כשזה קורה...

[רוזנה]

כשזה קורה...

לכל אחד יש את החוויה האישית בנוגע לישראליות שלו... יש כאלו שלא אוהבים ש"מגלים" אותם כישראלים, ומיד ממציאים על עצמם שהם באו מספרד או פורטוגל, ויש כאלו שאין להם כל בעיה עם זה וללא כל עוררין מצהירים על ארץ מוצאם. יש כאלו שמרגישים ישראלים במקום הומה ישראלים, ויש כאלו שדווקא במקומות רחוקים ונידחים מתחברים עם ההרגשה שלהם... מה שבטוח זה, שכל אחד חווה את החוויה הישראלית שלו עם עצמו, כשהוא יוצא מגבולות הארץ הטובה (?) ופוגש בעולם הקסום האחר... באחד ממסעותיי לדרום אפריקה, הגענו לאכסנייה בקצה העולם שמאלה בעיקול, וחשבנו שהנה, סוף סוף נהיה הראשונים ונוכל לתקוע דגל ישראל "היינו פה" אבל איך שאנחנו מגיעים בסיור המודרך למטבח, נדהמנו למצוא ארון ועליו שלט "כלים כשרים לדתיים" וממש הופתענו שלא מצאנו גם כיור חלבי וכיור בשרי... כאילו דאההה... "כן," חשבתי לעצמי "אנחנו בהחלט שורצים בכל מקום..." אז נכון שאנחנו שורצים בכל מקום, אבל מה קורה כשאנחנו פוגשים בשורצים אחרים? האם אנחנו: 1. מביטים במבט שאומר הכל וממשיכים הלאה... 2. מתעלמים לחלוטין ואומרים למלצרית באנגלית מקורטעת "the ususal babe" 3. רק קולטים את המבט הישראלי, ומיד קופצים עליו והופכים לחברים הכי טובים שלו (יווו, וכמה חברים כאלו יש...) 4. מהנהנים אחד לשני באדרת כבוד 5. שואלים בעברית "מה השעה" רק כדי לעצבן... 6. כל תגובה אחרת תתקבל בברכה... וכך, אני מוצאת את עצמי חווה את החוויה הישראלית שלי, כל פעם במימד אחר... מה איתכם? שיהיה לכם יום מגניב, רוז

 

[Gefen]

רוז אני מאלה שתמיד שמחה..

לפגוש ישראלי/לית! אני לא יודעת איך זה באוסטרליה אבל פה בקנזס לא שורצים אלפי ישראלים.. אז זה נחמד כשפתאום בוול מארט מישהי שומעת אותך פתאום מדברת עברית, עוצרת אותך, מציגה את עצמה ומיד קולחת לה שיחה חברית של חצי שעה מבלי להרגיש.. זה כבר קרה לי וזה לדעתי מה שעושה אותנו הישראלים כאלה מיוחדים...{אייקון של צ´אפחה על הכתף}... גפן

 

[Gefen]

התכוונתי "מאלה שתמיד שמחים.."

ואיך זה שאבשלום קור לא קפץ לתקן אותי..?

אהההה...הוא בטח עוד מול הטלויזיההה....

 

[עדי בשמיים]

אני גם תמיד נורא מאושרת

למצוא ישראלים, מנסה בכוונה להיות במקומות ישראליים, וכמה שיותר מחפשת את הבית בניכר. חוצמזה אין חברים כמו ישראלים, אנחנו נעשה אחד עבור השני הרבה יותר מכל אמריקאי וההגדרות שלנו של חברים אמיתיים הם אחרות לחלוטין ואנחנו נתגייס זה לעזרת זה אפילו אם אנחנו לא מכירים רק כי אנחנו ישראלים וזה נורא כיף לי. אני אתן לכם דוגמא, אני חברה בפורום ישראלים בארה"ב ב- Ynet ולאחרונה עובר עליי משבר. אתמול היה לי ממש קשה ובמשך כל היום הטלפון פה צלצל בלי הפסקה, אנשים שאני לא מכירה אישית התקשרו לשמוע מה איתי ומה קורה ודאגו והציעו עזרה, למרות שהם לא ממש מכירים אותי, רק כי ראו את ההודעה שלי בפורום. אנחנו תרבות יחידה ומיוחדת ובייחוד כשאנחנו בחו"ל ההתחברות שלנו זה עם זה היא אמיתית.

