כשאת מתכוונת, למה את לא אומרת לא?
לפעמים אנחנו יכולים להקלע לפתע למצבים מוזרים שאין לנו מושג מהיכן הם נפלו עלינו. ככה סתם, כאילו כלום, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו נמצאים בתוך בעיה שאין לנו מושג איך נחלצים ממנה. לדוגמא: סטודנטית חיפשה עבודה ומצאה איזו אישה שמנהלת עסק ביתי. היא צריכה לעשות לה כל מיני הקלדות, תיוקים ושרותי מזכירות שונים. הכל נחמד ויפה, אבל באחד הפעמים שהאישה הלכה והסטודנטית נשארה לבד עם בעלה קרה משהו. לא, לא, אל תתלהבו, לא קרה שום דבר שאתם אולי חושבים עליו (אתם קוראים יותר מדי עיתונים, המציאות מגוונת יותר). הבעל, כנראה אדם מאוד חביב ולבבי, כנראה חיבב את הסטודנטית שנראתה לו תמימה וחמודה, והביע את תחושותיו אלו בנגיעות תמימות פה ושם. הניח יד על כתפה, לפעמים אף ליטף את ראשה, נגע בה. אבל לה זה לא היה נעים. היא שמחה מאוד שהוא חיבב אותה, אולם העדיפה שהחיבה הזו תתקיים מרחוק. מה עושים? להעיר לו? איך להעיר לו? מה להגיד לו? האם זו איננה תגובה מוגזמת? איך יסתכלו עליה? מגיבה בצורה בלתי פרופורציונאלית על מגע סתמי וטבעי. נו, נתעלם, נקווה שזה יפסק. בפעם הבאה, שוב. הדבר מתחיל לצבור מתח ולהכנס למימדים של מצוקה. מה עושים? מקווים שלא יהיה צורך להישאר איתו לבד. התקווה לא מועילה. מנסים להראות שזה לא נעים, מנסים להתחמק, לזוז, ושום דבר לא עוזר, הוא משום מה מתעקש שלא להבין רמזים. עם הזמן, הדבר הפשוט והתמים הזה מגיע לרמה של מצוקה קשה ההולכת וגוברת תוך מצוקה קשה של חוסר אונים בלי יכולת להגיע לפתרון איך יוצאים מזה. יש גם תחושה שזה מחמיר, הוא חש יותר לגיטימציה לגעת יותר זמן, ואי אפשר לדעת להיכן זה יגיע. -------- בשלב מסוים מספרים את זה לחברה, ומקבלים עצות כרימון: תעירי לו, תתקשרי לאשתו ותגידי לה שאת מוכנה לעבוד רק כשהיא נמצאת, תגידי לה את האמת, תתפטרי. עצות בשפע, מהי העצה הטובה ביותר? הבחורה חשה שאף הצעה לא מעשית, והיא נכנסת לתחושה של יאוש עמוק יותר ולא רוצה לדבר על זה יותר. החברה לא רוצה להעיק יותר מדי, אך מדי פעם היא מתעניינת ומתברר שהבעיה רק מחריפה. החברה איננה יכולה להשאר אדישה ומנסה לשכנע את חברתה לדבר על זה. אפילו אם השיחה לא תעזור, פשוט היא לא יכולה לשכוח מזה, לא יכולה להתעלם ואי אפשר להשאיר אותה ככה באויר. היא מתחילה ללחוץ: ``אם לא תעשי משהו, אני מתקשרת אליה וחושפת בפניה את הבעיה. אם היא תפטר אותך היא הופכת להיות משתפת פעולה עם ה``פושע`` במקום עם ה``קורבן``. ואם אין ברירה, אולי זה הפתרון. את עובדת בפקידות, לא בזנות. אילו זה מה שהיית מחפשת, היית הולכת לעבוד בתל ברוך. אם העבודה שלך כוללת גם שרותים מיניים או משהו שמתקרב לכך, אולי באמת עדיף לווותר עליה``. ``האמת, סביר שבמקרה כזה היא תפטר אותך. אחרת כשתבואי לעבוד תמיד יהיה מתח באויר, והיא בטח תעדיף לפטר אותך מאשר להסתכסך עם בעלה. אבל אולי זה הפתרון היחיד? נעשה הסכם: תני לי את הטלפון שלה, ואני לא עושה בו כלום למשך שבועיים, אבל בשבועיים האלה את חייבת למצוא פתרון, אחרת אני מתקשרת אליה. לא מוכנה לתת לדברים להחמיר ולהחמיר עד שלפתע נמצא את עצמנו באונס, ולא נבין איך הגענו לזה. אולי תתאמני מול הראי ותחשבי איך את אומרת לו את זה``. היא מסכימה. ------- הפתעה משמחת: לפתע באה הסטודנטית ומספרת לחברתה: ``אמרתי לו``. החברה מתלהבת: ``מה, באמת? מה