כשיש ילדים
פתאום אנחנו מגלים את העולם{ועוד כמה דברים...} מזוית אחרת... הגענו לעבודה כמעט בלי נשימה ופתאום מגלים בכיס מוצץ ושתי קוקיות מסוגים שונים. ובעוד אנחנו עומדים בתור לאנשהו,מזדמזם לו על השפתיים "אני יובל המבולבל אין לי שכל בכלל" וכשמישהו עוקץ אותנו בתור אנחנו מוכיחים אותו:"חטפני..אסור לך לחטוף.." {ואפילו לא שמים לב שכולם מסתכלים עלינו ברחמים...} בעוד הרווקיאדה מסתכלים ברחוב על מכוניות ומדברים על יחסי העברה והספק וכוחות סוס אנחנו מסתכלים על עגלות ומנסים לנחש לאיזה גודל היא מתקפלת,כמה היא שוקלת ואם משענת הגב הולכת אחורה עד הסוף. כשהבוס בא עם הצעה שנקבל רכב מהעבודה אנחנו אומרים: "כן,אבל שיהיה בגאז` גדול". ובעוד הרווקיאדה קמים בבוקר ומנסים לנחש איפה הם ומי זה/זו שישנ/ה לידם אנחנו קמים בבוקר ומנסים להבין איך לעזאזל הגענו למיטה של הילד, למה לכל הרוחות יש ילדים במיטה שלנו ואיפה כפרות נעלמ/ה {רמז:תבדקו בספה בסלון}. אנחנו מסוגלים לפתוח את הברז ולסגור אותו פעם אחת, כל זה בעיניים עצומות ביד אחת וכשיש לנו בבקבוק בדיוק 120 מ"ל. אנחנו מתיישבים על הספה בסוף היום מול החדשות וקולטים שהעבירו את הארגז חול מהגינה למטה ומהגן-לסלון שלנו. אנחנו מגלים פתאום שכשצריך להסביר משהוא ללקוח שלא מבין כלום מהחיים שלו אנחנו מסוגלים לעשות את זה הכי טוב ובמילים הכי פשוטות. החלפנו את הכיסאות הגבוהים בפאב/מסעדה ובכלל בכיסא בגובה 30 ס"מ וצופים בילדים שלנו מגרשים את היוונים או מפריחים שממה או מביאים ביכורים {תלוי בעונות השנה ובקריז של הגננת/מורה}.
פתאום אנחנו מגלים את העולם{ועוד כמה דברים...} מזוית אחרת... הגענו לעבודה כמעט בלי נשימה ופתאום מגלים בכיס מוצץ ושתי קוקיות מסוגים שונים. ובעוד אנחנו עומדים בתור לאנשהו,מזדמזם לו על השפתיים "אני יובל המבולבל אין לי שכל בכלל" וכשמישהו עוקץ אותנו בתור אנחנו מוכיחים אותו:"חטפני..אסור לך לחטוף.." {ואפילו לא שמים לב שכולם מסתכלים עלינו ברחמים...} בעוד הרווקיאדה מסתכלים ברחוב על מכוניות ומדברים על יחסי העברה והספק וכוחות סוס אנחנו מסתכלים על עגלות ומנסים לנחש לאיזה גודל היא מתקפלת,כמה היא שוקלת ואם משענת הגב הולכת אחורה עד הסוף. כשהבוס בא עם הצעה שנקבל רכב מהעבודה אנחנו אומרים: "כן,אבל שיהיה בגאז` גדול". ובעוד הרווקיאדה קמים בבוקר ומנסים לנחש איפה הם ומי זה/זו שישנ/ה לידם אנחנו קמים בבוקר ומנסים להבין איך לעזאזל הגענו למיטה של הילד, למה לכל הרוחות יש ילדים במיטה שלנו ואיפה כפרות נעלמ/ה {רמז:תבדקו בספה בסלון}. אנחנו מסוגלים לפתוח את הברז ולסגור אותו פעם אחת, כל זה בעיניים עצומות ביד אחת וכשיש לנו בבקבוק בדיוק 120 מ"ל. אנחנו מתיישבים על הספה בסוף היום מול החדשות וקולטים שהעבירו את הארגז חול מהגינה למטה ומהגן-לסלון שלנו. אנחנו מגלים פתאום שכשצריך להסביר משהוא ללקוח שלא מבין כלום מהחיים שלו אנחנו מסוגלים לעשות את זה הכי טוב ובמילים הכי פשוטות. החלפנו את הכיסאות הגבוהים בפאב/מסעדה ובכלל בכיסא בגובה 30 ס"מ וצופים בילדים שלנו מגרשים את היוונים או מפריחים שממה או מביאים ביכורים {תלוי בעונות השנה ובקריז של הגננת/מורה}.
