה פעור. לפתע שאני עדיין לא מבינה מה קורה איתי, מה קרה עם נועם ובכלל מה שקורה בעולם ברגע זה יצא ליאור עם פיג'מה חורפית, הוא שיפשף את עיניו הירוקות ושאל אותי "מה ברצונך?" הדיבור שלו היה די קר לא ציפיתי שבנאדם שביליתי איתו אתמול כל כך בכיף לא יתייחס אליי. אמרתי לו "תשמע אם לא טוב לך הקשר הזה ואינך רוצה בו וסתם אתמול יצאת איתי כדי שאני לא ארגיש רע עם עצמי זה לא בסדר!! עדיף שארגיש רע כל פעם שאני מדברת איתך ואינך מייחס לי חשיבות ולא איכפת לך ממני!! אתה לא תבוא אליי בקול קר ותדבר איתי אני לא אוהבת את זה! עדיף לחתוך את הקשר מיד אם כך אתה מרגיש" אין לי ממש מושג למה התעצבנתי כך סך הכל הבחור רק קם וחזרנו מאוחר אתמול אבל אני באותו הרגע הייתי רותחת לא ניתן היה להבין! אני איני חיכיתי לתשובתו הסתובבתי והלכתי לכיוון החדר כי כל מה שרציתי לעשות ברגע זה, זה לבכות! הוא צעק לי "מירית, מירית, מירית חזרי הנה בבקשה" חזרתי אליו ושאלתי מה ברצונך בקול קר בידיוק כמוש הוא עשה לי! הוא הסתכל עליי בא לפתוח את פיו ולדבר, כך 5 דקות ניסה לדבר אך מילה אחת לא הצליח להוציא מפיו! אני ממש התעצבנתי זה יותר הרתיח אותי אז הפעם אמרתי לו "קיבלת הזדמנות, עכשיו זהו! נמאס לי ממך אינך אפילו יכול להוציא מילה אחת מפיך" הוא תפס לי את היד לא נתן לי ללכת אני מנסה להתנגד בכל כוחי והוא ממשיך לתפוס לי את היד, אחר כך את גבי ובסוף תופס אותי ומצמיד אותי אליו "אמרתי עזוב אותי" אבל הוא היה בשלו, הוא החזיק אותי יותר צמוד אליו ויותר עד שפתאום נישק אותי בחוזקה ולא נתן לי ללכת החזיק אותי חזק שלא אלך לאף מקום שלא אתנגד! בסוף הנשיקה הוא שיחרר אותי, אני לא ידעתי מה לעשות לאן לצעוד אבל הוא סידר הכל בשתי מילים "אני מצטער" אני כבר הבנתי איפה אני מה אני ומה קרה! אז בהתנפלות זריזה נישקתי אותו נשיקה רטובה ומהירה ואמרתי לו "ביי לבינתיים". אחרי התקרית חזרתי לחדר ניסיתי להבין המ קרה שם כי הכל היה כל כך מוזר! חשבתי וחשבתי וראיתי שכבר 7 ועשרים עוד 10 דקות מתחיל השיעור וכל הבנות ישנות! מהר העירתי את כולם הן מהר עלו על בגדיהם ואנו רצנו למטה! למזלנו לא איחרנו. התחלנו היום בשיעור המוזיקה ניגנו היום בגיטרה, כולם הצליחו מלבד נועם אבל אז המורה ניגשה אליו והסבירה לו, איני חושבת שהוא כל כך הקשיב לה לפי דעתי הוא פינטז עליה. המשכנו גם נועם כבר הבין את הקצב, שרנו ביחד עם הנגינה, אנחנו עדיין לא היינו מיומנים כמו המורה לכן כל ההמולה שהייתה שם, הייתה חרפה לאוזן! סיימנו את שיעור המוזיקה/נגינה ופנינו לחדר הספורט. בחדר הספורט קפצנו על המקפצות, זה היה המפרך מאוד כל השרירי רגלים של כולם נתפסו איש לא יכל לזוז! בסוף שיעור הספורט הלכנו גם היום לחדר המדע אלא שהיום באמת עסקנו במדע עשינו שיקויים כל אחד עשה איזה שיקוי שהוא רוצה בלי הגבלה! עשינו שיקויים והכנו, צחקנו השתעשנו עם המכשירים עד שהמורה בזעמה אימתנית אמרה לנו "מה שאתם מחזיקים כרגע ביד מאוד מסוכן אם זה שיפך על חברכם כי אלו תכשירים רעילים