אמרת? איך זה קרה? הסתכלת לו בעיניים? איך הוא הגיב? מה, מה, ספרי``. ``הוא שם לי יד על הכתף, ניסיתי להתחמק ולהזיז את הכתף וזה לא עזר. ואז פתאום לא יודעת איך, עזרתי אומץ ואמרתי: ``זה מפריע לי``. הוא מיהר להזיז את ידו ואמר: ``אני מתנצל, חבל שלא אמרת קודם, זה היה חוסך לך את המבוכה``. זהו, בכך תם כל הסיפור בשקט ובקלות. הבחורה ממשיכה לעבוד, אין שם שום מתח, הכל נפלא. מבוסס על סיפור אמיתי. ------- מסקנות: 1. לדבר. לדבר, לדבר, לדבר, לדבר. גם אם זה נראה חסר טעם, גם אם נראה שאין מוצא, גם אם נראה שזה רק גורם לדיכאון. לא לשמור שום דבר בבטן. לדבר ויהי מה. גם אם לא חושבים על רעיונות טובים, הרי שהמחשבה וההתמודדות עם הנושא מאפשרת בשלב מסויים למצוא את האומץ הנפשי להגיב. 2. אי אפשר לטמון את הראש בחול. השיטה של: לקוות שהבעיה תיפטר, ואם היא לא נפטרת אז מקווים יותר, ואם היא לא נפטרת מקווים עוד יותר, וכך הלאה, רק תגרום להחמרה ולהחרפה (ואולי אפילו לתוצאות חמורות שאיש לא העלה על דעתו שיגיעו עד לכדי כך). 3. בריחה, גם היא סוג של התמודדות, והיא עדיפה על התעלמות. אבל, מי שמצליחה להתמודד, להיות אסרטיבית, ולאמר את מה שהיא רוצה, היא תחוש אחר כך נפלא. הרגשה של הקלה, הרגשה של: ``עשיתי את זה``. וגם היא תרוויח לאופי שלה עוד סוג של בטחון עצמי שיעזור לה בהתמודדויות אסרטיביות אחרות. אולי בעתיד היא כבר תקרין את האסרטיביות מראש, כך שהבעיות תמנענה מראש. כן, כן, מי שמקרינה חוסר אסרטיביות עלולה לגרום לכך שאנשים ינצלו את זה, גם אם לא במודע וללא כוונה רעה. ------- הסיפור הזה נכון לכל סוג של בעיית אסרטיביות. נסו ותהנו. אהרון.
לפעמים אנחנו יכולים להקלע לפתע למצבים מוזרים שאין לנו מושג מהיכן הם נפלו עלינו. ככה סתם, כאילו כלום, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו נמצאים בתוך בעיה שאין לנו מושג איך נחלצים ממנה. לדוגמא: סטודנטית חיפשה עבודה ומצאה איזו אישה שמנהלת עסק ביתי. היא צריכה לעשות לה כל מיני הקלדות, תיוקים ושרותי מזכירות שונים. הכל נחמד ויפה, אבל באחד הפעמים שהאישה הלכה והסטודנטית נשארה לבד עם בעלה קרה משהו. לא, לא, אל תתלהבו, לא קרה שום דבר שאתם אולי חושבים עליו (אתם קוראים יותר מדי עיתונים, המציאות מגוונת יותר). הבעל, כנראה אדם מאוד חביב ולבבי, כנראה חיבב את הסטודנטית שנראתה לו תמימה וחמודה, והביע את תחושותיו אלו בנגיעות תמימות פה ושם. הניח יד על כתפה, לפעמים אף ליטף את ראשה, נגע בה. אבל לה זה לא היה נעים. היא שמחה מאוד שהוא חיבב אותה, אולם העדיפה שהחיבה הזו תתקיים מרחוק. מה עושים? להעיר לו? איך להעיר לו? מה להגיד לו? האם זו איננה תגובה מוגזמת? איך יסתכלו עליה? מגיבה בצורה בלתי פרופורציונאלית על מגע סתמי וטבעי. נו, נתעלם, נקווה שזה יפסק. בפעם הבאה, שוב. הדבר מתחיל לצבור מתח ולהכנס למימדים של מצוקה. מה עושים? מקווים שלא יהיה צורך להישאר איתו לבד. התקווה לא מועילה. מנסים להראות שזה לא נעים, מנסים להתחמק, לזוז, ושום דבר לא עוזר, הוא משום מה מתעקש שלא להבין רמזים. עם הזמן, הדבר הפשוט והתמים הזה מגיע לרמה של מצוקה קשה ההולכת וגוברת תוך מצוקה קשה של חוסר אונים בלי יכולת להגיע לפתרון איך יוצאים מזה. יש גם תחושה שזה מחמיר, הוא חש יותר לגיטימציה לגעת יותר זמן, ואי אפשר לדעת להיכן זה יגיע. -------- בשלב מסוים מספרים את זה