שיר שכתבתי בהקשר לחומות
נכנסת לתוך ליבי לאט לאט בהתחלה עצתמי עיניים, סירבתי לראות. לאט לאט חילחלת לתוך הלב כמו מים לאדמה. לאט לאט מרגישה שזה לא יכול להיות אמיתי. לאט לאט מתחילה לבנות חומת מגן סביבי. ואז-נתתי לך ללכת לאט לאט מרגישה כלום והוא גדל וגדל... ולאט לאט הכל חוזר ושוב כלום. רק הפעם החומות הוסרו... רגע מאוחר מדי. חומות זה הדבר היכ רע שאנחנו יכולים לעשות לעצמינו. ולי אישית זה עשה המון רע לאורך כל החיים. סתם נקודה למחשבה
