כשהילד חוזר מאבא.........

[oren138]

כשהילד חוזר מאבא.........

שבת שלום לכולם! אני פונה אליכם כי אולי אני לא היחידה שעוברת את זה ואולי אתם תוכלו לעזור לי. הילד שלי בן 6 אני ואבא שלו גרושים כבר 4 שנים. בדרך כלל אין לי ממש תלונות כלפי הילד כי הוא ממש ילד טוב, עצמאי, וחכם. אבל בכל פעם שהוא חוזר מאבא שלו כאילו משהו מסתובב לו בראש. אף פעם אבל אף פעם הוא לא חוזר עם חיוך על שפתיו כמו אמא כמה התגעגעתי אליך. תמיד זה נלווה בבכי של הייתי רוצה להישאר עם אבא. בכדי שתראו את התמונה קצת יותר טוב אז ככה אני והילד סולו בבית אין לי עוד ילדים יש לי רק חבר שלו יש ילד אבל רואים אותו פעם בחודש בערך גג פעמים. ואצל אבא שלו זה ככה: אבא שלו נשוי בשנית ויש לו שם 2 ילדים בגיל הילד שלי בערך מהאישה ועוד תינוקת מהנישואים הנוכחים. אני כל הזמן מתרצת את הרצון שלו להיות עם אבא אולי בגלל האטרקציה (הילדים ששם) שיש לו שלעומת מה שמציעים לו שם אני בתור "זקנה" לא מספקת לו. אני כל פעם חוזרת ובוכה בגלל זה כי היחס שלו פוגע בי מאוד. מה אני צריכה לעשות ??? אני מנסה לשמור על קשר ממש טוב בין הילד לאבא שלו כי לדעתי זה חשוב אבל זה כל פעם בא על חשבון הרגשות שלי??? אולי למישהו יש איזה עצה מועילה לתת לי............

 

[° זואי °]

זה בגלל

שאת אמא שלו יש לי באופן מלא והוא בטוח באהבה ובניתנה שלה. את אבא שלו יש לו לזמן מוגבל והוא גם צריך להלחם על תשומת הלב של אבא שלו מול שני ילדים נוספים. חושבת שצריכה לקבל כמחמאה שהוא מרגיש איתך כל כך בטוח שלא מפחד לאבד אותך.

 

[my sunshine]

הכי

הציק לי המשפט שלך: "אבל זה כל פעם בא על חשבון הרגשות שלי???" את חושבת שהילד מרגיש כך כי הוא עושה את זה בכוונה? את חושבת שהאבא חי את חייב כי הוא עושה לך כך בכוונה? ואני לא שופטת אותך חלילה בכוונה מקצינה לך את התמונה כדי שתביני. את לא הקורבן כאן

פשוט המשיכי לחיות את חייך והביני שזה המצב. לילד קשה, נכון. מה עושים?: יושבים איתו שואלים מדוע הוא חוזר עם מצב רוח כזה, מבינים ממנו, מסבירים לו שזה המצב ומסבירים לו שגם עם אמא נעים, אומנם אין ילדים נוספים אך יש מה לעשות וכו'.. תמצאי את החיובי שבדבר... גם עבורך וגם עבורו.

 

[oren138]

לא הייה צריך להציק לך ...

אני כתבתי על כך שזה הורס אותי מבחינה ריגשית כי אני חושבת (לא שאני יודעת) אם הילד שלך הייה חוזר ומראה שהרצון הכי גדול שלו באותו רגע זה שפשוט תתני לו לחזור לאבא זה היה גומר עליך. עלי זה כן גומר ואני פשוט מוצאת את עצמי בוכה בכל פעם מחדש מדחייה של הילד שלי שלו אני נותנת עולם ומלואו.

 

[יעלילה1]

לדעתי

הילד לא בוכה בגלל זה אלא בגלל האבל הפרטי שלו, שהוא צריך לחוות מחדש את הפרידה של אימא ואבא, כל פעם שמחזירים אותו ואבא הולך חוץ מזה נראה לי שבבית של אבא יש יותר אוירה של "משפחה": אבא ואשתו, "אחים" ו"אחות" קטנה. אני בעד לדבר עם הילד על כך, על רגשותיו: שבבית של אבא יש משפחה ובבית עם אמא זה רק הוא ואמא, ואולי הוא רוצה שתהיה לו "משפחה" שלמה, עם אמא ואבא ושיהיו לו אחים ואחיות בבית שלו. לדבר על הדברים, גם אם הם קשים, מאוד מקל, כשהדברים על השולחן הם גם נראים יותר פשוטים. בנוסף, אולי תנסי שכשהוא איתך, תיפגשו עם חברים, שיש להם ילדים, תזמיני לו חברים וכו' מקווה שעזרתי ממיעוט ניסיוני

 

[שמיים תכולים]

../images/Emo127.gif

 

[אור אושר]

זה לא את זה אני - מכירה??