לחברה, ומקבלים עצות כרימון: תעירי לו, תתקשרי לאשתו ותגידי לה שאת מוכנה לעבוד רק כשהיא נמצאת, תגידי לה את האמת, תתפטרי. עצות בשפע, מהי העצה הטובה ביותר? הבחורה חשה שאף הצעה לא מעשית, והיא נכנסת לתחושה של יאוש עמוק יותר ולא רוצה לדבר על זה יותר. החברה לא רוצה להעיק יותר מדי, אך מדי פעם היא מתעניינת ומתברר שהבעיה רק מחריפה. החברה איננה יכולה להשאר אדישה ומנסה לשכנע את חברתה לדבר על זה. אפילו אם השיחה לא תעזור, פשוט היא לא יכולה לשכוח מזה, לא יכולה להתעלם ואי אפשר להשאיר אותה ככה באויר. היא מתחילה ללחוץ: ``אם לא תעשי משהו, אני מתקשרת אליה וחושפת בפניה את הבעיה. אם היא תפטר אותך היא הופכת להיות משתפת פעולה עם ה``פושע`` במקום עם ה``קורבן``. ואם אין ברירה, אולי זה הפתרון. את עובדת בפקידות, לא בזנות. אילו זה מה שהיית מחפשת, היית הולכת לעבוד בתל ברוך. אם העבודה שלך כוללת גם שרותים מיניים או משהו שמתקרב לכך, אולי באמת עדיף לווותר עליה``. ``האמת, סביר שבמקרה כזה היא תפטר אותך. אחרת כשתבואי לעבוד תמיד יהיה מתח באויר, והיא בטח תעדיף לפטר אותך מאשר להסתכסך עם בעלה. אבל אולי זה הפתרון היחיד? נעשה הסכם: תני לי את הטלפון שלה, ואני לא עושה בו כלום למשך שבועיים, אבל בשבועיים האלה את חייבת למצוא פתרון, אחרת אני מתקשרת אליה. לא מוכנה לתת לדברים להחמיר ולהחמיר עד שלפתע נמצא את עצמנו באונס, ולא נבין איך הגענו לזה. אולי תתאמני מול הראי ותחשבי איך את אומרת לו את זה``. היא מסכימה. ------- הפתעה משמחת: לפתע באה הסטודנטית ומספרת לחברתה: ``אמרתי לו``. החברה מתלהבת: ``מה, באמת? מה אמרת? איך זה קרה? הסתכלת לו בעיניים? איך הוא הגיב? מה, מה, ספרי``. ``הוא שם לי יד על הכתף, ניסיתי להתחמק ולהזיז את הכתף וזה לא עזר. ואז פתאום לא יודעת איך, עזרתי אומץ ואמרתי: ``זה מפריע לי``. הוא מיהר להזיז את ידו ואמר: ``אני מתנצל, חבל שלא אמרת קודם, זה היה חוסך לך את המבוכה``. זהו, בכך תם כל הסיפור בשקט ובקלות. הבחורה ממשיכה לעבוד, אין שם שום מתח, הכל נפלא. מבוסס על סיפור אמיתי. ------- מסקנות: 1. לדבר. לדבר, לדבר, לדבר, לדבר. גם אם זה נראה חסר טעם, גם אם נראה שאין מוצא, גם אם נראה שזה רק גורם לדיכאון. לא לשמור שום דבר בבטן. לדבר ויהי מה. גם אם לא חושבים על רעיונות טובים, הרי שהמחשבה וההתמודדות עם הנושא מאפשרת בשלב מסויים למצוא את האומץ הנפשי להגיב. 2. אי אפשר לטמון את הראש בחול. השיטה של: לקוות שהבעיה תיפטר, ואם היא לא נפטרת אז מקווים יותר, ואם היא לא נפטרת מקווים עוד יותר, וכך הלאה, רק תגרום להחמרה ולהחרפה (ואולי אפילו לתוצאות חמורות שאיש לא העלה על דעתו שיגיעו עד לכדי כך). 3. בריחה, גם היא סוג של התמודדות, והיא עדיפה על התעלמות. אבל, מי שמצליחה להתמודד, להיות אסרטיבית, ולאמר את מה שהיא רוצה, היא תחוש אחר כך נפלא. הרגשה של הקלה, הרגשה של: ``עשיתי את זה``. וגם היא תרוויח לאופי שלה עוד סוג של בטחון עצמי שיעזור לה בהתמודדויות אסרטיביות אחרות. אולי בעתיד היא כבר תקרין את האסרטיביות מראש, כך שהבעיות תמנענה מראש. כן, כן, מי שמקרינה חוסר אסרטיביות עלולה לגרום לכך שאנשים ינצלו את זה, גם אם לא במודע וללא כוונה רעה. ------- הסיפור הזה נכון לכל סוג של בעיית אסרטיביות. נסו ותהנו. אהרון.
מה שלומך? תודה על הסיפור .. ואין לי שום תגובה אליו.. מסכימה עם הכל... חג שמח.