כשרה
את רואה שם את הכיסא מהברזל, אני רוצה שתתפשטי ותשבי עליו. כן תשימי את התחת שלך על הכיסא בלי בגדים. תחכי לי שם בלי לזוז צעקתי מהחדר השני. הורדתי גרביים שאוכל לפסוע בצעד חרישי ברחבי החדר, אני שונא ללבוש גרביים או נעלים בבית. את בכיסא ? קול חלש ענה שכן. מה ? כן שמעתי אותה אומרת. יצאתי מהחדר לבוש בשרוול שחור, חולצה שחורה, אני אוהב להיות לבוש בנוחות בבית. הנחתי את היד על הכתף החשופה, את נראת טעימה במיוחד היום לחשתי באוזנה. רק תשתדלי להשאר רגועה היום אמרתי והנחתי כיסוי עיניים שחור על עיניה. אני מסתיר לך את בושתך, אני מסתיר את מבוכתך, אני מסתיר ממך את עצמך. עכשיו תפסקי רגליים. הבטתי בסימן הכחול שנשאר על הירך זכר לימים קודמים, הסימן הפך כמעט שחור. חייכתי שראיתי שהיא שמה את הידיים מאחורי משענת הכיסא, כמו מחכה כבר לקשירה. שמתי אזיקי עור על הקרסול, מהדק אותם וקושר את הרגליים לכיסא. מלפף חבל סביב הירך, היד מפשקת את הירך עוד קצת לפתיחה מלאה. כן זה יקח קצת זמן אמרתי, ירך שניה נקשרה בקלות יחסית. את שאריות החבל ליפפתי סביב המותניים הצרות, מדביק את הגוף לכיסא. העברתי יד לאורך השדיים החשופים, מרטיב את האצבע קלות ומצייר סביב הפיטמה עיגול. מעביר את הצבע לאורך הבטן, רגע לא סיימתי אומר למרגש הרעד. את הידים קשרתי בהדיקות, מחבר את הידיים לרגליים מתחת לכיסא. מותח קלות את הידים שגורמות לגוף לנסות לזוז קדימה. עכשיו את קשורה למהדרין. אולי באמת צריך לכתוב שאת קשורה למהדרין לאוכלי קטנות בלבד. ואני כותב וכותב וכותב ואין פה להט או תשוקה אין פה זעם או חיבה ובא לי לזרוק הכל לפח לצרוח אני אזיין לך את הצורה, אקרע אותך שלא תוכלי ללכת. ככה בא לי לקשור אותך, שתהיי קשורה לכיסא, קשורה מול מראה בלי כיסוי עיניים קשורה בלי להיות מוסתרת, קשורה ומפושקת בלי מגננות או הגנות שתוכלי לראות לי את העיניים במבט שלא זז ממך שאשב מאחוריך וידי יטיילו על גופך שתרגישי את היד אוחזת בגרונך שומרת על מבט יציב לתוך עינייך שאחדיר ויברטור לתוכך שלא תוכלי להסיר מבט בעת שתגמרי בידי. שאשעין את הכיסא לאחור על המיטה בעודך קשורה בו ואביא נרות לטפטף על גופך ציור שיצרוב את נפשך.
את רואה שם את הכיסא מהברזל, אני רוצה שתתפשטי ותשבי עליו. כן תשימי את התחת שלך על הכיסא בלי בגדים. תחכי לי שם בלי לזוז צעקתי מהחדר השני. הורדתי גרביים שאוכל לפסוע בצעד חרישי ברחבי החדר, אני שונא ללבוש גרביים או נעלים בבית. את בכיסא ? קול חלש ענה שכן. מה ? כן שמעתי אותה אומרת. יצאתי מהחדר לבוש בשרוול שחור, חולצה שחורה, אני אוהב להיות לבוש בנוחות בבית. הנחתי את היד על הכתף החשופה, את נראת טעימה במיוחד היום לחשתי באוזנה. רק תשתדלי להשאר רגועה היום אמרתי והנחתי כיסוי עיניים שחור על עיניה. אני מסתיר לך את בושתך, אני מסתיר את מבוכתך, אני מסתיר ממך את עצמך. עכשיו תפסקי רגליים. הבטתי בסימן הכחול שנשאר על הירך זכר לימים קודמים, הסימן הפך כמעט שחור. חייכתי שראיתי שהיא שמה את הידיים מאחורי משענת הכיסא, כמו מחכה כבר לקשירה. שמתי אזיקי עור על הקרסול, מהדק אותם וקושר את הרגליים לכיסא. מלפף חבל סביב הירך, היד מפשקת את הירך עוד קצת לפתיחה מלאה. כן זה יקח קצת זמן אמרתי, ירך שניה נקשרה בקלות יחסית. את שאריות החבל ליפפתי סביב המותניים הצרות, מדביק את הגוף לכיסא. העברתי יד לאורך השדיים החשופים, מרטיב את האצבע קלות ומצייר סביב הפיטמה עיגול. מעביר את הצבע לאורך הבטן, רגע לא סיימתי אומר למרגש הרעד. את הידים קשרתי בהדיקות, מחבר את הידיים לרגליים מתחת לכיסא. מותח קלות את הידים שגורמות לגוף לנסות לזוז קדימה. עכשיו את קשורה למהדרין. אולי באמת צריך לכתוב שאת קשורה למהדרין לאוכלי קטנות בלבד. ואני כותב וכותב וכותב ואין פה להט או תשוקה אין פה זעם או חיבה ובא לי לזרוק הכל לפח לצרוח אני אזיין לך את הצורה, אקרע אותך שלא תוכלי ללכת. ככה בא לי לקשור אותך, שתהיי קשורה לכיסא, קשורה מול מראה בלי כיסוי עיניים קשורה בלי להיות מוסתרת, קשורה ומפושקת בלי מגננות או הגנות שתוכלי לראות לי את העיניים במבט שלא זז ממך שאשב מאחוריך וידי יטיילו על גופך שתרגישי את היד אוחזת בגרונך שומרת על מבט יציב לתוך עינייך שאחדיר ויברטור לתוכך שלא תוכלי להסיר מבט בעת שתגמרי בידי. שאשעין את הכיסא לאחור על המיטה בעודך קשורה בו ואביא נרות לטפטף על גופך ציור שיצרוב את נפשך.
