כשיש ספק אז אין ספק?!
הוא צעיר ממני ב-7 שנים.. אני בת 33 והוא 26. ביום שהכרנו כבר ישנתי אצלו והיו עניינים בקטנה :/ נלחצתי מהקטנה והלכתי הביתה מאוכזבת שקילקלתי לעצמי. אזרתי אומץ ביום שאחרי והתקשרתי אליו- קבענו ונפגשנו כבר באותו הערב. בחודש שאחרי יצאנו כמעט בכל יום למסעדה או בר והתחלנו סוג של קשר שנפגשנו בו כמעט בכל יום. ואז התחלתי להתאהב בו, ולקחת קשה כל דבר ולהיחלץ. נתקפתי חרדה ולאחר מילה לא במקום שאמר לי, לאור המצב הפגיע והחשוף בו הייתי, שלחתי לו הודעה שהוא לא הבחור שחשבתי שהוא וביקשתי שלא יצור איתי קשר. אחרי מס׳ ימים ראיתי אותו. הוא נעמד, הסתכל עלי לכמה שניות והמשיך ללכת. קראתי לו אך הוא לא ענה לי. הבנתי את טעותי ושאולי אני מפסידה כאן משהו טוב בגלל השדים הפנימיים שלי ושלחתי לו הודעה שאני רוצה לדבר. נפגשנו לדבר ובשיחה הוא הבהיר לי עד כמה הוא פגוע ממה שעשיתי ושאני לא יכולה להתהפך כל שני וחמישי. כעס נורא ואף בכה ועזב את השיחה ואותי. שבוע וחצי לא יצר קשר- היה לי מאוד קשה..
לאחר שבוע יצר קשר ויזם פגישה, אמר שנצא בערב למסעדה אחרי שהוא מסיים לעבוד. התארגנתי סמוך לשעה שהיינו אמורים להיפגש והוא התקשר כשסיים לעבוד ואמר לי שהוא הולך לעשות קניות לארוחת הערב ושאם אני רוצה להגיע אליו עצמאית או שהוא יאסוף אותי.. לא הבנתי מדוע אנחנו לא יוצאים כפי שתכננו.. הוא אמר שהוא יבדוק מה השותף שלו רוצה לעשות ויחזור אלי. ??? הרגשתי שהוא רוצה שאבוא אליו, ניכנס למיטה ונשכח ממה שהיה עד לפעם הבאה- לא הסכמתי להגיע ואמרתי לו שאדבר איתו יום אחרי ולא יצרתי קשר, גם הוא לא. וכך נותק הקשר. לאחר מס׳ שבועות נתקלתי בו והוא אמר שהוא עדיין מחכה לטל׳ ממני, שאלתי בפליאה ״לטלפון ממני?״ והמשכתי ללכת. ושוב לא היינו בקשר כמה חודשים ולאחר זמן מה נתקלתי בו שוב והצלחנו קצת לדבר, סיפר שקנה רכב חדש, ושעובר דירה עם השותף, ושבמשך שלושה חודשים אחרי הקשר היה בטוח שאני בהריון ממנו אך ״לא רצה להטריד אותי״ ולכן לא בדק. גם סיפרתי לו שהמעסיק שלו רוצה שאעבוד בחברה שלו וניסיתי להבין אם יפריע לו במידה וכן, הבנתי ממנו שלא. לאחר כמה שבועות שלח לי הודעה שאני עדיין חייבת לו משחק סנוקר. הגבתי לאחר מס׳ ימים שבכיף נשחק מתישהו והוא לא ענה. התחלתי לעבוד בחברה בה הוא עובד וכשראה אותי היה בהלם לכמה שניות. בשבועות הראשונים שעבדנו יחד היינו די זרים אחד לשנייה והתקרבנו לאט לאט. הוא נסע לחופש שבוע והיה איתי בקשר רציף ויומיומי כשהוא מספר לי מה הוא עושה ואומר שהוא מתגעגע ועוד מילים יפות. כשחזר מהחופשה בדיוק הייתי במעבר של דירה ושאלתי אותו אם אפשר לבוא לישון