כשדפקט יוצר אפקט
האגדה היהודית מגוללת את סיפורו של יהודי ברוסיה של הצאר ניקולאי שבמשך תקופה ארוכה חיפש פרנסה למחייתו.הוא היה איש חיל,רק חיסרון קטן היה לו.הוא היה אנאלפבית מוחלט,לא ידע קרוא וכתוב.המוקש הזה פסל את רוב האופציות.ממידע אקראי נודע לו על משרת מנהל בבית הכנסת המקומי שהתפנתה.הוא הלך לראיון,והתקבל.
רק כמה שבועות הספיקו לחברי ועד הבית כנסת להבין את הטעות.המנהל הדגול לא כותב קבלות ולא מגיש דו"ח על הוצאות והכנסות.בבושת הוא נאלץ להודות שאין לו מושג איך כותבים אות.למצער,הוא הרוויח שגם את מכתה הפיטורין שלו הוא לא נאלץ לקרוא.הודיעו לו בבירור:אתה מפוטר.
הוא שב לביתו מתוסכל עד כלות,ובעיקר חסר לחם.רק בת זוגו האופטימית עודדה אותו.הייתה לה הצעה:קח הלוואה מהבנק,קנה כמה חתיכות בד ונסה למצוא את מזלך בשוק.
ברוב יאוש הוא עשה כדבריה.למרבה ההפתעה,כאן הוא נחל הצלחה אדירה.חתיכות הבד הביאו לעוד מאות מטרים.הוא הפך לטייקון של טקסטיל.פתח סניפים ופרס חנויות על פני כל רוסיה,ואף מחוצה לה.עד כדי כך הוא הצליח,שכשהצאר ניקולאי חיפש סוחר בדים שיהיה ספק הבדים למדי הצבא הרוסי,לא נמצא ספק ראוי ממנו.
עסקת הענק נערכה בטקס רב רושם בבנין הקרמלין,שבו השתתפו כל אצולת השלטון,שרים ונשותיהם,עיתונאים ואנשי ממשל.ואז,אחרי שהוקראו סעיפי ההסכם,בא העיקר,טקס החתימה.מצד הצבא חתם ניקולאי בשירבוט לטיני מרהיב ומסולסל.ואז קם מיודענו הספק והוציא מכיסו כרית דיו.הוא הטביע בתוכה את אגודלו והכתים בטביעת אגודל את המסמך. "זו חתימתי" הבהיר בשמץ של גאווה.
הצאר והצוות שלו עמדו המומים.טייקון בכזה סדר גודל,לא יודע לכתוב."תאר לעצמך" אמר הצאר,"לאיפה היית מגיע לו ידעת לכתוב" הטייקון חייך והסביר:"אם הייתי יודע קרוא וכתוב,הייתי היום מנהל פשוט של בית הכנסת המקומי"
אז למי שעדיין לא נרדם מהסיפור הארוך.תגידו,יצא לכם אי פעם בחיים לראות איך שדפקט באישיות או בהתנהלות שלכם הופך בצוק העיתים ליתרון שלא היה קורה לולי אותו דפקט??
האגדה היהודית מגוללת את סיפורו של יהודי ברוסיה של הצאר ניקולאי שבמשך תקופה ארוכה חיפש פרנסה למחייתו.הוא היה איש חיל,רק חיסרון קטן היה לו.הוא היה אנאלפבית מוחלט,לא ידע קרוא וכתוב.המוקש הזה פסל את רוב האופציות.ממידע אקראי נודע לו על משרת מנהל בבית הכנסת המקומי שהתפנתה.הוא הלך לראיון,והתקבל.
רק כמה שבועות הספיקו לחברי ועד הבית כנסת להבין את הטעות.המנהל הדגול לא כותב קבלות ולא מגיש דו"ח על הוצאות והכנסות.בבושת הוא נאלץ להודות שאין לו מושג איך כותבים אות.למצער,הוא הרוויח שגם את מכתה הפיטורין שלו הוא לא נאלץ לקרוא.הודיעו לו בבירור:אתה מפוטר.
הוא שב לביתו מתוסכל עד כלות,ובעיקר חסר לחם.רק בת זוגו האופטימית עודדה אותו.הייתה לה הצעה:קח הלוואה מהבנק,קנה כמה חתיכות בד ונסה למצוא את מזלך בשוק.
ברוב יאוש הוא עשה כדבריה.למרבה ההפתעה,כאן הוא נחל הצלחה אדירה.חתיכות הבד הביאו לעוד מאות מטרים.הוא הפך לטייקון של טקסטיל.פתח סניפים ופרס חנויות על פני כל רוסיה,ואף מחוצה לה.עד כדי כך הוא הצליח,שכשהצאר ניקולאי חיפש סוחר בדים שיהיה ספק הבדים למדי הצבא הרוסי,לא נמצא ספק ראוי ממנו.
עסקת הענק נערכה בטקס רב רושם בבנין הקרמלין,שבו השתתפו כל אצולת השלטון,שרים ונשותיהם,עיתונאים ואנשי ממשל.ואז,אחרי שהוקראו סעיפי ההסכם,בא העיקר,טקס החתימה.מצד הצבא חתם ניקולאי בשירבוט לטיני מרהיב ומסולסל.ואז קם מיודענו הספק והוציא מכיסו כרית דיו.הוא הטביע בתוכה את אגודלו והכתים בטביעת אגודל את המסמך. "זו חתימתי" הבהיר בשמץ של גאווה.
הצאר והצוות שלו עמדו המומים.טייקון בכזה סדר גודל,לא יודע לכתוב."תאר לעצמך" אמר הצאר,"לאיפה היית מגיע לו ידעת לכתוב" הטייקון חייך והסביר:"אם הייתי יודע קרוא וכתוב,הייתי היום מנהל פשוט של בית הכנסת המקומי"
אז למי שעדיין לא נרדם מהסיפור הארוך.תגידו,יצא לכם אי פעם בחיים לראות איך שדפקט באישיות או בהתנהלות שלכם הופך בצוק העיתים ליתרון שלא היה קורה לולי אותו דפקט??