ביותר!! אז אני מבקשת תתנהגו יפה, זה לא בית ספר יסודי זה בית ספר למבוגרים אז זכרו היכן אתם נמצאים" הקשבנו לה עכשיו כבר לא היה כיף השיעור היה מרדים כי רק עבדנו ועבדנו ואיש לא צייץ אפילו. בסוף השיעור המורה אמרה למי שלא סיים להכין את השיקויים בשיעור הבא נמשיך ומי שסיים כבר בשיעור הבא יכין אחד חדש. יצאנו מהכיתה שמחנו כלכ ך שכבר נגמר היום כי לאף אחד מאיתנו לא היה את הסבלנות ללמוד. בהתחלה הסתובבתי לי ברחבי בית הספר, מתי שכבר הרגשתי שממש אין לי מה לעשות הלכתי לכיוון הספרייה קראתי ספר מתח וטרור, הספר היה מעולה בהתחלה אבל אחר כך כבר איבד כל משמעות אז עזבתי אותו בספרייה ושוב המשכתי לטייל. במהלך הטיול ברחבי בית הספר פגשתי בליאור, ליאור אמר לי בואי נעלה למעלה לחדר הבנות, אמרתי לו אתה לא יכול להיכנס לשם, הוא ענה "אולי כן ואולי לא" עלינו ראיתי שכבר החדרים היו פתוחים גם לנות וגם לבנים, שאלתי אותו "מה קורה כאן?" והוא הסביר לי שהמורה עשתה הפתעה לכולם והחליפה את מיטות היחיד בזוגי כך שכל אחד יכול לישון עם חברו או חברתו. שמחתי כל כך נכנסו לחדר שהיה שייך לבנות, הוא לקח אותי ונישק אותי חזק מאוד, לא רציתי לתת לא להפסיק זה היה טוב מידי! אבל אז בשלב מסויים שכבר היה 7 הוא הפסיק אותי ושאל אותי "רוצה שגם היום נצא?" עניתי בחיוב ומהר הלכתי להחליף בגדים ולהתאפר! החלפתי לשמלה יפה מאוד שהלכתי איתה לחתונה של אחותי אבל ממש לא היה איכפת לי כל כך רציתי להרשים אותו כל פעם מחדש! המונית הגיעה אנחנו ברוגע ובשלווה ירדנו למטה ששתינו ניראים מדהים עם הבגדים, הגענו לפתח הבית באנו להיכנס למונית ממש ברגע שליאור בא לשים את רגלו המונית ברחה לנו!! הנהג צעק לנו "בפעם הבאה אל תאחרו סאמק, אני נהג ואני לא צריך לחכות כלם בשעה שקבענו תהיו בחוץ ולא שעה אחרי" אמרנו לו "בסדר, רק אל תסע נו אנחנו צריכים להגיע לדאון טאון!, הנהג עצר את המונית אנחונ באנו לכיוונו להיכנס אבל הוא אמר לנו "בעיות שלכם, אל המונית הזו אתם לא נכנסים" באנו להגיב אבל הוא במהירות מופרזת נסע! עלינו שוב לחדר השינה שהיה של הבנות רצינו ללכת לשיון כי היינו כל כך מאוכזבים ועייפים אבל ליאור הזה אמר לי "אני לא יכול לחכות יותר, אני רוצה כבר שנעשה את זה אני רוצה אותך!" לא ידעתי מה לומר הסתכלתי בחיוב ובאתי לקחת את הפיג'מה שלי וללכת להחליף בשירותי הנשים אבל הוא לא נתן לי! הוא החזיק אותי אמר לי כנסי איתי למיטה בבקשה, אני לא יכולתי להתאפק ועשיתי את זה, גם אני כמוהו ממש רציתי אותו קפצתי איתו למיטה, שכבנו כשעה קלה, הכל היה מושלם, הוא היה מושלם, התאורה הכל!! הרגשתי שקיבלתי כל מה רציתי בחיי! רציתי להישאר איתו במיטה מחובקת וערומה אבל ידעתי שבבוקר כשאקום יהיו איתנו עוד זוג שישנו במיטה שליד ולא נוכל לקום כי לא נרצה שיראו אותנו ערומים! התלבשנו, שמנו את הפיג'מה וקפצנו למיטה, ישנו בחמימות כל הלילה! כל כך נהניתי, בכלל לא התקשיתי לישון בידיעה שיש לדי מישהו שיגן עליי אם יקרה משהו וגם שיהיה לי על מי להסתכל השכם בבוקר.