אצלו כי אני עבדתי בוקר ביום שאחרי והיה כבר מאוד מאוחר לסדר ולנקות את הדירה החדשה, אמר שבטח ובאתי. בלילה ניסה לגעת בי ודחיתי אותו כי לא הרגשתי קרובה מספיק. מאז אנחנו מתראים לפחות פעמיים שלוש בשבוע ומתכתבים בהודעות. ביום כיפור הוא הזמין אותי למשפחה שלו והיה נפלא והיינו קרובים מתמיד העברנו את הצום מחובקים במיטה, ובסוכות הזמנתי אותו למשפחה שלי. הוא סיפר לי שיש לו מישהי לא רצינית כבר חודש חודשיים כי בי הוא לא יכול לגעת (כי לא נתתי לו). קינאתי אבל לא הראיתי. בסוכות השתכרתי קצת והתחלתי לנשק אותו, הוא לא בדיוק דחה אותי ממנו אבל הסביר לי שאמרתי לא אז לא! ניסיתי לפתות אותו ולשכנע אותו שאבוא אליו אך אמר לי שהבחורה שלו באה אליו. נפגעתי נורא וקראתי לו ״מזויף״ ובדרך הביתה שתקתי ואף בכיתי והשתדלתי נורא שלא ישים לב, אבל הוא שם לב ושאל אותי לפשר העניין- הכחשתי. לא מספיק שהייתי כבר בסערת רגשות הוא התקשר לבחורה שלו בדרך ושם אותה על ספיקר ואמר לה לבוא- כל כך חסר רגישות. ירדתי שיכורה מהאוטו שלו לאוטו שלי וכך נהגתי הביתה. הוא לא בדק או התעניין אם הגעתי בשלום. ביום שאחרי לא יצרתי איתו קשר, הוא רק שלח לי בהודעות את התמונות שלנו מערב החג לפני ולאחר מכן כתב לי שארוחת הערב שהוא הזמין אותי אליה לשישי למחרת אצל המשפחה שלו התבטלה כי דודה שלו לא בעיר ובלה בלה ( נודע לי ממנו שיום אחרי הלך לארוחה). ביום למחרת שלחתי לו הודעה עניינית לגבי משהו שהייתי צריכה ממנו, ואז שלח לי האם אנחנו הולכים לדבר על מה שקרה בחג? שאלתי אותו על מה בדיוק והוא ענה על כך שבכיתי וקראתי לו מזויף. כתבתי לו שהרגשתי בכיפור שהיינו מאוד קרובים וכשדחה אותי בסוכות הרגיש ממש רע. אמר שהוא מבין על מה אני מדברת ושאנחנו צריכים להיפגש ולשוחח על כך פנים מול פנים. אמר שהוא עובד בערב. ביקשתי שידבר איתי כשיסיים כי יהיה נורא מאוחר, אמר אוקיי ולא יצר קשר. למחרת כשראיתי שהוא לא יוצר קשר ולא כלום שלחתי לו הודעת מה שלומך וכאלה, לא יצרת קשר, הכל טוב? כתב שסיים לעבוד מאוחר. וזהו. ביום למחרת שלח לי הודעה ושאל איך אני עובדת, אמרתי לו שבערב והוא עבד בבוקר אז אמר לי שנתראה כשאגיע לעבודה. הגעתי ואמרתי לו שלום, שאל אותי אם אני רוצה שנלך לאכול במסעדה טובה אחרי העבודה, הסכמתי. שעתיים מאוחר יותר כתב שהוא לא מרגיש טוב והולך לישון. כתבתי לו שירגיש טוב. מאז אנחנו מדברים ונפגשים כמעט כרגיל, יש ריחוק באוויר ויכול לעבור יום בלי תקשורת, אבל הוא לא מעלה את הנושא בכלל. הבחור הזה כבר חצי שנה בראש שלי ואני לא מבינה מה לעזאזל הוא רוצה ממני ולמה הוא לא יוצא לי מהראש.. מה דעתכן?