 

[עילית33]

ואני מגזימה ...../images/Emo104.gif

למשל..כשאני קולטת עברית- וזה די נדיר במינכן אני מיד ניגשת ואומרת "שלום"!!!!! לרוב עונים לי הישראלים שלנו בהיסוס- לא בטוחים מה קורה כאן.

בעלי טוען שאני ממש מגזימה ונדחפת- אבל לא איכפת לי- זה חלק מהדם שלי לטוב ולרע- וזהו! פעם אחרונה ש"הגזמתי"

- נכנסתי למסעדה האהובה עליי במרכז מינכן לאכול צהריים וקלטתי מיד

4 ישראלים יושבים בפינה- ניגשתי אליהם כמובן ואמרתי שלום והם כרגיל בחשדנות הגיבו- אבל לא הייתה לי סבלנות לחשדנות וזה כי הייתי בחסך עיברית חמור ביותר..אז כשחזרתי מהבר עם צלחת האוכל שלי- פשוט לקחתי כיסא ביד אחת וצלחת בשנייה - ניגשתי , התיישבתי- ואמרתי: אל תתייחסו אליי- סתם בא לי לשמוע עיברית!!

הייתם צריכים לראות את ההלם שלהם- זה היה מצחיק! אבל ככל הישראלים- הם הסתגלו מהר

- אכלנו

- שתינו

- והסתבר שהם באו למסע עסקים בין יומיים ואמורים לטוס עוד באותו ערב

הביתה

. נפרדנו אחרי שעה אן משהו כזה... ככה אני עושה כשאני רואה ישראלים.

 

[Gefen]

חהחח....גדוללל....../images/Emo6.gif

 

[Yaniv-DC]

משתנה...

לפי המצב רוח. כשראיתי שני ישראלים במטרו בוושינגטון יושבים עם רגליים על הספסלים, אוכלים ושותים (כאן אסור, בגלל זה המטרו כל כך נקי), אח"כ חוסמים את המעבר - לא ממש התחשק לי לדבר איתם. לפעמים כשאני רואה ישראלי אבוד שמחפש את עצמו, אני עוזר. בכל מקרה שישראלי יבוא אלי ויבקש עזרה במשהו, אני אעשה כל שביכולתי לעזור.

 

[תופס עוגב]

אני עם יניב

 

[RamlaCity]

הישראליות שלי

לפעמים אני ככה, בתום לב נכנסת לקופת חולים להסדיר איזה עיניין פורמאלי מזכירותי או סתם כשאני רוצה לקבוע תור לאיזה רופא, ואז, אני כזה מכחכחת בגרון, עושה קולות של צומי, ו אהממממממממממ וכאלה, ושואלת בנימוס, "סליחה, מישהו פה מדבר עברית?" זה קורה גם בבנק, או במשרדים ממשלתיים, לפעמים אפילו סתם ככה במונית שירות כשאני מתישבת בסוף של המונית ומבקשת להעביר את הכסף לנהג, ואני מרגישה כזה אאוט סיידר עם הרוסים האלה והמבטים שלהם... ביום הזיכרון האחרון קרה לי משהו שהוא כבר לא מצחיק. האזעקה "תפסה" אותי ואת חבר שלי באזור "הגטו" זה האזור שבו גרים הערבים. ירדנו מהאופנוע ועמדנו דום. חבורה של ילדים ערבים פשוט עמדה וצחקה עלינו. ואנחנו עומדים דום ולא יכולים לעשות כלום חוץ מלהתעצבן בשקט על ההפרעה ברגע כל כך כואב. לא תמיד אני מרגישה ישראלית בארץ ישראל. ככה זה.

 

[RamlaCity]

תיקון

בביטוי "הרוסים האלה" לא היתה שום כוונה רעה. זה קטע שצריך לקרוא עם הומור לייט כזה. סתם יצא לי ככה, לא להיפגע ולא להתנפל. פשוט לפעמים נראה לי שיותר יותר דוברי רוסית מעברית.. (ככה.. עם חיוך..)