כשנזכר שאת רוצה

termi1

New member
כשנזכר שאת רוצה

כשנזכר שאת רוצה כשאני לבד, ועובר הרבה זמן, תמיד אני כמה בצורה בלתי הגיונית אליך, כאילו את הדבר היחיד שיציל אותי מבריכת הלבה הזאת של חוסר סיפוק נפשי ולילות באלכסון. כשאני לבד, ועובר הרבה זמן, מנסה ליצור קשר בכל דרך אפשרית, צלצול, הודעה, מבט, שתביני, שתקלטי את הרמזים שאני משדר, ואת קולטת. כשאת קולטת, נפתחת ההדדיות ומשחקים שלו ושלה.. לבבות דוקרניים נזרקים לכל הכיוונים וכובשים זה את שטחיו של זה. כשאת קולטת, אני קולט שגם אצלך זה התבשל ועכשיו נפתח הסכר ומעשים נשפכים ממנו.. כשאת קולטת, אני נזכר שאת רוצה... כשאני נזכר כשאת רוצה ... ... ... ענן שחור שכל כך לא רציתי שיופיע הערב, בא, וממטיר את עונשיו, כשנזכר כשאת רוצה, משהו בי משנה כיוון, ממש לצד השני של הכביש הזה, כשנזכר שאת רוצה, פתאום ההיגיון שברח בתקופה שפיללתי לך, חזר ובגדול, כל דבר שעלול לשבש נלקח בחשבון...ומוצא אלף סיבות למה לא, סיבות שאם הייתי חושב עליהן כשאני רציתי כל כך, הייתי מבטל אותן באיקס קטן . כן, אני יודע איך זה נשמע, כאילו קטע מיומנו של הבנאדם הכי רע בעולם, איזה מין בן אדם זורק ברגע שהוא מקבל תשובה חיובית.. הרי זה מה שהוא רצה עד עכשיו, לא?! אז אני ממתן את העניינים.. ולאט לאט, בלי ששמים לב, שוב יוצא מהאוטוסטראדה שלנו, ולא שזה כזה קשה, הצבא הוא אחלה של עזר בעניין הזה, כשרוב הזמן הוא מאפשר לי לראות אותך יומיים בשבועיים. ואז חוזר לאותה נקודה, שאני לבד, וכשאני לבד, את יודעת כבר מה קורה
 

behappy

New member
שלום

ברוך הבא
פחד זה דבר שמשבר הרבה דברים, לא?
 

noosh

New member
מעגל קסמים

מתסכל, במיוחד, אני חושבת, כי אתה לא מצליח להבין מה מניע אותך גם לרצות וגם להפסיק את זה בדיוק כשאתה יודע שזה הולך להגיע. אתה רואה שהיא מעוניינת ולא מצליח ללכת עד הסוף, ההיגיון מנצח את הרגש ומשאיר אותך לבד. ההיגיון והרגש הם שני דברים שמאזנים זה את זה, וצריך את שניהם שם כדי לבנות משהו נכון וטוב. יכול להיות שהבעיה טמונה במוכנות שלך לקשר, למשהו עמוק? לפעמים במבט ראשון אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים מישהו לידינו, שיפיג את הבדידות, שימלא את המחסנים של הסיפור הנפשי, כמו שכתבת, שהתרוקנו כבר ואנחנו לא מצליחים למלא בעצמנו. ואז כשזה כבר מתחיל לקרות, בא ההיגיון ומוצא את כל התירוצים האפשריים למה לא, ומציב מחסומים, ומחזיר אותך חזרה לאותה נקודה. ואולי הוא עושה את זה לא כי התירוצים האלה הם סיבה מספקת לא להכנס לקשר - כבר היו לא מעט קשרים-לא-אפשריים-לכאורה - אלא כי הוא יודע שהקשר הזה לא מגיע מהמקומות הנכונים. כי הצורך שלך במישהו שימלא אותך הוא לא הצורך שאמור להוביל מערכת יחסים, הוא צורך שיהפוך אותה לתלותית וכואבת. יכול להיות שאתה לא צריך מי שימלא אותך, אתה צריך ללמוד למלא את עצמך, להצליח להבין שאתה יכול לספק לעצמך את הביטחון ואת ההערכה העצמית ואת מי שאתה, ושלא מישהו אחר יעשה את זה במקומך. בן הזוג צריך להיות שם כדי להוות עוגן, מישהו שאפשר יהיה להיות איתו אבל שעדיין יהיה לך את המרחב הפרטי שלך, שלה יהיה את המרחב הפרטי שלך, ושיחד תרגישו הכי בטוחים זה עם זה. ואולי אתה עדיין לא מצליח לבנות את המרחב הפרטי שלך, ותולה אותו במישהו אחר, וזה לא מה שיוביל קשר בריא. אולי זה מה שההיגיון מנסה לאותת לך, ואולי אתה יכול להעזר בה בהתחלה כידידה כדי לבנות את זה, ולקחת את הקשר לאט והוא כבר יזרום מעצמו כשתרגיש מספיק מוכן.
 
למעלה