הוא צעיר ממני ב-7 שנים.. אני בת 33 והוא 26. ביום שהכרנו כבר ישנתי אצלו והיו עניינים בקטנה :/ נלחצתי מהקטנה והלכתי הביתה מאוכזבת שקילקלתי לעצמי. אזרתי אומץ ביום שאחרי והתקשרתי אליו- קבענו ונפגשנו כבר באותו הערב. בחודש שאחרי יצאנו כמעט בכל יום למסעדה או בר והתחלנו סוג של קשר שנפגשנו בו כמעט בכל יום. ואז התחלתי להתאהב בו, ולקחת קשה כל דבר ולהיחלץ. נתקפתי חרדה ולאחר מילה לא במקום שאמר לי, לאור המצב הפגיע והחשוף בו הייתי, שלחתי לו הודעה שהוא לא הבחור שחשבתי שהוא וביקשתי שלא יצור איתי קשר. אחרי מס׳ ימים ראיתי אותו. הוא נעמד, הסתכל עלי לכמה שניות והמשיך ללכת. קראתי לו אך הוא לא ענה לי. הבנתי את טעותי ושאולי אני מפסידה כאן משהו טוב בגלל השדים הפנימיים שלי ושלחתי לו הודעה שאני רוצה לדבר. נפגשנו לדבר ובשיחה הוא הבהיר לי עד כמה הוא פגוע ממה שעשיתי ושאני לא יכולה להתהפך כל שני וחמישי. כעס נורא ואף בכה ועזב את השיחה ואותי. שבוע וחצי לא יצר קשר- היה לי מאוד קשה..
לאחר שבוע יצר קשר ויזם פגישה, אמר שנצא בערב למסעדה אחרי שהוא מסיים לעבוד. התארגנתי סמוך לשעה שהיינו אמורים להיפגש והוא התקשר כשסיים לעבוד ואמר לי שהוא הולך לעשות קניות לארוחת הערב ושאם אני רוצה להגיע אליו עצמאית או שהוא יאסוף אותי.. לא הבנתי מדוע אנחנו לא יוצאים כפי שתכננו.. הוא אמר שהוא יבדוק מה השותף שלו רוצה לעשות ויחזור אלי. ??? הרגשתי שהוא רוצה שאבוא אליו, ניכנס למיטה ונשכח ממה שהיה עד לפעם הבאה- לא הסכמתי להגיע ואמרתי לו שאדבר איתו יום אחרי ולא יצרתי קשר, גם הוא לא. וכך נותק הקשר. לאחר מס׳ שבועות נתקלתי בו והוא אמר שהוא עדיין מחכה לטל׳ ממני, שאלתי בפליאה ״לטלפון ממני?״ והמשכתי ללכת. ושוב לא היינו בקשר כמה חודשים ולאחר זמן מה נתקלתי בו שוב והצלחנו קצת לדבר, סיפר שקנה רכב חדש, ושעובר דירה עם השותף, ושבמשך שלושה חודשים אחרי הקשר היה בטוח שאני בהריון ממנו אך ״לא רצה להטריד אותי״ ולכן לא בדק. גם סיפרתי לו שהמעסיק שלו רוצה שאעבוד בחברה שלו וניסיתי להבין אם יפריע לו במידה וכן, הבנתי ממנו שלא. לאחר כמה שבועות שלח לי הודעה שאני עדיין חייבת לו משחק סנוקר. הגבתי לאחר מס׳ ימים שבכיף נשחק מתישהו והוא לא ענה. התחלתי לעבוד בחברה בה הוא עובד וכשראה אותי היה בהלם לכמה שניות. בשבועות הראשונים שעבדנו יחד היינו די זרים אחד לשנייה והתקרבנו לאט לאט. הוא נסע לחופש שבוע והיה איתי בקשר רציף ויומיומי כשהוא מספר לי מה הוא עושה ואומר שהוא מתגעגע ועוד מילים יפות. כשחזר מהחופשה בדיוק הייתי במעבר של דירה ושאלתי אותו אם אפשר לבוא לישון אצלו כי