כשהמוזות מדברות

כשהמוזות מדברות

וכשהמוזות מדברות אסור לשתוק, עד שסוף סוף מילה מתחברת למילה ויוצרת משפט רציף אסור לעצור את זה, נכון זה המוטו, אז הנה היא יושבת וכותבת כאילו לעצמה ובסוף זה יוצא אל הכלל, והכלל מגיב כראות עיניו כאילו כל דבר נכתב אליו, כאילו אפשר לקחת ולשחוט דברים, לצחוק, לבכות, להזדהות, להתעלם או כל דבר אחר שהכלל ירצה. אבל רוב הדברים שנכתבים כאן, נכתבים אל הפרט ולא אל הכלל. מה בעצם גורם לה לכתוב אל הכלל? מדוע היא לא כותבת ב WORD נניח ואז הכל נשמר בפרט ולכלל לא תהיה נגיעה, לא יהיה היכן להכאיב, להעציב, לפגוע. יכול להיות שזה סוג כלשהו של מזוזכיזם, או אולי דווקא התיקווה כי מישהו כן יקרא ויבין, או ישתדל להבין, אך כמובן כמו תמיד זאת תיקוות שווא, הרי אי אפשר לסמוך אף פעם על אף אחד, רק על עצמך, רק את יודעת מה הכי טוב לעצמך, אבל מה קורה שאפילו את לא יודעת מה הכי טוב לעצמך? אז את מוצאת את עצמך יושבת וכותבת, מחפשת תשובות אצל אנשים לא מוכרים, משלה את עצמך שתוכלי כך למצוא את עצמך, בין התשובות, אבל בדרך כלל התשובות לא מגיעות, מגיעות הסטירות ההן, הסטירות הכל כך מכאיבות, ואת לא לומדת, אף פעם לא למדת, אז למה להתחיל עכשיו? וכשהמוזות מדברות אסור לשתוק... נכון?
 

nely

New member
רובנו

שאנו כותבים משהו. אנחנו כותבים לשתף או סתם לעשות סדר במחשבות. אך אמרת פעם? התשובות סוביקטיביות?! ..אז ממש כך מה שאנו כותבים כתגובה זה סוביקטיבי.. כל אחד/ת מביא את התשובות שאיפה שהוא מגיע..ועם החבילה שלו. ויודעת מה? גם עם המצב רוח שלו באותו הרגע. לכן שהמוזות מדברות לא כדאי לשתוק. אבל כדאי להתיחס בפרופורציה לתגובות. בידידות נלי
 

הקצין

New member
התפרצות .........

היי ליהי ראשית , כשהמוזות באות ומדברות אסור לשתוק ... התבטאות בכתיבה / דיבור / מישחק , הם חלק מהיכולות שלנו האנושיות לפרוק מתוכנו החוצה , חלק כדי להקל על עצמנו וחלק מתוך רצון לידע את הסובבים אותנו ולשתף אותם בהרגשתנו . תחושת ההקלה שיכולה לבוא מכך עוזרת לנו להמשיך ולתפקד . הפריקה לא שלמה עם אחרים לא מודעים לכך ... כל זה בא כחלק מתוך רצון התערטלות הטבוע כדבר הטיבעי בתוכנו ... יהיו כאלו שיכחישו < זאת היא הבעיה שלהם > אז קדימה להתערטל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ממני קצין וג´נטלמן
 
ליהי היקרה../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

לרוב, כשאנו מבקשים עצה ממישהו או משתפים אחרים במחשבותינו, אנו בעצם מבקשים א י ש ו ר למשהו שאנו עמוק בפנים כבר יודעים. ולמה בכל זאת אנחנו משתפים אחרים במשהו שאנחנו כבר יודעים? כי כזה הוא האדם. זקוק לחיזוק. זקוק למשוב. זקוק לתשומת לב...... אז בפעם הבאה כשאת משתפת מישהו במחשבותייך, חשבי היטב לפני שאת מפרסמת זאת ברבים, כי תמיד יהיו כאלה שישמחו לאידך ולא בשבילך!!!!! שלך בכל עת, ורדה.
 

נשית~37

New member
בתור אחת שאין לה מוזות

(מה זה מוזה?) אבל לעומת זאת יש לה ים של מצבי רוח משתנים ולב רחב (סליחה שאני מחמיא לעצמי) וגיל מתקדם (חחחחחח) תרשי לי לאמר לך שאם תשבי באמת עם עצמך ותשאלי את השאלות הנוקבות, עצמך גם יוכל לת לך תשובות אמיתיות כי באמת רק את יודעת מה טוב בשבילך. אההה ועוד משהו, בקשר לסטירות כביכול: בעיניי זו חולשה להתעצבו מאנשים שלא חשובים לך. יום טוב יחידת המחשב חחחחח
 
כשהמוזות שותקות כאן הן מדברות שם

הפורום הזה הוא הביבי שלך האחרים יכולים לכתוב במקומות שונים יכולים לכתוב במקום בו הם יותר מובנים יכולים לכתוב כי יודעים שאותם אוהבים יכולים לכתוב הכל כי אותם מבינים... יכולים לכתוב הכל ללא היסוסים... יש גם בפורום הזה אנשים שכותבים אשר על ליבם לא עושים חשבון, לא משחקים תפקיד זה קשה מאוד, לא קל...
 
כשה-../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif מדברות...

זה שורף !!! החיים הם כמו בעיה במתמטיקה: את מבינה את השאלה, את יודעת את הפתרון ומה שחסר לך עכשיו זו הדרך... בלי הדרך הפתרון חסר ערך... אז קדימה, צאי לדרך... את יודעת שלאן שתפני יש כאלו שמחכים לך בסופה.
 

ר ו ח

New member
מסכימה עם פנטום...../images/Emo45.gif

ואפילו מוסיפה משהו משלי... הדרך כאן היא ללא קיצורים... אולי אפילו דרך ארוכה! אך היא בלתי נמנעת... צאי לדרך...הגיע הזמן! את לא לבד....
 
למעלה