כשיש רצון. פרק א' חלק א,

[FantaSee]

כשיש רצון. פרק א' חלק א,

אוקיי אז הנה החלק הראשון של הפרק הרשמי הראשון, תהנו ובבקשה תתנו בקורת בונה. * * * * * * כשיש רצון... פרק ראשון: בית חולים זה משו-משו.. לא!! יוסי לא היה מרוצה, אפילו לא קרוב. כבר עברו יותר משבועיים ואהוב ליבו (אהוב ליבו..איחס. מזל שהוא לא חושב בקול רם, מישהו עוד עלול היה לשמוע אותו.) עוד היה בבית החולים. יוסי החזיר את תשומת הלב שלו בחזרה למחשב ולמידע שמצא. הנער הצעיר חיפש (ומצא) דרכים להאיץ את ההחלמה של עידן שלו. בין השאר הוא מצא דמיון מודרך וביופידבק, שיטות פשוטות וללא כסף שכבר עזרו במקרים של סרטן, כוויות, לחץ דם, וכן- גם עצמות שבורות. הזבל הזה היה חייב לעזור. בגלל שזו הייתה אשמתו, ושום יועצת עם תארים מפוצצים(ולא יפתיע אם מצוצים) תשכנע אותו אחרת. הגיון פשוט:יוסי זרק כדור. עידן רדף אחרי כדור. עידן תפס כדור. עידן נמרח ע"י משאית. יש שאלות? *** עידן שכב מצוברח במיטה שלו. הוא פשוט ידע שיוסי יושב באיזה מקום ומאשים את עצמו. זה לא משנה שעידן הוא זה שרץ לכביש, או שהנהג נסע מהר מדי והיה צריך לעצור. כל מה שמשנה ליוסי זה שהוא זרק את הכדור שאחריו רץ עידן. הפצוע הצעיר והחבוש מכף רגל ועד ראש נאנח. לפחות מחשבות על יוסי,מטרידות (ולא נעימות כמו בדרך כלל) ככל שיהיו, מסיחות את דעתו מהגירוד על האף שאין לו סיכוי לגרד. *** חנה ישבה במיטה. לפני שבוע היא כבר הפסיקה לבכות. זה לא אומר שהיא הפסיקה להיעצב, או להאשים את עצמה. אחרי הכול, אם היא הייתה מצטרפת אליהם ייתכן שהיא הייתה מגיעה לכדור לפני עידן ואולי המשאית לא הייתה מספיקה לפגוע בה.. 'ואולי סבתה הייתה משיגה גלגלים' הגיע מהחלק המציאותי שבה. זה כן אומר שעכשיו היא מפנה את הרגשות האלה ליומן שלה. כקרחון אולי זה איטי, ולכן לא נראה. אולי כי הגלגל מסתובב מאז ומעולם, ולכן לא נראה. אבל אז הנהר הקפוא פונה אליך ואתה נסחף בתכלת הקרח. ולא רואים.

 

[FantaSee]

