כשאת קולטת טריגר.
כשאת מסתכלת על תמונות שלך בשנות העשרה ומבינה שכמעט בכל שנות הנעורים שלך היית חולה.
שהיית עם אנשים והיית מנותקת. כל הזמן עם המחשבות על אוכל ומשקל.
וכבר היית בטיפול ועשית מאמצים כדי לצאת בערב ולהיות ׳׳כמו כולם׳׳. אבל בכולם מצאת דרך לצאת מאיזון.
בגיל 18-19.5 הייתי איכשהו בסדר והרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי וגם היו לי חיים.
אבל בגלל שאני חושבת שהבריאות נפגעה לא אוכל להיות בריאה במשקל שהייתי בו.
אני לא יודעת למה לא יכולתי לתת לעצמי פשוט להיות. וחבל שכשאני מבינה את זה זה כבר מאוחר מידי.
את כבר לא רזה כמו שהיית אז את לא יכולה להרשות לעצמך להרעיב את עצמך.
מרגישה שבגיל 20 נגזר עליי להיות בודדה ומנותקת מהחברה.
וזה לא שאני לא יוצאת החוצה מידי פעם ונמצאת בין אנשים. אני כן אבל פשוט מרגישה ככ לבד.
ואם אמשיך להיות בהפרעה לא אוכל לממש את עצמי.
כשאת מסתכלת על תמונות שלך בשנות העשרה ומבינה שכמעט בכל שנות הנעורים שלך היית חולה.
שהיית עם אנשים והיית מנותקת. כל הזמן עם המחשבות על אוכל ומשקל.
וכבר היית בטיפול ועשית מאמצים כדי לצאת בערב ולהיות ׳׳כמו כולם׳׳. אבל בכולם מצאת דרך לצאת מאיזון.
בגיל 18-19.5 הייתי איכשהו בסדר והרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי וגם היו לי חיים.
אבל בגלל שאני חושבת שהבריאות נפגעה לא אוכל להיות בריאה במשקל שהייתי בו.
אני לא יודעת למה לא יכולתי לתת לעצמי פשוט להיות. וחבל שכשאני מבינה את זה זה כבר מאוחר מידי.
את כבר לא רזה כמו שהיית אז את לא יכולה להרשות לעצמך להרעיב את עצמך.
מרגישה שבגיל 20 נגזר עליי להיות בודדה ומנותקת מהחברה.
וזה לא שאני לא יוצאת החוצה מידי פעם ונמצאת בין אנשים. אני כן אבל פשוט מרגישה ככ לבד.
ואם אמשיך להיות בהפרעה לא אוכל לממש את עצמי.