כשעצוב וכואב בנשמה

[hani245]

כשעצוב וכואב בנשמה

מה עושים כשעצוב וכואב בנשמה כשקמים כל בוקר עם מועקה בלב והולכים לישון עם אותה מועקה שחונקת את הגרון כשבא לבכות ולצעוק אבל גם להמשיך את החיים לדאוג לילדים לחייך לאנשים להגיד בסדר כששואלים מה שלומך כשבעצם שום דבר לא בסדר כשהגעגועים והחוסר מכרסמים יום יום ולא נותנים מנוח ,איך מסבירים לתינוקת ולילד בן ארבע שהחיים אכזריים ולכן הם יצטרכו לגדול בלי אבא איך ממשיכים הלאה עם כל הכאב הזה כל כך הרבה שאלות ואין מענה אני בחורה צעירה שניכפתה עליה האלמנות בגיל 27 עברו 10 חודשים והכאב רק גודל איך רואים את האור למרות הכל ????

 

[קורלי 176]

מחליטים...........וזה קשה

מחליטים שמה שחשוב עכשיו זה להעמיד את המשפחה על הרגליים. לחייך הרבה לילדים ולשדר להם אופטימיות, למרות שהלב בוכה ומדמם וכואב בצורה נוראית. אין ברירה.
בעלך השאיר בידייך פיקדון מאוד יקר והם הילדים, שבגילם הרך תלויים בך לחלוטין. גדלי אותם מתוך שמחה.
אני יודעת שאני מעט אכזרית, אבל עכשיו הזמן לחשוב יותר על הילדים.
אחותי לצרה, דברי עם עצמך ועודדי את עצמך. חיזרי על המשפט "יהיה בסדר. חייב להיות בסדר". את המשפט הזה שיננתי בשנה הראשונה למות בעלי בלי סוף. זה חודר לנשמה.
במשך הזמן הנפש מעט תירגע. נכון, העצב תמיד יהיה לידינו , אבל לא נוכח בחיינו ב100% כמו בהתחלה.
כולנו כאן בפורום התרסקנו, שקענו עמוק ולבסוף קמנו.
ישנם חיים אחרי ...נכון, הם שונים, אך לחלוטין לא רעים.

 

[yamkachol]

 

[ענבר לבקוביץ]

שלום חני

קראתי בעצב וכאב את דבריך.התאלמנת בגיל צעיר ונותרת עם ילדים צעירים מאד. כפי שכתבת, האובדן טרי מאד, ולכן באופן טבעי את כואבת ודואבת כל כך. הכאב והגעגועים ילוו אותך לכל החיים, אך העוצמות יפחתו והכאב יקבל גוון אחר. אני חושבת שקשה מאד לראות אור במקום הכואב הזה. זה מקום שבו כדאי לך לאפשר לעצמך להרגיש, לכאוב, לבכות, לשאול שאלות, לכעוס. הצער העמוק שאת מרגישה הוא טבעי והוא נורמלי במצבך וכל אדם בקצב האישי שלו מסתגל חזרה לחיים ולומד לחיות עם האובדן הקשה. בשלבים מאוחרים יותר אפשר גם לעשות תהליכי צמיחה אישית.
לפני עשרה חודשים יצאת שלא מרצון לדרך קשה, סוערת וכואבת, תהיי סבלנית לעצמך.
לגבי ילדיך- מזמינה אותך לקרוא באתר שלי על כיצד מסבירים לילד על מוות ועל התמודדות ילדים עם מוות ואובדן, אם יהיו לך שאלות נוספות אשמח לענות.
מציעה לך גם לחלוק את המחשבות והרגשות עם אנשים הקרובים אליך.
מקווה שתמשיכי לשתף אותנו

.
ענבר