אני עבדתי בוקר ביום שאחרי והיה כבר מאוד מאוחר לסדר ולנקות את הדירה החדשה, אמר שבטח ובאתי. בלילה ניסה לגעת בי ודחיתי אותו כי לא הרגשתי קרובה מספיק. מאז אנחנו מתראים לפחות פעמיים שלוש בשבוע ומתכתבים בהודעות. ביום כיפור הוא הזמין אותי למשפחה שלו והיה נפלא והיינו קרובים מתמיד העברנו את הצום מחובקים במיטה, ובסוכות הזמנתי אותו למשפחה שלי. הוא סיפר לי שיש לו מישהי לא רצינית כבר חודש חודשיים כי בי הוא לא יכול לגעת (כי לא נתתי לו). קינאתי אבל לא הראיתי. בסוכות השתכרתי קצת והתחלתי לנשק אותו, הוא לא בדיוק דחה אותי ממנו אבל הסביר לי שאמרתי לא אז לא! ניסיתי לפתות אותו ולשכנע אותו שאבוא אליו אך אמר לי שהבחורה שלו באה אליו. נפגעתי נורא וקראתי לו ״מזויף״ ובדרך הביתה שתקתי ואף בכיתי והשתדלתי נורא שלא ישים לב, אבל הוא שם לב ושאל אותי לפשר העניין- הכחשתי. לא מספיק שהייתי כבר בסערת רגשות הוא התקשר לבחורה שלו בדרך ושם אותה על ספיקר ואמר לה לבוא- כל כך חסר רגישות. ירדתי שיכורה מהאוטו שלו לאוטו שלי וכך נהגתי הביתה. הוא לא בדק או התעניין אם הגעתי בשלום. ביום שאחרי לא יצרתי איתו קשר, הוא רק שלח לי בהודעות את התמונות שלנו מערב החג לפני ולאחר מכן כתב לי שארוחת הערב שהוא הזמין אותי אליה לשישי למחרת אצל המשפחה שלו התבטלה כי דודה שלו לא בעיר ובלה בלה ( נודע לי ממנו שיום אחרי הלך לארוחה). ביום למחרת שלחתי לו הודעה עניינית לגבי משהו שהייתי צריכה ממנו, ואז שלח לי האם אנחנו הולכים לדבר על מה שקרה בחג? שאלתי אותו על מה בדיוק והוא ענה על כך שבכיתי וקראתי לו מזויף. כתבתי לו שהרגשתי בכיפור שהיינו מאוד קרובים וכשדחה אותי בסוכות הרגיש ממש רע. אמר שהוא מבין על מה אני מדברת ושאנחנו צריכים להיפגש ולשוחח על כך פנים מול פנים. אמר שהוא עובד בערב. ביקשתי שידבר איתי כשיסיים כי יהיה נורא מאוחר, אמר אוקיי ולא יצר קשר. למחרת כשראיתי שהוא לא יוצר קשר ולא כלום שלחתי לו הודעת מה שלומך וכאלה, לא יצרת קשר, הכל טוב? כתב שסיים לעבוד מאוחר. וזהו. ביום למחרת שלח לי הודעה ושאל איך אני עובדת, אמרתי לו שבערב והוא עבד בבוקר אז אמר לי שנתראה כשאגיע לעבודה. הגעתי ואמרתי לו שלום, שאל אותי אם אני רוצה שנלך לאכול במסעדה טובה אחרי העבודה, הסכמתי. שעתיים מאוחר יותר כתב שהוא לא מרגיש טוב והולך לישון. כתבתי לו שירגיש טוב. מאז אנחנו מדברים ונפגשים כמעט כרגיל, יש ריחוק באוויר ויכול לעבור יום בלי תקשורת, אבל הוא לא מעלה את הנושא בכלל. הבחור הזה כבר חצי שנה בראש שלי ואני לא מבינה מה לעזאזל הוא רוצה ממני ולמה הוא לא יוצא לי מהראש.. מה דעתכן?
