כשנשמעת הצפירה

[דניאל גליקר]

כשנשמעת הצפירה

(יום השואה, יום הזיכרון וכו'), ואתם לבד בבית, האם למרות זאת את קמים ועומדים?

 

[lightflake]

איזו שאלה... ברור!

 

[טרנסנדנטלית]

אני מתמקדת בתינוק בשעת הצפירה.

חשוב לי שלא יבהל.

 

[neophile]

ברור אנחנו מתוכנתים לכך מהבית ספר

 

[למואל א]

אין לזה שום עזרה למי שנפטר

ובאשר אלי אני זוכר את השואה כל יום שאני חי.
וכמובן כשאני אמות, אם למשל מחר ירצח אותי מחבל, מצידי יכולים לתת את הגוף שלי אוכל לבע"ח (הרי זה ממילא מה שקורה) ושאף אחד לא יזכור ולא ידע
זה עניין אישי, תלוי בכל אחד איך הוא זוכר דברים חשובים.
לעשות משהו בגלל שהפוליטיקאים בשלב כלשהו החליטו שזו הדרך הפטריוטית, וככה הגננת למדה אותי זה צביעות וטמטום

 

[lightflake]

כל כך קשה לכם לעמוד 2 דקות בשנה

לזכר הגהנום-עלי-אדמות שעבר העם שלנו?

למה צריך להתפלסף על כל דבר, אפילו אם זה לא מזיז כלום לקורבנות, עדיין זה מנהג אנושי כל כך טבעי כל כך הגיוני וכל כך בסיסי...

 

[ינוקא1]

 

[למואל א]

אתה יותר מדי מותנה, אתה לא מבין

שאני זוכר את זה כל הזמן, זה בכלל בכלל לא מנהג אנושי, טבעי, בסיסי והגיוני.
לך זה הגיוני כי גידלו אותך מגיל 0 שזה ככה.
זה מנהג שקיים כמעט רק בישראל, ומשום מה החליטו שזה מתאים לכווולם ככה, ושזה אנושי ובסיסי, אנושי טבעי ובסיסי לזכור, להרגיש, לשנוא את האחראים, אבל איך בדיוק?
זה כל אחד יכול להחליט.
אל תגיד שזו הדרך היחידה לעשות דברים לזכר משהו, כאילו אם אני לא עושה מה שהמדינה החליטה אז אני לא בסדר ולא זוכר, אתה יודע שזה בולשיט.
אם היו מבטלים את המנהג הזה או היית עובר מדינה אז היית שוכח?
אני לא מתפלסף, רק בגלל שאני יוצא דופן ולא חלק מהעדר אז אחרים מרימים גבה, חושבים שאני עצלן ולא מוסרי ואז אני צריך להסביר את עצמי.
אני יכול לעמוד גם שעתיים אם הייתי חושב שזה יעזור לזכור יותר טוב או אם זה מה שהיה סותם למכחישי השואה את הפה, אבל זה ממש לא
אני מעדיף לתרום, לעבוד שעה בשנה ולתרום את השכר שלי לפעילות נגד מכחישי השואה, למה שעה, יום שלם.
אח"כ יבואו אותם פטריוטים שעומדים דום וגם מצדיעים לדגל ויאמרו לי למה אתה לא חוגג ביום העצמאות, כדי שתהיה הצדקה לשלם לזמרים עשרות אלפי שקלים לשעה במקום לתת את הכסף הזה לניצולי השואה שעדיין חיים.
אני מתנצל על כך שאני מבין את השקר של הלאומיות ומה המניעים האמיתיים של קובעי המדיניות והטקסים

 

[lightflake]

בחיי, אתה פשוט חי בסרט.

 

[למואל א]

תשובה טובה

לתרום משהו מעשי

זה פשוט לחיות בדמיון.
מי שלא מיישר קו ונוהג כמו כולם חי בסרט...

 

[neophile]

אני גם נגד הצפירה עצמה

אני חושב שבצפירה של סירנות באמת יש איזה אלמנט של mind control.

אפשר לעמוד שתי דקות דומייה גם בלעדיה , זה מה שאני חושב .

אולי אנשים נורא התרגשו מזה שכמה מליון אנשים יעמדו באותו זמן אבל אני לא מוצא בזה משהו טוב .

 

[neophile]

אבל אין ספק שזה הופך את היום הזה למשונה

אני נזכר בכל ימי השואה בבית הספר עם אותם הטקסים ... ויום הזיכרון .. ואז מגיע הקטרזיס של יום העצמאות .

 

[neophile]

מה שנקרא ירידה לשם עלייה

 

[neophile]

תחשוב כשאתה ילד

ואומרים לך תעמוד כולם עומדים ואז אתה שואל - מה גם מי שנוסע באוטו ? כן ! וואו ....

 

[lightflake]

אם נניח הייתם חיים ביפן

ונניח שפעם בשנה היו עומדים בצפירה לזכר הירושימה ונגסאקי
האם גם אז היו עולים בכם כל כך הרבה התנגדויות למנהג המקום ולא הייתם מכבדים אותו?