כשיש רצון. פרק א' חלק ב,

חנה סגרה את היומן כששמעה את הנקישה על הדלת. אמה נכנסה לחדר והתיישבה לצידה."חני, אני דואגת." אחר חיבוק ארוך הילדה פנתה לאמה בניסיון להרגיעה."אל תדאגי אמא אני בטוחה שהוא יהיה בסדר." מנוד ראש."אני לא מדברת על אחיך, כשהמצב איתו יתברר, נעבור את הגשר." נאנחה האם ושאבה מעט כוח רוחני נוסף בחיבוק. "אני מדברת עלייך חמדה שלי,-" חנה חשה בהבזק של קור עובר בה. הפעם האחרונה שקראה לה אמה בשם חיבה כלשהו, הייתה כשהייתה בת שלוש והיא הייתה חולה עם חום והזיות. חוץ מזה, אף אחד מאותם כנויי חיבה לא היה חמדה. זה הולך להיות רע. שושן העמידה פנים שלא חשה ברעד שעבר בבתה. "אחיך נפגע ואני רואה עד כמה את מאשימה את עצמך כששום חלק מהאשמה לא מגיע לך." א-אבל-""ש.."היא הפנתה אליה את פני בתה מכוסי הדמעות." עולמך חרב עלייך ואת מנסה לפנות לדבר היחיד שנמצא בשליטתך, את." לפני שהקטנה יכלה לחשוב על תשובה היא המשיכה."אני רואה שלפחות את יודעת להפנות את הרגשות למטרה מסוימת." היא החזיקה את היומן בידה אך לא פתחה את הספר של בתה. "כשאני סופסוף למדתי את השיעור הזה. כשבעלי הראשון, דוד שלך חיים מת ממלריה. אני כמעט השתגעתי מהאבל. למזלי היה לי את אביך, שבין השאר גילה לי את נפלאות האגרוף."בחיוך היא המשיכה. "וכעת רציתי להציג את אותם נפלאות לך." למשך שניה האירו פני הילדה, והאם ידעה שלפחות בעיה אחת הולכת להסתדר."קדימה חני, כמה דקות של שחרור מתח על השק, ואני בטוחה נצליח לשכנע את עידן שהוא לא צריך להאשים את עצמו בכלום כשנבקר אותו.""להאשים את עצמו במה?" הגיע השאלה הכנה כשהגיעו לדלת. *** כשחנה הייתה בדרך לחדר שבו שכב אחיה, היא עדיין חשבה על ה'שיחה' שלה עם אמה והאימון המהיר שבא אחריה. מי חשב שלכסח ת'צורה לשק אגרוף מסכן תהיה חוויה כל כך מזככת. בעיטה אחרי בעיטה. אגרוף אחרי אגרוף. לזוז מצד לצד, מעלה מטה. ההוויה מרוכזת רק בדבר אחד: הצעד הבא בקרב עם היריב הגדול ביותר שנודע לאדם שהוא. הוא עצמו. בסוף, לאחר שאת מותשת ומנגבת את זרמי הזיעה והדמעות שמעולם ללא שמת לב מתי ירדו. את מרוקנת, מחושלת, ומוכנה לשיטפון הקפוא הבא, הכאב שהעולם ימשיך להמטיר עלייך בין קרני השמש.- מה לעזאזל?!? הייתה השאלה שהדהדה בראשה כשראתה את המחזה כשנכנסה לחדר של אחיה. יוסי ישב שם ונישק את אחיה על השפתיים. זה שהם אוהבים זה את זה כבר היה ברור, אבל מתי נפל להם האסימון?!? ***

 

[FantaSee]

כשיש רצון פרק א' חלק ג.

