כשהילד ממש כואב

Night Light

New member
כשהילד ממש כואב

הבת שלי חוותה השבוע אכזבה קשה וכואבת מאד עבורה, והיא לא מצליחה להתנער ממנה. היא שואלת את עצמה שוב ושוב למה, מה היא עשתה רע...

לא מדובר ברומנטיקה. היא לא הוכנסה להדרכה בתנועת הנוער, אבל היא בנתה על זה מאד, פיתחה ציפיות וחיכתה בכליון עיניים, ועכשיו היא כולה דימוי עצמי נמוך וכאב ואכזבה.

אז איך מוציאים אותה מזה, אחרי שכל המילים ההגיוניות, החיבוקים והנשיקות לא עזרו?
 


להסביר לה שבעולם של "הגדולים"
לפעמים יש אכזבות
לפעמים יש צדק בהחלטה ולפעמים אין צדק
שלא תתייאש , שתנסה משהו אחר
ושתבין שלפעמים אלו החיים , החמצות ותיסכלולים זה חלק מהחיים
כמו גם דברים טובים שקורים
העיקר שלא תאבד את האנרגיות שלה , את היצירה , את הרצון הטוב
והכי חשוב את ההערכה העצמית שלה ..
 
לנתב את האמביציה

להתנדבות במקום אחר.
למצוא איתה את המקום האחר שתוכל לתרום ולהחזיר לעצמה את הבטחון העצמי.

בתאוריה כולנו יודעים שאכזבות הם חלק מהלחיים וכל כך קשה לראות את הילדים שלנו שם
 
עצה לכל החיים

לגשת לאחראים לדבר ולשאול אותם בכנות מדוע.
ככה לומדים להשיג סגירה ולהמשיך הלאה עם תובנות.
 
בתאוריה חותמת במעשי בספק

אם משהו ישתף אותה בשיקולים האמיתים בקבלת ההחלטה
סביר יותר שיטיחו/יצבעו בצבעים על מנת שלא לפגוע.

תוך כדי כתיבה עלתה בי המחשבה, מתי זה נכון/לא נכון אנו כהורים צריכים להתערב בסוגיה שכזאת עבור ילדנו?
 
אין צורך להתערב ממש

מספיק להכווין או לתת תמיכה.
ואני חושבת שלו פנתה ושאלה באופן מזמין, היתה מקבלת
תשובה כנה וביקורת בונה.
 


האמת?
למדתי על בשרה של חברתי הטובה מילדות.
אף פעם לא ויתרה לאף גורם ש"סרב" לה על תשובה כנה.
לא יודעת אם זה תמיד תופס, אבל זה הביא אותה רחוק.
סוג אמביציה שכזו
 
הניסיון שלי אחר

כנות לא תמיד מעצימה

לא תמיד שאנחנו רוצים לשמוע, אנחנו באמת שומעים....


אשרי החברה שהכנות עובדת לה
 

מיקושה

New member
אני לא ממש בעד התערבות

לפעמים זה נדרש אבל לרוב ומניסיון עם שני מתבגרים שהצליחו להכנס לתכניות "יוקרתיות"..עדיף לא להתערב ממש אלא לנתב אותם ולגרום להם לקבל תשובות.כלומר להניע מאחור לתת את החיזוקים אבל בגדול לתת להם.. מניסיון כשהורה מתערב זה לא ממש מועיל ולהיפך זה עשוי להזיק
 
לפעמים ...

יש לנו את הצורך ההורי להגן, לעטוף, לרצות שכל המכאובים, אכזבות, דאגות וכו' יעלמו מילדינו...

לפני שבוע הייתי בהרצאה שהמרצה שם אמרה שאם נעשה זאת לילדים שלנו אנחנו רק מזיקים להם, הם צריכים להתנסות בכל הדברים האלה לפני שהם גדלים כי אחרת הם מגיעים לא מוכנים לחיים.....

אז נכון, קשה לראות את ילדינו במצבים שכאלה, אבל כל שנותר לנו זה רק להגיד שאנחנו מאמינים בהם ושאלה החיים, לעיתים יש נצחונות ולעיתים יש הפסדים ואכזבות....

בהצלחה נייטי.
 
אומרים שמשברים מחשלים

המקסימום שאת יכולה להעניק לה זה חיבוק אוהב.

לא ברור למה היא לא שובצה להדרכה, אולי היו מועמדים רבים...אולי היא לא מתאימה, בכל מקרה גם אם מישהו לא מתאים לתחום מסוים זה לא אומר שהוא לא יכול להצליח ובגדול בתחום אחר.

בטוח שהיא תתגבר.
 

מיקושה

New member
היי נייטוש.

עם הרכז.
במקביל תציעי לה להשתלב כמדריכה מחליפה.
זה מבאס לאללה כשהם לא מצליחים להתקבל למשהו מיוחל..
חוויתי את זה לפני שנתיים עם המתבגרת ושנה שעברה היא הצליחה להשתחל - ובגדול!
לפעמים הם נשללים לא בגלל שהם לא מוצלחים אלא כי הם נשמרים לשנה אחרי..אל "תרחמי" עליה מידיי זה יוריד לה את הביטחון להיפך..תדרבני אותה לבדוק ולא לוותר. ולהתעקש למה לא עד שהיא תקבל תשובה שתשכנע אותה.
 

קסומה

New member
אוי.. כמה כואב לנו כשכואב להם

התרופה לשני הצדדים... חיבוקים, נשיקות, ניחומים, חיזוקים חיוביים, והמון המון אהבה...
 

זהר nj

New member
אוי כמה כואב לי

הגב.
לא ברצינות עכשיו.
חיבוק
ועוד אחד
ולומר כמה אנחנו אוהבים
ולהסביר להם שהחיים זה ככה.לפעמים טוב ולפעמים פחות
הכי חשוב להקשיב לחבק ולהרגיע
 

Night Light

New member
תודה רבה רבה לכולם


אתמול העיניים שלה היו כל כך אדומות ונפוחות מבכי, שלא יכולתי לשאת את הכאב שלה והרגשתי כמו לביאה כלואה...
היא דיברה עם האחראית ולא היה הסבר של ממש למה לא, אבל היום לקחתי אותה רק אני והיא, להסתובב קצת ולנקות את הראש. חיבקתי והקשבתי והיא דיברה ודיברה ודיברה והרימה את עצמה מהקרשים קצת בעצמה והפסיקה לבכות והעיניים אפילו חזרו לגוון טבעי (לא אדום, לא נפוח).
עוד יום יומיים ואני מקווה שהאירוע הנקודתי יפסיק להראות לה כמו סוף העולם, ויתחיל להראות כמו נסיון שממנו לומדים.

שוב תודה רבה רבה לכולם על התשובות והרעיונות.
 
למעלה