 

[neophile]

לא אמרתי שאני נגד המנהג

של לעמוד בדיוק , רק פירטתי את ההתרשמויות שלי מכל הטקסיות הזאת .


מבחינתי האנושות נמצאת בשלב שאפשר לזרוק את כל הטקסים הלאומיים והדתיים לפח האשפה של ההיסטוריה ולפעול תחת הנהגה אחת ודת אחת אוניברסלית לכולם שזאת דת שאתה יכול להאמין בה במה שאתה רוצה והחגים שלה הרשמיים הם מעברי העונות , דת כדור הארץ .

את זה הייתי מכבד ... אבל טקסים לאומיים ...עד מתי יכבדו אותם ? עד שהאדמה תהיה חרוכה לחלוטין ולא ישאר אדם לכבד אותם ?

 

[lightflake]

האוניברסליות הפנימית שלך

לא מופרעת מהטקסים הלאומיים או מכל משחקי הזהויות השונים שהתודעה מכילה, דווקא מה שאתה מציע זה איחוד כל הצורות וביטול הייחודיות של כל אחת מהן, זה נשמע רעיון די פשיסטי בסופו של דבר
כל צורה היא ריקות - ולכן הצורה לא מפריעה לריקות
וכל ריקות היא צורה - ולכן הנסיון להפטר מהצורה (מהריבוי) הוא עקר מיסודו

 

[neophile]

אין לי בעיה עם דברים לא רשמיים

מצדי שכל אחד ישמור באופן לא רישמי על איזה מסורת שהוא רוצה אבל באופן רישמי - אל מול החוק כולם צריכים להיות שווים תחת דת אוניברסלית אחת של להיות בן אדם .

 

[למואל א]

שום התנגדות, בציבור הייתי עומד

כמובן, ולבד לא, לא כי אני מתנגד עקרונית, אלא כי כפי שהסברתי זה לא עוזר לי לזכור יותר טוב, לא מכבד אף אחד כשאני עושה את זה לבד, בטח לא עוזר לקורבנות, זה כמו תפילה שדתיים של דת השינטו יעשו, אם הם יעשו משהו ציבורי ואהיה שם אולי אשתתף, אבל הם לא יצפו שבבית אני גם אעשה את הטקסים שלהם, כמו כן הדתיים יכולים להתפלל לעילוי נשמות, למה אם אני לא בבית כנסת אז אתה מבין שבתור חילוני זה שאני לא מתפלל לא בא מתוך התנגדות עקרונית אלא פשוט כי אין לי סיבה לעשות כן
אם אני צריך להיות בבית כנסת אז אשים כיפה כמו כולם ואשתף פעולה

 

[תמיד א נ י]

אכן שום התנגדות

פשוט אחרי שהאמונה הזו מתפרקת, אז אין באמת סיבה טובה, לי אישית. אעשה שקר לעצמי אחרת.
אני לא מתערב במה שאחרים עושים, יש להם החופש לעמוד, לשבת ולרקוד בכל זמן ובכל מקום. והם יכולים לעשות זאת מתוך אמונה, אמת, אשליה, צביעות, עורון, אחוה, רגישות, אוטומטיות, אגו, אין-אני, טבע בודהה, ומה שלא יהיה.
ולי יש הדרך שלי לזכור ולכבד אם ארצה.

שמתי לב, ואף על בשרי, שחלק מחולקי הכבוד מרגישים פחיתות כבוד וזילות, פגיעה בקדושה, אם יראו אחר לא מתנהג כמוהם. יעלה בהם רגש שלילי, מאוד מפריע להם מה האחר עושה.
זאת אומרת, לא מספיק האירוע הטעון ממילא, יתוסף להם סבל. ואני מעדיף לא לשתף פעולה, אפילו באופן עקיף, עם תוספת הסבל הזו. ולכן עומד. בין אם בישראל, ביפן, לצפירה או לשירת התקוה. כי אין לי סיבה לא לעמוד דום כמנהג הארץ בין אנשים.
ויש לכך עוד דוגמאות רבות. כמו הכיפה. לא חסר אצלנו בארץ היהודים. אבל בשבילי לא משנה מהי ההתנהגות, אלא יותר באיזה סטייט אוף מיינד אני נמצא. מתוך שלוה וקבלה יש חופש שהוא מעבר להתנהגות החיצונית או הצורה. כך למשל לא מפריע לי כאשר קוראים לי למנין, כי זקוקים לצורה שלי, במקום מסוים באירוע מסוים. אפילו אם האירוע והאמונה היוצרת אותו לא מדברים אליי כלל. או להשתתף בחתונה, ברית, ולמצער לויה. כי לאחרים הטקס חשוב, וזה בסדר. בשבילם אני נמצא. טקסים עוזרים לאנשים בכל מיני צורות.

אמנם אני מסכים איתך, אבל בוא לא נהפוך זאת להרגל