יוסי נכנס לחדר שבו שכב פצוע חברו היקר ביותר. בראשו הוא כבר העביר את השיחה הזאת בכל כך הרבה גרסאות, כולל אחת שבה צלחת מעופפת נכנסת מהחלון, יורה על עידן קרן אור שמרפאה אותו, ועליו אחת שמאדה אותו בצורה כואבת במיוחד על זריקת הכדור ההיא.. אבל משום מה הוא חשב שזה יותר מדי טוב מכדי שיתגשם. עידן התעורר כשחש בהיכנסו של הילד שמעולם לא עזב את מחשבתו. "היי, יוסף. חיכיתי לך." לשניה יוסי חשב שהוא שמע האשמה בקול אך אז קלט שזה רק הוא."היי. כל הזמן אני ניסיתי למצוא משהו שיכול לעזור לך להחלים, ואני חושב שמצאתי.""גם אני מצאתי, זה נקרא זמן." הגיעה התשובה היבשה. אנחה קלה של כאב כשעידן שכח את עצמו וניסה להרים את היד."תקשיב. אני מעולם לא האשמתי אותך, אז אתה לא צריך לפצות אותי." יוסי התיישב ליד המיטה ונגע בכף היד של הפצוע. "אבל אני כן," הוא לקח שאיפת אויר, השיחה הזאת מעולם לא הייתה אמורה ללכת בכיוון הזה. אבל המילים היו חייבות להיאמר."אני תמיד אהבתי אותך, אתה הייתה החבר הכי טוב שלי. כשהמשאית 'מרחה' אותך," שניהם הצטמררו."היא גם הבהירה לי שהרגשות שלי אלייך איכשהו השתנו לאורך הזמן, וזה כאב, מאוד." לפני שהוא יכל להמשיך עידן ענה לו. "גם אני, ובגלל זה אני מבין מה אתה מרגיש. כי גם אני מרגיש את זה. כשאני רצתי אחרי הכדור ונדרסתי, זה הכאיב לא רק לי פיסית, אלא גם לך. האשמה שלך, ולכן הכאב הזה הוא גם שלי, כי גם אני אוהב אותך. אותו הדבר." זה לא היה בדיוק מה שהוא התכוון להגיד, אך הכוונה הייתה ברורה. שניהם הרגישו את הדמעות שמבקשות ליזול, את הלחץ על החזה, את הרגע שחולף כשמחרשה בשדה, והופך הכול."א-אני יכול לנשק אותך?" הגיעה השאלה הרועדת מהנער היושב לעבר זה השוכב. התשובה הייתה הנהון ראש מלווה בעווית כאב. ואז הגיע הרגע שמשנה את הכול, שנותן תקווה. נשיקה. "אתם לא קצת צעירים בשביל זה?" הרגע שמביא משפט יבש מהאחות הקטנה שעומדת בפתח עם פרצוף דג. ליד אחותך האימא שלך. היא נראית בעצמה כאילו עדיין לא החליטה אם היא: 1)שמחה בשביל הבן שלה. 2)זועמת על הסוטה הקטן שמעיז לנשק את התינוק הפצוע שלה. או 3)סתם בהלם. עידן ידע שהתשובה היא 4: הכול. "ה-היי א-אמא, ח-חנה, יוסי כרגע הגיע כדי לעזור לי להחלים." הילדה ענתה באותו קול יבש אך הפעם עם גיחוך קטן."אני די בטוחה ששיטת הטיפול הזאת נוסתה בהצלחה רק במקרים של תרדמת וצפרדעים."" היי, אם מנסים להשתמש בזחלים של זבובים.." יוסי השתתק למראה המבט הנוקב מגברת גרין. מי ידע שאישה שנמוכה ממנו בסנטימטר, עם משקל עודף של עשר קילו ותלבושת שמזכירה את כאילו מ-'המחסן של כאילו' יכולה כל-כך להזכיר את פרדי קרוגר.

 

[FantaSee]

