יושב ותוהה
New member
כשנמאס משידוכים..
מכירים את התחושה? יצאת לשידוכים, נפגשת עם כמה, לא התחברת בכלל, יש לך בעיה - לא עם המוצעות/ים, אלא עם הדרך, קשה לך להתרשם בפגישה `מתוכנתת`, היית רוצה לצאת מהמקובעות, מהכללים של `פגישה ראשונה שעה וחצי`, לא מדברים על X עד פגישה שלישית, וכדו` אבל את/ה מרגיש/ה שאין אופציה אחרת שלא כוללת חציית קוים אדומים. עכשיו - יקומו ויאמרו - אפשר לזרום, ואפשר לדבר בחופשיות, אבל אני מדבר על יותר מזה, כשאת/ה בא/ה לפגישה רשמית ומסודרת, את/ה כבר בתוך `העיגול`, זה משפיע על ההרגשה, ומקשה לפעמים לזרום ולהרגיש נינוח. איך אמרתי פעם לשדכנית? תראי, דיברנו והיה נחמד, אם זו לא היתה פגישה כ``כ מתוכנתת, הייתי מסוגל להמשיך.. אבל לא.. אז מה אתם אומרים? אני בודד בשטח? או בודד בהעלאת הנושא על פני השטח..?
מכירים את התחושה? יצאת לשידוכים, נפגשת עם כמה, לא התחברת בכלל, יש לך בעיה - לא עם המוצעות/ים, אלא עם הדרך, קשה לך להתרשם בפגישה `מתוכנתת`, היית רוצה לצאת מהמקובעות, מהכללים של `פגישה ראשונה שעה וחצי`, לא מדברים על X עד פגישה שלישית, וכדו` אבל את/ה מרגיש/ה שאין אופציה אחרת שלא כוללת חציית קוים אדומים. עכשיו - יקומו ויאמרו - אפשר לזרום, ואפשר לדבר בחופשיות, אבל אני מדבר על יותר מזה, כשאת/ה בא/ה לפגישה רשמית ומסודרת, את/ה כבר בתוך `העיגול`, זה משפיע על ההרגשה, ומקשה לפעמים לזרום ולהרגיש נינוח. איך אמרתי פעם לשדכנית? תראי, דיברנו והיה נחמד, אם זו לא היתה פגישה כ``כ מתוכנתת, הייתי מסוגל להמשיך.. אבל לא.. אז מה אתם אומרים? אני בודד בשטח? או בודד בהעלאת הנושא על פני השטח..?