לדעתי זה לא הילד ש"מתבאס" לחזור לאמא אלא הוא פשוט מתגעגע לאבא. את כאן המובן מאליו - תמיד חוזרים לאמא ויש רצון לשמר את החוויה שרק נגמרה. עשי לך נוהג לקחת אותו לסרט, טיול, ארטיק או לא משנה מה איך שהוא חוזר מאבא. זה אולי נקרא שוחד רגשי אבל זה יצור לו את הרצון לחזור ולקבל חוויה גם ממך. מקווה שאני לא טועה. בכל מקרה קבלי

אור

 

[תלתליפז]

לדעתי..

לילדים יש נטיה קצת אגואיסטית. הם רגילים מקטנות שהכל סובב סביב הצרכים שלהם. לדעתי התנהגות הילד נובעת פשוט מהעובדה שאצל אבא יש יותר אקשיין מעניין עבורו. ילדים אוהבים להיות בסביבה של ילדים, ככה זה, אין מה לעשות. כמה שנקדיש להם מתשומת ליבנו, נשחק איתם ונצא איתם, זה לא משתווה לכייף שהם מפיקים למבילוי שלהם עם ילדים אחרים. זה שאת איתו לבד זו עובדה שלא ניתן לשנות,ואת לא צריכה להרגיש רע בשל זה. אבל אפשר אולי לפצות על השקט שיש אצלך בבית בכך שתעודדי אותו להזמין יותר חברים הביתה ואפילו לישון.

 

[גאיה ג]

../images/Emo24.gifi know how you feel

think that kid's faithing somtims,and the harmonia braeking.give to your child love.dont afraid to lose him.he always will come back to you.

 

[אגו ז פקאן]

היי אורן

קראתי מה שכתבת .. זה כואב..אני מאמין לך.. אבל תדעי לך שזה פשוט בגלל הגיל של החילד..הוא קטן מדי להבין את המצב..ורוצה לשחק. אצל אבא שלו יש חברה..יש רעש..יש פרצופים רבים. ואלך בבית יש רק אותך.. אני מציע לך לנסות בפעם הבאה ..איך שהוא יגיע מאבא שלו.. תקבלי אותו בהתלהבות..עם חיוך על הפנים..קחי אותו בידיים..תתחברי אליו..ותגחדח לוץץלמשל בוא ותראה מה קניתי לך...או למשל בוא תראה איזה משחק יפה קבלת מסבא או סבתא.. את צריכה להבין שהרגע הראשון של המעבר בין 2 הסרטים שהילד עובר זה הרגע הקריטי.. אסור לך להיות עם עצמך הרגעים הללו. את צריכה להיות איתו נטו בקטע המעבר..עד שתרגישי שהילד חזר אליך. בהצלחה

 

[roni 41]

תשתדלי להניח לילד ולשמוח שטוב לו

אצל אבא שלו. תמיד ,או כמעט תמיד ה"תפר" שבו עוברים מבית לבית הוא קשה ולא פשוט, גורם לראות את המציאות באור הכי לא מחמיא שלה וגם אם זה לא נוח לשמוע ולראות אין לו לדעתי דבר שקשור אליך נטו, תנפשלו להביע את עצמו,ותשמחי שהוא מאפר לעצמו בלי חשש להיות הכי אמיתי

 

[roni 41]

תנפשלו=תני לו

 

[roni 41]

מאפד=מאפשר

 

[אלה43]

מכירה את התחושה

ובכל זאת זוכרת שבבית זה היום-יום. היציאה לאבא קוראת אחת לשבועיים ומרגישה כמו בילוי. מי לא אוהב לבלות עוד? תיזכרי שהילד שלך לא צריך אף פעם לבחור בינך ובין אבא שלו. ואם הכי כייף לו בעולם אצל אבא שלו, אין זה אומר מאום על ריגשותיו כלפייך. כשאני אומרת לאחד מילדיי כמה הוא מקסים, איני אומרת בכך שמישהו מהשניים האחרים מקסים פחות. אני מציינת משהו שבאותו רגע מרגיש לי נכון. זה לא מתוך השוואה ולא אומר על האחרים מאום. כך אני חושבת שכשהילד שלך מביע בדרכו את הנאתו המרובה מהביקור אצל אביו, אין הוא אומר בכך שאיתך לא טוב לו. גם לא שפחות. אלא בנקודה שהוא חוזר עמוס ומלא חוויות, הוא עצוב על מה שנגמר, בלי להתכוון להגיד שום דבר אחר.