כשיש רצון. פרק א' חלק ד

כעבור מס' דקות שבמהלכן עידן הרגיע את אמו ואחותו. בין השאר המשפט "אני כבר לא ילד!!" מלווה בניסיונות לשלב ידיים חזר על עצמו כמה וכמה פעמים. בסופו של דבר יוסי קיבל את ההזדמנות(ומאימא של עידן, רשות.) להציג את הדרכים שמצא. "טוב, אני גלשתי באינטרנט," הוא היה לחוץ. והעובדה ששושן קרוגר(שלעולם לא תדע שהוא חשב את זה), לא בדיוק הגיבה באופן סבלני וסובלני, לא עזרה במיוחד. "ו-ומצאתי כמה דברים על שיטות טיפול לא פולשניות וזולות.." התנשפות של קוצר רוח מהאם הלא רגועה במיוחד גרמה לו לקפוץ מעט, הוא לא חשב שהיא תתרשם במיוחד. "בין השיטות, היו כמה שעזרו לחולי סרטן, כוויות, עזרו להאיץ את ההחלמה של עצמות שבורות ואפילו לחדש חיבורים עצביים.""באמת, ומה בדיוק הנן שיטות הפלא האלו" ואו, מי ידע שילדה בת שמונה יכולה להשתמש בנימת קול בלבד כדי לגרום לך להרגיש חסר תועלת, מסתבר שזה תורשתי."ביופידבק ודמיון מודרך." הלחישה המהירה הייתה מאוד ברורה לאוזניי יושבי החדר, ובכל זאת."סליחה חומד," אוי, עידן לא היה אחד שמשתמש בכנויי חיבה, הוא תמיד אמר שאלה צריכים לשמש רק על ילדים קטנים במיוחד, או נסיבות מיוחדות."אתה אומר לי שאתה רוצה לעזור לי עם לשחק בנדמה-לי!?!""זה יותר כמו להשיג מודעות ואז שליטה בתהליכים הטבעיים של הגוף.""הבנתי, אז אתה רוצה שאח שלי יהפנט את עצמו.""יותר מזה, אני רוצה שהוא יוכל להפנט את עצמו על פי פקודה, שיביא את עצמו לשליטה כה עמוקה על הגוף שלו שאם זה יקרה שוב אז הוא לא יפגע כלל. ואם בשביל זה הוא צריך לשחק בנדמה-לי, למה לא. בעיקר כשתופעת הלוואי הנה שפור הזיכרון." כשיוסי עמד להמשיך הרופא נכנס והודיע ששעות הקבלה עומדות להיגמר. שלושת המבקרים נגשו בתור אל החולה, אמרו כמה מלות פרידה, חיבקו, ונשקו אותו לשלום."בוא יוסי, אנחנו נסיע אותך הביתה." *** זאת הייתה אחת הנסיעות הפחות נוחות שבהן השתתף יוסי אי פעם, ואז גברת גרין החלה לדבר."אז כמה זמן אתם ביחד?" הוא עדיין לא יכל להבחין אם היא רוצה לרצוח אותו, או להגיד מזל טוב."בערך שתי שניות מלפני הנשיקה הזאת," עיניו אליה "לפני כן, עדיין לא הכרנו ברגשות שלנו." ההקלה שחש למראה החיוך שלה יכלה לגמד את הר אוורסט. "לפחות אני יודעת שלא התחבאתם מפניי באיזה רומן זול.""כן, העובדה שהרגשות שלכם היו שקופים הייתה הופכת את זה למעליב." חנה בהחלט חשבה לעצמה קודם כמה פעמים בדקות האחרונות שהיא בוודאי היצור הכי סתום שהלך עלי אדמות מסיבה זו בדיוק. איך לעזאזל היא לא קלטה שהשניים כבר זוג, העובדה שהם לא היו עשתה פלאים לביטחון שלה בחטטנות של-ביכולת האנליטית שלה. "אז.. תסביר לנו קצת על איך ביופידבק אמור לעזור לאח שלי לגדל שלד חדש." היא אמרה לילד שישב במושב לפניה. "ואל תשכח את החלק שבו אתה מסביר למה אתה מאשים את עצמך בזה שהבן שלי נפגע." הגיע מהאם. ואו, המחשבה שהיא לא קלטה שאנחנו ביחד בטח הייתה הדבר המעליב שגברת קרוגר(שוב, לעולם לא תדע.) חשבה כבר הרבה זמן, עם כל יכולות ההבחנה האלה. *** לאחר שהאחות עזבה עידן החל לחשוב על מה שהחבר שלו(וואו, קשה להאמין שזה נכון. גם קשה להאמין שהוא עדיין חי...) אמר, הדברים האלו על שליטה בגוף. בהתחלה זה נשמע כמו שטויות מוחלטות. אבל לאחר שחושבים על זה מעט, דווקא אפשר לראות ההיגיון שבמחשבה. אחרי הכול, הרי הגוף שלנו מגיב לרגשות שלנו, והפיזיולוגיה שלנו משפיעה על מחשבתנו בחזרה. אז למה שלא נוכל לעשות זאת בצורה מודעת, חזקה, וממוקדת יותר. הוא החליט לתת לעצה של החבר שלו(ואוו) צ'אנס. *** יוסי לא ידע אם הוא אמור להרגיש מעוצבן או שמח. מצד אחד גב' גרין חסלה כל סיבה הגיונית לכמעט כל הרגשות שהרגיש בזמן האחרון, והשאירה אותו מרוקן וחסר אונים. מצד אחר הרגשות שהסיבות שלהם חוסלו היו כל השנאה והאשמה שהוא כוון כלפי עצמו.אז מה נותר?..

 

[שרון653]

ואיי

ממש חמוד.אהבתי. אני אוהב כתיבה קלילה שיש בה חוש הומור. היו הרבה קטעים שהעלו לי חיוך. מחכה להמשך